כשמיכל מוטיל מסתכלת על עצמה במסך, היא אוהבת את מה שהיא רואה. לראשונה בחייה, היא לא חושבת איך תצטייר או האם יאהבו אותה, היא פשוט שלמה - במיוחד עם השערות הלבנות שמבצבצות להן. פיינליסטית "מאסטר שף" עברה בחייה מספר מסעות, בחלקם היא נפלה, אבל בכולם היא למדה. היא מורגלת כישלונות, כך היא מגדירה את עצמה, אבל כשמיכל מוטיל מציבה לעצמה מטרה - היא תעשה הכל על מנת להשיג אותה.
האמנת שתגיעי לגמר?
"כן, אבל לא בקטע מתנשא, התכווננתי לזה מהרגע שהתחלנו את התחרות. כשאני נכנסת למשהו אני רוצה לנצח, אני לא נכנסת בשביל להיות. אז כל יום הייתי עושה מדיטציות, מאזינה לפודקאסטים שמכוונים לנחישות והצלחה, ואפילו התחלתי לרוץ. עם זאת, הייתי בהלם ברגע שבו שמעתי שאני בגמר. לא בגלל שאני חושבת שאני לא מספיק טובה, חשבתי שאני צריכה לעלות לגמר כבר במנה הראשונה שלי".
למה היית בהלם?
"בגלל שהשגתי את היעד שלי. כל החיים אני נלחמת בשביל שדברים יקרו, ורוב הזמן זה לא קורה לי, אני מורגלת כישלונות. פה נלחמתי בכל השדים שלי, במחשבות שאני לא מספיק טובה, היו לי שם המון משברים וזה או שאת תופסת את עצמך או שלא. יש ב'מאסטר שף' אנשים שמבשלים במשך שנים כל היום את אותם מתכונים ויודעים אותם בעל פה - וזה מפחיד. אני טבחית טובה אבל אני לא מבשלת כל היום, החוזק שלי הוא ביצירתיות".
השדים אותם מוטיל מתארת ליוו אותה במהלך חייה. הם צצו דווקא ברגעים בהם היא זרחה, השיגה את מטרותיה, וגם כאן הם נתנו הופעת בכורה במה שהיה אמור להיות אחד הרגעים המאושרים שלה בתחרות. "ככל שהתחרות התקדמה, הייתי נכנסת להתקפי חרדה מהמחשבה מה אני אכין במשימה, אם יהיו לי מספיק רעיונות, אם אעמוד בזמנים. אני לא חושבת מה אחרים עושים, התחרות האמיתית היא מול עצמי, מול הקושי והפחדים".
את מרגישה שהתקפי החרדה האלה מגיעים דווקא ברגעים בהם את מצליחה?
"החרדה מגיעה בדיוק במקום שאני בטוחה שאני הולכת להצליח, אמא שלי קוראת לזה פחד מהצלחה. אני מכירה את שחר בן הזוג שלי מהרגע שהתחלתי את האודישנים ל'מאסטר שף'. בכל פעם שהייתי נכנסת ללחץ, כשלא היינו מסכימים על דברים, מבחינתי זה היה נגמר. הוא מנגד היה אומר לי 'אני איתך לתמיד, תהיי בטוחה בזוגיות שלנו'".
עד שחר לא היית בטוחה?
"לא עם גברים ולא לגבי היכולות שלי. אני מאוד מאמינה שהביטחון צריך לבוא מבפנים, אבל כל הזמן היו מסביבי אנשים שאמרו לי שאני לא טובה, שאני אמא גרועה ופתאום בא בן אדם שהכל טוב אצלו. הוא אוהב כל דבר בי ואומר לי כמה שאני מדהימה, שיש לי את הבטן הכי יפה בעולם. תמיד חשבתי שאם יגידו לי שהבטן שלי מכוערת אז אני אתנגד ואעשה שהיא תהיה יפה, אבל עכשיו זה לעשות משהו מתוך אהבה. הוא שחר חדש, הוא אהבת חיי".
בשנה האחרונה מוטיל גילתה את עצמה מחדש, למרות שהיא פחדה מכך. כשהביטה בעצמה על המסך, היא לפתע ראתה את החוזקות שלה, שהיו בה מאז ומתמיד. היא פסעה בלא מעט תחנות במהלך חייה, הראשונה מהן הייתה כשלמדה משפטים באוניברסיטה העברית, השנייה הייתה בלונדון כשעבדה אצל המעצבת FEE DORAN והשלישית הייתה כשפתחה סלון כלות ובית ספר לתפירה. כולן היו שונות, אבל בכל אחת מהן היא הרגישה את הצורך להיות הטובה יותר, מבחינתה אין אופציה אחרת.
