יום ראשון השבוע. תשע בערב. שלומי, מנהל המשמרת במסעדה היפנית היוקרתית יאקימונו, יוצא לרחוב לבדוק מה קורה עם המונית שהזמין לבקשת אחד השולחנות. בפנים די ריק, ולשלומי יש זמן להתקשר שוב לתחנה, לבדוק מה קורה, ולהציע באדיבות מים קרים למשפחה שממתינה למונית.
באותו היום פורסם כי שר החוץ אביגדור ליברמן סעד במוצ"ש בזמן הפגנת ה-300 אלף, במסעדת היוקרה הרברט סמואל שבטיילת, לא רחוק משדרות רוטשילד. החשבון שהוגש לו ולחברו עמד, לפי גורמים במסעדה, על למעלה מ-1,000 שקל. ליברמן הכחיש את הסכום והוסיף כי המסעדה - כמו אחרות שבהן ניסה להזמין מקום - הייתה מלאה, ולאו דווקא בטייקונים.
דוברו מסר בתגובה מתריסה כי "ליברמן יכול לשבת איפה שבא לו". שלומי, כך נדמה, לא מתרשם. "ליברמן אמר שזכותם של אנשים לבלות איפה שהם רוצים, אבל כשאין כסף, הם קונים בירה ב-20 שקל, ולא באים למסעדות יוקרה כמו שלנו", הוא אומר בצער.
- באים אליכם פחות מאז שהוקמו האוהלים?
"כן. אני מניח שלחלק מהאנשים לא נעים לנקר עיניים, כשבחוץ יושבים אנשים באוהל, במחאה שהיא צודקת. אף אחד לא אומר לנו את זה במפורש, אבל זה בטח קיים. הרבה מספרים שהם חוששים להגיע בגלל התנועה ברחוב. פותחים טלוויזיה, רואים שיש התרחשות בשדרה ולא רוצים להיכנס בגלל הבלגן".
- בכל זאת, הרבה מבקרים כאן. אין כאלה שמשלבים את זה עם ארוחה?
"ביום שישי ישבה פה משפחה שאמרה לי, 'באנו לאכול סושי ולהראות לילד את האוהלים, לתת לו שיעור בדמוקרטיה'. לא יודע אם היו מגיעים אלינו אחרת. המקומות שבאמת נהנים מההפנינג הם בתי הקפה והמקומות הפשוטים יותר".
- תמיד תוכלו לפתוח במבצעים אטרקטיביים.
"לא חושבים על זה בינתיים. נראה מה יהיה".
באים לשבוע, בלי קינוח
אז מה מצבם של מקומות הבילוי ברוטשילד מאז התמקם ביניהם מחנה האוהלים? האם הם נהנים מתיירות המחאה שגודשת את האוהלים, או שהם עומדים בשיממונם כי לא נעים לאנשים לפתוח שולחן, לנוכח השלטים בחוץ שקוראים להורדת מחיר הגבינה הצהובה?
מסיור בשדרה נראה שהתזה של שלומי, שלפיה מקומות הבילוי העממיים יחסית דופקים קופה נאה ואילו היוקרתיים יותר מורידים הילוך, מתבררת כנכונה. משפחות שביקרו בשדרה מספרות כי הרגישו לא בנוח לשבת לאכול דווקא על רוטשילד.
"הסתכלתי על הקהל ברוטשילד'ס קיטשן, שמילא רק שליש מהמקום", מספרת א' שטיילה בין האוהלים בשישי בערב, "והוא נראה לי קצת תקוע באמצע הביס, עם האוהלים מול הפרצוף. אמרתי לבעלי שעדיף למצוא מקום ברחוב אחד אחורה, כמו אחד העם, כדי להרגיש יותר נוח". מצד שני, מספרת ג', "הדרך היחידה לשכנע את בעלי לבקר במאהל כדי שהילדה תראה מה קורה פה, הייתה להציע לו שנאכל אחרי זה ארוחת ערב באזור, ונהפוך את זה לבילוי עד הסוף. הלכנו למוזס".
קשה להחליף מילה עם נעמי, מנהלת המשמרת החייכנית במוזס. "יש הרבה עבודה מאז שהתחיל הבאזז פה", היא אומרת, "אין ספק שזה מביא קליינטים. יושבי האוהלים לא אוכלים אצלנו, אבל יש כאלה שנכנסים ואומרים, 'באנו מהאוהלים, תנו לנו קצת להתקרר במזגן', או ילדות שבאות להתרחץ בכיור של השירותים. נציגים מהאוהל של הרופאים גם באים מדי פעם לקחת קרח. אנחנו משתדלים לעזור".
מי שחטף על הראש הוא הרוטשילד'ס קיטשן, בעקבות השלט "הכניסה ללקוחות המסעדה בלבד", שהוצב בפתח הביסטרו ברוטשילד 73. פז, מנהלת המשמרת החביבה, מתקנת את הרושם: "אנחנו מאוד בעד המחאה. גם הבעלים של המקום. נכון שבשעות שהמקום מלא אנחנו לא מאפשרים ליושבי האוהלים להשתמש בשירותים, וצריך לציין שיש להם מתקנים לא רחוקים מאיתנו. אבל בשעות יותר חלשות, מכניסים אותם בכיף. וכשהם נתקעו בלי גז, שמנו להם סירים על הכיריים. אנחנו בעדם".
