שלושה שבועות לפני שאינסה בנימין חגגה יום הולדת 19, היא עמדה מתחת לחופה עם בחור שהכירה דרך שידוך. היא רצתה לרצות את אביה ולהביא נחת למשפחה, אבל בתוכה היא הרגישה שיש חור שרק הולך ונפער עם הזמן. היא מצאה במטבח מקום מפלט, עליו היא סיפרה בתחילת דרכה ב"מאסטר שף" אשר הסתיימה הערב (רביעי) בהדחה מפתיעה אחרי משימת הטאבון.
"לקח לי זמן לצאת מזה, זה פספוס", אמרה אינסה שמתקשה לקבל את הידיעה שהיא המודחת השנייה של העונה, "מהיום הראשון הכנתי מנות ברמה גבוה, וכאן הטעמים היו טובים – אבל הצלחות היה מכוער. מהרגע שסיימו לספור התחלתי לבכות, אמרתי שלילדים שלי אני לא אגיש צלחת כזאת מכוערת – אני מתביישת בה".
לא פעם אינסה העידה כי הבצקים הם הסייף זון שלה, אלא שדווקא במשימת הטאבון, הכלי המושלם עבורם היא בחרה להכין מנה אחרת. "נאמר לנו שצריך להיזהר מהטאבון, חששתי שאני אשרוף את המנה", היא סיפרה והעידה כי דבריהם של השופטים על כוחו של הטאבון יחרטו בה עוד שנים קדימה.
"הכל. לא הבנתי את המשימה בצורה הנכונה. מהרגע שאמרו שצריך להיזהר מהטאבון, אמרתי לעצמי שאני אכין הכל על הגז או בתנור ואת הפינשים אני אעשה בטאבון".
שלושה ימים לפני משימת הטאבון שחרצה את גורלה בתחרות, בנימין הובהלה לניתוח דחוף, אך זה עדיין לא מנע ממנה להגיע ולתת את כל מה שהיא יכולה במצבה. "עברתי ניתוח בהול, משהו שקשור לרחם. ביום של המשימה הייתי נורא כאובה עם דימומים. גם התאוששתי מהרדמה מלאה".
זה לא קשה לעמוד במטבח שלושה ימים אחרי ניתוח?
"אמרתי לעצמי שאני נותנת בראש ויהיה מה שיהיה. נהניתי מכל רגע. המטבח זה הדבר היחיד שמרפא אותי, מוציא אותי ממקומות לא טובים".
את מרגישה שהמטבח היה התרופה שלך גם בתקופה שהיית נשואה?
"הייתי בורחת למטבח בתקופות פחות טובות בזוגיות, כי זה היה ממלא אותי. הייתי ממלאת את החור שהיה נוצר, זה היה עניין הישרדותי".
כבר באודישן הראשון שלה, בנימין חשפה את סיפור חייה. היא לא התביישה בו, להיפך היא רק חיכתה לרגע בו היא תוכל לשתף, אבל הפחד מהתגובות של ילדיה מנע ממנה לעשות זאת עד אותה נקודה. "דאגתי איך הילדים יגיבו לכל השאלות ששואלים", היא שיתפה, "הרבה שנים הייתה לי נטייה להיות סגורה, אפילו אמא שלי לא ידעה מה עובר עליי. פה אמרתי שאני באה ומשתפת בסיפור שלי כי יש אפשרות שזה ישפיע על לפחות נשמה אחת שיושבת בבית בנישואים לא מאושרים, במקום שלא טוב לה – והיא לא מעיזה לעשות את הצעד. רציתי להוות דוגמה אישית ולהראות שאם אני עשיתי את זה, אז כל אחד יכול. אסור להישאר במקום שלא טוב לך וזה לא רק בזוגיות – בכל דבר בחיים".
קיבלת הצעת נישואין באודישן שלך, יש כבר תאריך לחתונה?
"עדיין אין תאריך, זה פרק ב' אצלי ואצל בן זוגי ואנחנו לא רוצים את כל הרעש והצלצולים, זה כבר לא בשבילנו. יצאנו מאוכזבים מכל הקונספט של הדת והרבנות, ואני חושבת שחותמת של נישואים לא משנה כלום".
מה קרה שם?
"הגירושים היו ממש מכוערים, יש סיטואציות בהן נשים מאוד סובלות מהדת והרבנות ואני לא חושבת שהעניין של גירושים פייר בישראל – לא מהצד של הגברים ולא מהצד של הנשים".
החזקת הרבה בבטן.
"בתקופת המרד צצו שאלות של מי אני בחיים ומה השליחות שלי, מה אני אשאיר אחרי – ולא היו תשובות. כל השנים האלה התקיימתי ולא רציתי יותר להתקיים, רציתי לחיות".
זה דורש הרבה אומץ לשתף בפורום כזה.
"לקחו לי עשר עונות לשתף".
בגלל זה בכית באודישן?
"בכיתי מההתרגשות, מעצם המעמד שאני עומדת מולם ומבשלת להם. נורא דאגתי אם הם יאהבו את השינוי שעשיתי במנה. כי איך אני בכלל מעיזה לבוא ל'מאסטר שף' ולשנות את המנה הסופר מסורתית, דאגתי ממש".
היית עושה את זה שוב?
"חד משמעית, לא הבאתי את היכולות שלי מספיק".
את קשה עם עצמך.
"כן. אני פרפקציוניסטית, מאוד שופטת את עצמי".
תמשיכי לבשל?
"בטח, זאת אחת האהבות הגדולות שלי מגיל שבע, אהבה ממגע ראשון. פשוט דחיתי את זה כל פעם כי רציתי להיות מלומדת, קרייריסטית, אבל אני לא מצטערת על כך. אני מאוד אוהבת את התחום בו אני עוסקת, הוא כמו המטבח. גם בכימיה עובדים עם מתכונים, פשוט אי אפשר לטעום את מה שאת מייצרת".
איפה נפגוש אותך בעוד חמש שנים?
"אני מאוד מקווה שיהיה לי מקום כמו בית קפה, בנתיים אני בונה קונספט של סדנאות בישול ואפייה שיפנו גם לילדים להורים גרושים ויהוו עבורם מקום מפלט כמו שזה היה בשבילי, אבל זה יהיה פתוח לכל הקהל".