מאז ומתמיד, ג'יזל שרה ללוש, שמה את האושר של משפחתה בראש סדר העדיפויות. היא הייתה בטוחה שהיא תזדקן עם אבי שלושת ילדיה, תראה את הנכדים משחקים בבריכה שבביתם ותחווה נחת ושלווה. עם זאת, ביום אחד חייה השתנו והיא יצאה למלחמה אשר על פי דבריה נמשכת עד היום.
היום ג'יזל יודעת מי היא ומה היא שווה, היא הגיעה להבנה הזאת אחרי שפסעה בלא מעט תחנות במהלך חייה. על כך היא סיפרה במסעה הקולינרי ב"מאסטר שף", מסע אשר נגמר הערב (רביעי) בהדחה מפתיעה רגע לפני הגמר הגדול.
"הייתי בטוחה שאני אגיע לגמר, לרגע לא עלה בדעתי שאני לא אהיה בו", אמרה ג'יזל שהודחה בחלקה השני של משימת האימהות, "לדעתי המנה שלי הייתה טעימה וטובה, אבל זה משחק ואני גאה בדרך שעשיתי ולמקום שהגעתי אליו. זה היה יום מטורף, היו ימים שבאמת היה קשה, אבל למדתי המון והכרתי אנשים שאם לא הייתי משתתפת בתוכנית לא היה יוצא לי להכיר אותם. שמחתי לגלות שאני יכולה לעמוד בכזה לחץ, לא חשבתי שאוכל לעמוד בזמנים האלה".
מה לדעתך קרה במשימה?
"השופטים ביקשו להכין מנה חגיגית למשפחה, ואלו בדרך כלל מנות שמתבשלות על אש קטנה, מאכלים שאין אופציה להכין בזמן הקצוב הזה. זה היה או לעשות את המנה הזאת, שהיא כן מנה טעימה, או לנסות להכין מנה גרנדיוזית שלא הייתה יוצאת מבושלת. אני לא חושבת שהגיע לי להיות מודחת".
בדיעבד היית עושה משהו אחרת?
"לא הייתה לי אופציה להכין מנה אחרת, מנות חגיגיות כאלו לוקחות זמן. כמו המנה שהגשתי באירוע העשור של 'מאסטר שף' – זאת הייתה מנה מפוארת". השבוע התחילו לעקוב אחרי המון שפים מטורקיה בעקבות המנה הזאת".
בחלקה הקודם של משימת האימהות, אימה של ג'יזל השקיפה עליה מהמרפסת. במהלך ההכנות, ג'יזל סיפרה כי אימה התאלמנה כשהייתה בגילה הנוכחי (57) ושיתפה כי היא מפחדת להתבגר לבדה. אך הפחד הזה לא היה קיים בתוכה מאז ומתמיד, הוא החל לבעור בה בשנת 2016 אז בעלה מזה 32 שנה ביקש להיפרד – והיא יצאה לדרך חדשה שכללה לא מעט קשיים.
התהליך ארך שלוש שנים, והשניים התגרשו בשנת 2019. "לא משנה מה עשיתי, תמיד חשבתי שזה לא מספיק – שאני צריכה לעשות עוד", סיפרה, "אני לא היחידה לצערי, יש עוד נשים כמוני שתמיד מנסות שהכל יהיה בסדר, אבל זה לא אנחנו – אלה הם".
מאיזו בחינה?
"אנחנו המין החזק, לא משנה מה אנחנו נוחתות על הרגליים והכל יהיה בסדר – רק צריך לתת לנו הזדמנות לעשות את זה".
הרגשת שלא הייתה לך הזדמנות במהלך הדרך?
"לא, פשוט תמיד עשיתי למען אחרים, ולא למען עצמי".
ומתי התחלת לעשות למען עצמך?
"ביום שהתגרשתי. ירדתי קומה אחת למטה מבית הדין והחזרתי את שם המשפחה שלי לשם נעוריי – זה היה הדבר הראשון שעשיתי".
אחרי אותה נקודה, ג'יזל יצאה לקרב על חייה. "התחלתי את המלחמה היומיומית של ההישרדות", אמרה, "זה לא עצם העובדה שאת מתגרשת, זה עצם העובדה שאת מתגרשת ומשאירים אותך חסרת כל, שנלקח ממך הכל. זה היה הכי קשה. בגיל 50 פתאום מצאתי את עצמי בלי כלום, מתחילה מאפס. המון נשים מוותרות רק כדי ללכת".
בגלל זה התהליך ארך שלוש שנים?
"כן, ועדיין לא קיבלתי את מה שמגיע לי – אבל אני לא אוותר. זה כמו שאת עובדת במפעל שלושים שנה ואומרים לך ללכת מבלי לקבל פיצויים – זה בדיוק אותו דבר. המערכת לקויה, גם הרבנות".
"אני רוצה לצאת לדרך שלי ולהיות עם ראש מורם – לא מגיע לי להיות נזקקת"
ג'יזל מעולם לא תיארה לעצמה תרחיש בו היא מתגרשת. היא הייתה בטוחה שהיא תבלה את חייה יחד עם בן זוגה בביתם. "חשבתי שאזדקן בבית הזה עם הנכדים והנינים", אמרה, "אבל זה מה שקרה. אני מאחלת לו שיהיה בריא, זה האבא של הילדים שלי. אני שמחה שיש לי את הילדים האלו, לא הייתי עושה את זה אחרת. אני גם מאחלת לעצמי בריאות כי יש לי עוד הרבה דברים לעשות".
כעת ג'יזל מתחזקת לבדה דירת ארבעה חדרים המשקיפה לים. לראשונה בחייה היא זו שבחרה כיצד כל חלק יראה בבית ולמדה להתנהל מול הגורמים השונים. עם זאת, היא עדיין זוכרת את הבית בו היא גרה עד שנאלצה למכור אותו ולהתנהל לבדה. "לא חסר לי, יש לי בית עם ארבעה חדרים ואני מאושרת בו", סיפרה, "אבל זה לא הפאר של הבית שהיה לי לפני. אחרי כל מה שנתתי ועשיתי בסוף השכר שלי הוא מינימום. אם הייתי ממשיכה את הלימודים שלי כשהתחתנתי הייתי משיגה מקום עבודה טוב יותר והיום היה לי יותר קל – זה הקיום היומיומי. אז נכון, גידלתי את הילדים שלי לתפארת ואני גאה בהם, אבל אני רוצה לצאת לדרך שלי ולהיות עם ראש מורם. לא מגיע לי להיות נזקקת".
בעקבות הגירושים, ג'יזל מכרה את ביתה, ועברה לגור לתקופת זמן אצל בתה. "ב-7 לאוגוסט יצאתי מהבית ומסרתי את המפתחות", סיפרה, "גרתי חצי שנה אצל הבת שלי עד שהבית שלי היה מוכן, זה היה קצת קשה".
נשמע שאת זוכרת היטב את הרגע הזה.
"זה היה נראה קשה לעבור דירה, להיפרד מהשכנה הטובה ומהאזור, אבל לאחר מכן הבנתי שזה לא כל כך קשה כמו שחושבים. אז עדיין לא היה לי בית ועברתי לבת שלי. באותה תקופה פרץ מבצע צבאי וביום שנחתו פה טילים באתי לראות את הבית שרכשתי. מדובר בבית ישן בלי ממ"ד – אבל איך שנכנסתי הרגשתי שזה הבית שלי".
חיפשת את הבית שלך במשך הרבה זמן?
"כל יום הייתי הולכת לראות דירות ובוכה. זה לא קל לעבור משתי קומות ובריכה לדירה קטנה יותר – לא הרגשתי שייכת לכל בית שנכנסתי. כאן ידעתי שזה יהיה הבית שלי. יש לי נוף מלא לים ומרפסת שמשקיפה עליו".
בקצב שלה, ג'יזל החלה לשפץ את הדירה שרכשה והפכה אותה לבית. "הלכתי לבד ובחרתי את כל האריחים, הדלתות ודיברתי עם אנשי המקצוע", סיפרה, "הייתי צריכה להיות ממש קשוחה בהתחלה, כי לא כל אחד לוקח אותך ברצינות. שיפצתי את הדירה לאט לאט, כל פעם עשיתי עוד משהו".
איך הרגשת לשתף את הסיפור שלך מול לא מעט אנשים?
"זה נתן לי כוח, אני מקבלת מנשים אינספור הודעות. הגיע הזמן שיתייחסו אלינו אחרת, זה לא ייתכן שברגע שבן אדם כבר לא רוצה לחיות בזוגיות, הצד השני נשאר בלי כלום. הרבנים אשמים בזה – הם נותנים לגיטימציה לדבר, לא אכפת להם מכלום".