כשהייתה בתחילת דרכה בעולם שמלות הכלה, מוטיל נפרדה מבן זוגה ואבי בנה נוח שהיה באותה עת בן שנתיים וחצי. "אני בת 45 ומעולם לא התחתנתי עם אבא של נוח. נפרדנו לפני שבע וחצי שנים, כשהייתי ממש בתחילת הדרך שלי", סיפרה, "כמו שנכנסתי ככה יצאתי ממנו: מזוודה של בגדים, שלושה סירים ומיקסר אחד. עד היום אין לי בית ונכסים".
יצאת לדרך חדשה לבדך עם ילד בן שנתיים וחצי.
"לא היה לי כלום, הרגשתי את כל העומס של החיים על הכתפיים שלי. חשבתי איזה חיים אני אתן לילד הזה, כי אני גדלתי בבית מדהים ולא רציתי ילד, רציתי משפחה. עם הפרידה שלנו החלום התרסק ולא האמנתי שזה יקרה יותר לעולם. זה היה קשה לאסוף את עצמי מחדש עם ילד ובלי כסף".
באותם ימים, גם הוריה של מוטיל התגרשו ואמה שהבחינה במצבה של בתה ביקשה ממנה לעשות צעד עבור עצמה. "כשנפרדנו אמא שלי התחננה שאני אצא מהבית, היה לי לא טוב שם", סיפרה, "לא הפסקתי לבכות, הייתי שבר כלי. זה מאוד קשה שאומרים לך כמה את לא מספיק טובה, כמה את אמא גרועה. גם לא התחברתי לנוח בהתחלה, לא הבנתי מה אני אמורה לעשות איתו ולמה אני לא יכולה לעבוד. הוא חשב שאני הפכתי לאמא כשילדתי, ואני חשבתי שהפכנו להורים".
"הרגשתי את כל העומס של החיים על הכתפיים שלי. לא רציתי ילד - רציתי משפחה"
אמה לא ויתרה, והציעה למוטיל את דירתה. "אמא שלי טסה לניו יורק ואמרה לי ששכר הדירה משולם חצי שנה מראש, אז הייתה לי חצי שנה להתאושש קצת", סיפרה, "אחרי חצי שנה מצאתי דירה קטנה שבחרתי אותה בגלל המחיר שלה והקרבה לגן ולאבא, זה מה שהיה חשוב לי. מדירת פאר עברתי לדירת שניים וחצי חדרים מעופשת ופשוט התחלתי לבכות. אני לא אשכח את זה בחיים, חשבתי איך אני אכניס את הבן שלי לבית הזה, לא ידעתי מה לעשות".
בשלב הזה, מוטיל גייסה את כל כוחותיה ועשתה הכל למען העתיד שלה ושל בנה. "לאט לאט תפרתי שמלה ועוד שמלה", סיפרה, "גם התחלתי ללמד תפירה בבית הספר שבו למדתי - עשיתי כל מה שאפשר לעשות. בשלב הזה היה לי חדר בסטודיו של דורון אשכנזי ועידו רקנטי".
מוטיל הגיעה אל הסטודיו המדובר אחרי רזומה מרשים בעולם האופנה. בהתמחות אצל מעצבת האופנה FEE DORAN עיצבה יחד איתה תלבושות למגוון להקות ביניהן להקת "הקילרס". ב-2009 היא חזרה ארצה, והחליטה לשוב למסגרת הלימודים. זמן לא רב לאחר מכן רקנטי ואשכנזי הציעו לה לחלוק איתם סטודיו בדרום תל אביב. "אני זוכרת שנכנסתי לסטודיו, ודמיינתי איך יום אחד הוא יהיה כולו שלי", סיפרה בשיחה עם mako.
אלא שבימים שקדמו לכניסתה, מוטיל עמדה בפני צומת דרכים. היא התלבטה אם לספר עליה במהלך השיחה, אך לבסוף החליטה להשמיע את קולה באומץ רב. "גיליתי אז שאני שוב בהיריון", סיפרה, "רציתי עוד ילד ואמרתי שלפחות הוא יהיה מאבא של נוח. באותו זמן עמדתי לטוס לתערוכה בפריז, ולפני כן נפגשתי עם היועץ העסקי שלי. סיפרתי לו והוא אמר לי 'יופי שאת בהיריון, אבל יש לך עסק חדש ובית שאת עוד לא יודעת איך תשלמי עליו'. אמרתי לעצמי שאני לא מוכנה לעשות הפסקת היריון, זה בניגוד לעקרונות שלי".
