נחשי גומי, בננות מסוכרות או בקבוקי קולה קטנטנים שנדבקים לשיניים - כולנו מכירים אותם, כולנו מכורים אליהם בדרך זו או אחרת, וכולנו יודעים שהם לא ממש הדבר הכי בריא שאפשר להתפנק איתו כדי לקבל קצת סוכר ישירות לווריד. בדומה למזון המהיר שאנחנו צורכים, גם אחרי חבילה הגונה של ממתקי גומי מתחילה לחלחל בנו התחושה שחטאנו. מצד שני, זה כל כך טעים ומספק, שהיצר למתוק תמיד מנצח.

לאורך השנים שמענו אינספור אגדות על מה שמרכיב את אותם ממתקי גומי: עצמות דגים, לשלשת של דבורים ועוד לא מעט מרכיבים לא מגרים במיוחד, שגם הם לא הצליחו להרחיק אותנו מהתענוג האסור הזה. וכך, בכל פעם שנעמדנו (כן, גם אתם) מול הדוכן הצבעוני הכי גדול בשוק, העמסנו שקית מלוא החופן (זה גם כל כך זול) ואחרי פחות מיומיים השקית התרוקנה והבטן שלנו הפכה ללונה פארק צבעוני של גומי שלא מתעכל לעולם - עוד אגדה שמלווה את האושר הזה.

עוד באוכל טוב:

עכשיו, מישהו מעבר לים החליט להיכנס לעובי הקורה, ולהבין ממה באמת מיוצרים אותם ממתקי גומי פופולרים. חוץ מהמון סוכר, אותם נחשי גומי מכילים גם ג'לטין כמובן, ומה זה ג'לטין בעצם? ובכן, מדובר בחלבון קרישי המופק מעצמות ומעורות של בעלי חיים (בקר, חזירים או דגים), ומשמש בתעשיית המזון כחומר מייצב אחרי תהליך כימי מורכב שנדרש לפירוקו. או במילים אחרות: רציתם צורה של בננה? חייבים ג'לטין. מעוניינים בסוכרייה בצורת תרנגולת? ג'לטין הוא התשובה.

אז רגע לפני שאתם קונים לעצמכם עוד 200 גרם, כדאי שתצפו בסרטון הבא, שלמעשה מריץ לאחור את אופן ההכנה של סוכריות הגומי, עד לנקודת ההתחלה בה אנחנו בעצם מבינים מאיפה מגיע המרכיב העיקרי של פצצת הסוכר הזאת. נסייג כמובן ונגיד שמדובר בסרטון שצולם בחו"ל, שם חזירים ותוצריהם הם חלק לגיטימי מתעשיית המזון, ובכלל לא בטוח שכל היצרניות פועלות בדרך דומה. למרות זאת לא צריך הרבה בשביל לדמיין איך זה נעשה גם כאן אצלנו. או בקיצור: רוצים תפוח מסוכר? לכו תקטפו מהשכנים.