איב ענן מדבר ברוגע, אבל מספר שעומדת לו דמעה בקצה העין. "לכל אורך התכנית, כשראיתי את איב ענן בטלוויזיה, לא הזדהיתי איתו כל כך", הוא מודה, "אני יודע שזה אני והכל, אבל זו הרגשה מאד מוזרה. אני יודע מה הולך לקרות כל פעם, אבל אני במתח, כאילו אני לא יודע מה יקרה. זה מלחיץ. זו חוויה אחרת. בתכנית הייתי מאוד קול, הייתי מאוד זורם, השופטים כמעט לא באו אליי, לא דברו איתי, לא ערערו לי את הבטחון אף פעם. היו מנות טובות יותר ופחות, הייתי בהדחה פעמיים... אבל כשעבדתי באולפן לא ראיתי מה אחרים עושים, אז לא הייתי לחוץ. זו תחרות, בכל זאת. כשאתה רץ 100 מטר לבד, אז איך שהגעת - הגעת. אבל אם אתה רץ 100 מטר עם עוד עשרה אנשים והם מתקדמים יותר ממך, אתה נלחץ. וככה הרגשתי כשצפיתי בעצמי".
איך היה לספר דברים אישיים על עצמך מול מצלמות? על המכה בראש, על הלם הקרב?
"הסיפור של ההלם קרב זה סיפור אמיתי. מה אני אעשה, זה החיים שלי. לקח לי הרבה שנים להתגבר על זה, והיום אני במקום אחר. אמנם יש לי עוד בעיות מסויימות במצבי לחץ, אבל אני למדתי לחיות עם זה. הסכמתי להיחשף עם זה כי הגעתי למסקנה שהלם קרב זו לא מחלה. כל אחד חי עם הפגמים שלו. מי שעל כיסא גלגלים - הוא לא צריך להתבייש להיראות בציבור. פעם הבן שלי אמר לי, 'אבא, הנפש שלך על כיסא גלגלים', וזה באמת נכון. ואני לא צריך לראות את זה כמחלה או כמשהו לא טוב. לומדים לחיות עם זה.
מה המנה שהכי נהנית להכין?
"שתי מנות. הראשונה - אני ידעתי שבמאסטר שף אני אפול על מנה אסיאתית אם הם יבקשו כזאת, ואז במשימת הרטבים של רושפלד הייתי מאד בלחץ, אבל יצאה מנה משגעת עם הפולנטה. שאייל שני התעקש לשנות את החוקים של מאסטר שף והחליט לתת מצטיין במשימת הדחה. בכלל, אייל מאד פירגן לי וגם הבין אותי מבחינת הרגש האומנותי בלי שאני אדבר.
"והשניה, כמובן - הפום פום פום. כמו שאמר רושפלד בהתחלה, זו היתה משימה על יצירתיות, וזה כאילו שתפרו לי את המשימה. אחרי זה, אמרתי לחברים, שלא נורא שאני מודח היום - עדיף לפרוש בשיא. וזה מה שמחזק אותי היום".
Posted by מאסטר שף on Wednesday, August 12, 2015
עוד ב"מאסטר שף":
- לצפייה בכל הקטעים מהפרק האחרון
- חברי הנבחרת מספרים למה כדאי לכם לאכול דווקא אצלם בבית
- כל המתכונים ממשימת רשימות הקניות
"מאסטר שף", ראשון ושלישי ב-21:00
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן