דלורית ממולאת בתירס וגבינות

דלורית זה השחור החדש. לא יודעת איך היא נעלמה לנו מהמטבח כל כך הרבה שנים. הכל התחיל כשגידלנו בעל כורחנו דלוריות בערוגה המשותפת בגינה הקהילתית. זו הייתה הערוגה הכי אקזוטית ומלאה בירוק. בהתחלה הדלוריות נראו כמו מלפפונים ולאט לאט ראינו אותן גדלות, משתלטות על חצי מהשטח, ויום אחד חזרנו הביתה עם דלוריות בידיים. "זה קישוט נהדר" אמרתי לילדים, "אפשר להשאיר אותן בקערה על השולחן במשך חודשים והן לא נרקבות, איזה כיף, נכון?". בעברי כבר קניתי דלוריות לקישוט, במיוחד בקיץ, כי הן לא נרקבות ולא אוכלים אותן, וככה קערת הפירות על השולחן אף פעם לא נראית ריקה ועלובה.

הגענו הביתה ושמנו אותן על הסטנד במרכז השולחן. קישוט נהדר. הן הצטופפו להן שם בערימה, ואחת מלמעלה כל הזמן נפלה. החלטתי לוותר עליה. חבל לזרוק, חשבתי לעצמי. חתכתי אותה והוספתי לתבנית של תפוחי האדמה שהיו בדרך לתנור. לזרוק אחרי בישול זה פחות כואב. ככה בלי כלום עליה - היא הייתה כל כך טעימה! מאז אני מכניסה דלורית לכל מקום אפשרי - לתנור, לתבשילים, למרקים ובכלל התחלנו לקנות דלעות מכל המינים באופן קבוע. לא רק לקישוט (אבל גם).