אז מוטיל טסה לתערוכה בפריז ושם היא קיבלה החלטה. "הבנתי שאני פשוט לא יכולה", שיתפה, "לא הפסקתי לבכות. יש לי תמונה משער הניצחון שרואים אותי גמורה, כי אני עושה משהו שהוא בניגוד לעקרונות שלי. אבל הבנתי שזה או אני או זה. היה לי ילד בן שנתיים וחצי, עסק חדש. יצאתי לדרך חדשה. ידעתי שאם אני לא עוצרת את זה עכשיו, לא אעצור את זה אחר כך. הקדמתי את הטיסה לארץ, הרמתי טלפון לאבא שלי, בדקתי עם הוועדה מה צריך לעשות ולקחתי את הכדור. אפילו לא היה עוד דופק. עשיתי את זה ונשבעתי לעצמי לא להביט לאחור, כי ידעתי שאחרת כל החיים אני אתחרט על זה".
עשית את זה בשביל נוח והחיים שלכם.
"לגמרי. לא דיברתי על זה המון שנים ואולי זה טוב, כי זה אחד הדברים שבנו אותי. אני חושבת שהנקודה הזאת בחיי הייתה נקודת מפנה, שבה התחלתי לדאוג לעצמי כדי שאהיה מספיק חזקה בשביל להיות אמא לנוח, מישהו היה צריך לטפל בו. לא יכולתי להשאיר דברים ליד הגורל".
זאת החלטה אמיצה.
"זאת ההחלטה הכי קשה שעשיתי בחיי, שמתי אותה על מדף גבוה ואני לא מתעסקת בה. לפעמים אני רואה ילדים ואומרת לעצמי שהיה יכול להיות לנוח אח או אחות, אבל זה לא יושב עלי. לימים אבא של נוח מצא אישה מהממת ויש להם ילדה. אני זוכרת שביום ששמעתי שלנוח תהיה אחות אבן נגולה מליבי, כי לא רציתי שהוא יגדל לבד. אנחנו ארבעה אחים ואני מאוד מאמינה בכוחה של המשפחה. לצערי זה לא בא ממני, אבל זה גם לא יבוא ממני בעתיד. אני בת 45, הילדים של שחר גדולים ואני לא מוצאת סיבה להביא עוד ילד".
כעבור זמן, מוטיל הגשימה את משאלתה והפכה את הסטודיו שבו היה לה חדר קטן - לשלה. "החלל היה כבר קטן לי, והרגשתי שאני צריכה את המקום שלי", סיפרה, "חיפשתי מקומות, אבל בסוף הם יצאו ואני נשארתי. עשיתי שיפוץ והפכתי את הסטודיו לסטודיו החלומות שלי".
כמה זמן הוא היה בבעלותך?
"מ-2018 עד יולי 2020. כשהתחילה הקורונה כולנו נסגרנו, ואז ביולי עמדתי שם שוב עם כלה בעיצומן של מדידות. לפתע התקשרו מהאולם ואמרו שהחתונה מבוטלת, כי יש סגר נוסף. עמדתי עם סטודיו ענקי ריק והבנתי שזה לא הולך להיגמר מהר, שהעונה הלכה. להיכנס לסטודיו שאין בו כלות זה כמו להיכנס לאנדרטה, לבית קברות. ההחלטה השנייה הקשה בחיי הייתה לסגור אותו".
נשמע שאין לך אגו, הרבה אנשים היו ממשיכים רק בשביל הנראות שלהם.
"יש לי אגו, אם אני לא מצליחה אני בוכה. כשסגרתי את הסטודיו לא הפסקתי לבכות במשך שלושה חודשים. אני חושבת שיותר מהאגו זאת הבושה, כולם ידעו שנכשלתי. אבל מי אמר בעצם שנכשלתי? למה לא להגיד 'איזה יזמית מטורפת את שהבנת את המצב וסגרת?'. אני רגילה במוח להוריד, לא להרים".
הייתה לך תוכנית?
"הייתי בהישרדות, חשבתי כל חודש איך אני עומדת בתשלומים, הייתי מחזירה כל חודש עשרות אלפי שקלים. זה היה מהיד לפה, ואמרתי לכל דבר כן מבלי לחשוב אם זה מתאים. בתקופה הזאת דווקא גיליתי את היכולות שלי, ישר התחלתי לעבוד ולעשות: תפרתי מסיכות, עשיתי חולצות, הכנתי סלסלות פיקניקים, כל מה שידעתי לעשות. זאת הייתה סיטואציה מורכבת לכל האנושות".
היה לך על מי להישען אז?
"אבא שלי ישב וחשב איתי על הכל, ראה את המצב שלא ידעתי איך לצאת ממנו. הוא חשב לרגע למשכן את הבית, ובאיזשהו שלב תפסתי את עצמי ואמרתי שאני נכנסתי לבור הזה ואני אסדר את זה. כל הזמן אמרו לי לעשות פשיטת רגל, כי מדובר במאות אלפי שקלים, מהסכומים שאת לא ישנה איתם בלילה. הבושה עצרה אותי מלעשות את זה, כי אני מאמינה שכשאתה עושה משהו אתה צריך לשלם עליו. ברוך השם אני לא חייבת לספקים, אני עומדת בהחזרים".