- מאז פרוץ המחאה, יש שינוי באופי הקהל שמגיע או בהתנהגות שלו?
"פחות הזמנות טלפוניות מפעם ויותר קהל שעובר על הדרך ונכנס. אנשים חוששים מפקקים בגלל האקשן של האוהלים ומפחדים לקבוע מראש. הרבה קבועים מבקשים שאציץ מהחלון ואגיד להם אם הכביש פתוח, לפני שהם יוצאים לכיווננו. לרוב אין בעיה".
- הם מרגישים נוח לאכול אצלכם?
"אחרי ההפגנה במוצ"ש האחרון היה פה מפוצץ. אחת השבתות הכי עמוסות שהיו לנו. מצד שני, הייתה תחושה שאנשים באים כדי לשבוע וללכת. בלי מנה ראשונה, בלי קינוח. כאילו לא רוצים לעשות מזה חגיגה שלמה".
- אולי היה מתאים יותר לאכול איזו שווארמה באותו מעמד.
אחת המלצריות מתערבת: "גם שווארמה זה לא כזה זול היום. אז למה לא לשבת כמו שצריך ולאכול המבורגר?".
במהלך ההפגנה השדרה מתרוקנת
על דבר אחד מסכימים כולם. בזמן הפגנות הענק של מוצאי שבת, העסקים בשדרה מתרוקנים. ככה זה ברוטשילד 12 הברנז'אי שמרגיש פחות רלבנטי לדיון הזה, בגלל מיקומו בקצה השדרה, הרחק מהמסה הקריטית של האוהלים. וגם בסושיאל קלאב, מקום בילוי מרכזי ברוטשילד 45, שנמנה עם המקומות היקרים יותר בשדרה. כשאני מגיעה בתשע וחצי בערב לרוטשילד 12, ומוצאת לא מעט שולחנות ריקים, אני קצת מופתעת, אבל לי, מנהלת המשמרת, ממהרת לתקן את הרושם, "הכול מוזמן, את לא באמת יכולה למצוא פה שולחן".
בסושיאל קלאב, בעשר בלילה, המקום אומנם שוקק חיים, אבל אפשר למצוא שולחן פנוי. הצוות מספר שיש ירידה משמעותית במבקרים מאז החלה המחאה. אבל הבעלים מוש בודניק ויובל בראשי, שמוזעקים אליי, מתעקשים שהכול כרגיל ואין שום שינוי. במקס ברנר, הקפה השוקולדי הסמוך אליהם, הומה מאוד. אבל הצוות תולה את זה בחופש הגדול יותר מאשר בתיירות המחאה.
מנהל המשמרת ברוסטיקו, המקום היחיד בשדרה שלו המתינו אנשים בחוץ, מרגיש גם הוא את משקל העצרות: "בשבת בערב בדרך כלל אין אצלנו בכלל מקום, ובשבת האחרונה בתשע בערב המקום עמד חצי ריק. יש אנשים שמפחדים להגיע בימים האלה לרוטשילד. הוא נראה להם מחאתי מדי. משיחות שלי עם מנהלים במקומות אחרים בשדרה, המרוויחים העיקריים הם מי שנותנים שירות על הדרך. גלידריות, בתי קפה, שם תמצאי את העלייה המשמעותית במכירות".
עופר קורן, מבעלי קפה לנדוור שמפעיל סניף בשדרה, באמת נשמע מבסוט. "במקום להסתובב באבן גבירול ובדיזנגוף, אנשים מגיעים הקיץ לרוטשילד", הוא אומר. "גם מתל-אביב וגם מהפריפריה. כולם רוצים לראות מה קורה. בטיול כזה נוח להיכנס למקומות כמו שלנו, שבהם לא צריך להתלבש יפה כמו במסעדות יוקרה. גם היושבים באוהלים נכנסים אלינו ומקבלים שירותי תשתיות כמו צחצוח שיניים וקפה, כשנמאס להם מהקפה השחור שבאוהל".
- אתם מספקים להם קפה חינם?
"תשאלי את מתן סלע, הזכיין שלנו ברוטשילד".
- מתן סלע, קפה לכל אוהל?
"לא צריך להגזים. על הקפה הם משלמים, אבל מאפשרים להם למלא בקבוקי מים, לטעון את הסלולרי ולהיכנס לשירותים. אנשים עושים את זה בתבונה ולא באים ועושים מה שהם רוצים".
- איך אתה מסכם את הקיץ הזה?
"יולי ואוגוסט נחשבים לחודשים קשים, והשנה לא רק שפחות מרגישים את זה, יש לנו עלייה של 30% במכירות בהשוואה לשנה שעברה".
- מרשים. מתישהו תזדקק לאטרקציות חדשות כדי להמשיך את המומנטום.
סלע צוחק: "בינתיים אחד האוהלים פתח מולנו בריכה, ממש פנטהאוז נהיה לו. אבל לא נראה שזה השפיע על ההזמנות".