זה שאת מדברת על הנושא מעניק נקודת אור לנשים אחרות שנמצאות באותו מצב.
"כן אני מכירה מלא נשים כאלה, חצי מהגברים בגיל של הגרוש שלי מחזיקים פילגש ומשאירים את האישה בבית בזמן שהם ממשיכים לעשות חיים. הם לא מתגרשים כי אז הם יצטרכו לתת לאישה חצי, אז הם עוברים את החיים ככה. זה הגיוני? נכון שאפשר לקום וללכת אבל מבחינתי הם לא גברים".
מה הייתה הנקודה שבה התחלת לצמוח, להרגיש שאת שווה?
"ברגע שהתחלתי לעשות דברים לבד: כשחתמתי חוזה על הבית שלי וכשלקחתי משכנתא. פשוט לא הערכתי את עצמי מספיק, את היכולות שלי".
לכן החלטת ללכת ל"מאסטר שף"?
"הילדים דחפו אותי להתחיל לעשות משהו בשביל עצמי, הם אמרו שהם כבר גדולים ויכולים להסתדר לבד".
באותה תקופה, ילדיה של ג'יזל היוו עבורה עוגן. "תמיד היינו מלוכדים, אבל זה רק התחזק עוד יותר", סיפרה ואמרה בהומור: "אני חושבת שאני זו שמחזיקה את כולם, גם יכול להיות שהאוכל שלי מביא אותם לפה. תמיד אני אהיה כאן בשבילם, אבל אני צריכה להיות פה גם בשביל עצמי".
הם גם מבשלים?
"שלושתם היו יכולים להיות ב'מאסטר שף'. תמיד שיתפתי אותם במטבח, כולם אצלי מבשלים. הבת הקטנה ממש מוכשרת, השנייה מכינה אוכל איטלקי כאילו היא נולדה באיטליה והבן מתקשר אלי ושואל אותי לגבי מנות. גם כלתי מבשלת ואופה, בכיפור היא תמיד מכינה קופסה עם עוגיות שעומדות כמו חיילים".
מה המטבח מהווה עבורך?
"פעם עבדתי בערב חג והייתה לי מיגרנה, חיכיתי שהמשמרת תגמר ואחזור הבית. כשנכנסתי למטבח עבר לי כאב הראש, כאילו לא היה. גם בלילות שלא הצלחתי להירדם הייתי רואה סרטונים ומחכה לבוקר כדי לנסות לעשות את הבצק שהראו. המטבח עזר לי להתמודד".
עם זאת, בשנה הראשונה ג'יזל לא רצתה להיכנס למקום שמהווה עבורה אי של שקט. "לא כל כך רציתי לבשל, בישלתי כי היה צריך", סיפרה ואמרה כי גם התרחקה באותם ימים מהמטבח הטורקי שהתאהבה בו בעקבות בן זוגה לשעבר: "לא רציתי להכין אוכל טורקי, אבל הילדים ביקשו".
קטפת במהלך הדרך המון שבחים מהשופטים, איזה תגובות את מקבלת ברחוב?
"כל לקוח שמגיע אומר לי שאני הזוכה שלו, או שפתאום באים ומחבקים אותי, אומרים לי איזה כוח אני נותנת לאנשים. אני מקבלת מנשים הודעות שכותבות לי 'אין לנו את הכוח שלך, הלוואי שהיינו יכולות לקום וללכת'. את יודעת כמה אנשים בירכו אותי בחג? העליתי פוסט של שנה בטובה בפייסבוק וקיבלתי עליו 500 תגובות".
איך זה מרגיש לקבל את כל האהבה הזאת?
"בחוץ ובעבודה תמיד מאוד אהבו אותי, תמיד נתתי שירות טוב בבית המרקחת ויש לי המון חברים וחברות".
מה עם מחזרים?
"זה כבר סיפור אחר, עדיין לא מצאתי משהו שעונה לדרישות שלי".
את מבינה מה מגיע לך.
"אני לא רוצה להתפשר ולהגיד שאני בזוגיות רק בשביל להגיד – זאת לא אני. החלטתי שאני חייבת שזה יהיה מישהו שידבר צרפתית, אני רוצה מישהו שחולם באותה שפה".
ואיפה נראה אותך עוד חמש שנים?
"בזוגיות טובה, מטיילת בטוסקנה ועושה שיחת וידיאו עם הילדים והנכדים, מספרת שקניתי להם מלא הפתעות ודברים טעימים. נהנית מהחיים".