לצד הקושי, באותם ימים מוטיל גילתה מחדש את בנה. "יום אחד קלטתי שאני מכירה את התופרת שלי יותר משאני מכירה את הבן שלי", סיפרה, "הבנתי שמשהו פה לא נכון, זה לא הגיוני. כשהקורונה פרצה פתאום היינו ביחד בבית. הקורונה הייתה אחת התקופות הטובות בחיי, פתאום היו לי חיים, מה שלא היה לי כבר המון שנים. כשהסגרים נגמרו אני ייחלתי שיהיו עוד, זה חיבר אותנו מאוד".
איך נוח מגיב לחשיפה שלך?
"הלכנו לקולנוע ושני ילדים זיהו אותי. הוא אמר לי שמחפשים אותי בטלפון, הוא נראה מתלהב. גם כל החברים מדברים איתו על זה".
מה הוא אוהב שאת מבשלת לו?
"הוא אוהב שאני מכינה לו שניצלים, ושאבא מכין את הצ'יפס הכי טעים בעולם. אמרתי לו להביא את המתכון מאבא שלו, אבל הוא ענה לי 'אני לא אגיד לך כי זה הדבר שהוא הכי טוב בו, ואני רוצה שהוא יישאר לו'".
נשמע שבמהלך החיים הגשמת חלום אחר חלום, מה החלום שלך עכשיו?
"לפני שהכרתי את שחר החלום שלי היה להתחתן, אבל היום הוא ירד כי זה ברור לי שזה יקרה, אני חולמת על בית ומשפחה. עם זאת, קשה לי מאוד לחלום, כי כל מה שאני חושבת עליו הוא איך לסגור את החובות. אני רוצה להיות רגועה, לא להיות בלחץ כלכלי".
לאורך חייה מוטיל הרגישה כי היא חייבת להוכיח את עצמה, תחושה אשר גם היא נעלמה בשנה האחרונה, אותה היא מתארת כשנת מהפך. "בגיל עשר עשיתי תאונת אופניים ופתחתי את הפנים, שברתי את כל השיניים", סיפרה, "מאז היה לי מאוד חשוב מה חושבים עליי. רק השנה התחלתי להרגיש יפה, מעולם לא הרגשתי יפה כמו שהרגשתי מאז התוכנית. את יודעת שרק השנה התחלתי לשים אודם ותכשיטים? תמיד פחדתי שהפנים והשיניים שלי יבלטו. אני בשלום היום. אני מסתכלת במראה ואוהבת את הקימורים, השיניים, את הפנים. אני גם אוהבת את השיער הלבן שלי, אני לעולם לא אצבע אותו".
לראות את עצמך על המסך גרם לך להשלים עם עצמך?
"כן, אני גאה בעצמי על המסך, כאילו המצלמה ואני חברות מאז ומתמיד. כל החיים הייתי מאחורה, בתפאורה, מאחורי הקלעים. פתאום אני בפרונט".
מה המטבח מהווה עבורך?
"שקט נפשי. כשאני לא מוצאת את עצמי, כשיש לי יותר מדי מחשבות ודאגות אני נכנסת למטבח, מתחילה לבשל ושוכחת הכל. אני הפרעת קשב אחת גדולה ובמטבח אני מאוד ממוקדת".
מתי נכנסת אליו בפעם הראשונה?
"כשהייתי ממש קטנה, היינו מבשלים עם אמא שלי. היא הייתה בשלנית מדהימה, שילבה בין אוכל מרוקאי ומודרני, אבל ככל שהידרדרה לה הראייה היא הפסיקה לבשל. אני זוכרת שבערב שישי אחד היא לא שמה לב שעל הסלרי במרק היו חרקים קטנים וכל המרק היה מלא בהם. אבא שלי לא היה מוכן שנבייש אותה וישבנו לאכול בזמן שלכולנו היו נמלים קטנות באוכל, אף אחד לא אמר מילה. היה לה כל כך קשה שהיא לא הייתה יכולה לבשל וידענו שאם נגיד לה שהיו שם חרקים היא הייתה מאבדת את זה. המטבח היה מקום של השפיות שלה, וכשהיא הפסיקה אני תפסתי פיקוד".
עם הפנים קדימה, מוטיל כובשת יעד אחר יעד. היא לא נותנת לדבר להפיל אותה, וכמובן שלא לעצור אותה. לאחרונה היא יצאה לדרך חדשה בקריירה וכיום היא מחזיקה בטייטל מנהלת. אחרי שעברה מסע או שניים בחייה, מוטיל בשלה לקבל את האישה שהיא ואת מה שבאמת מגיע לה.
איפה נראה אותך עוד חמש שנים?
"נשואה ומנכ"לית של איזו חברה גדולה".