גם בדרך אל הציפורים, ולא רק בחזרה מהן, קורה שרעבים. אבל אז אין זמן וצריך לעשות את זה מהר. בדרך-כלל זה נגמר בקרואסון חטוף בסי אספרסו על צומת שש. הקרואסון סביר והאספרסו הכפול עושה את העבודה להמשך הדרך הארוכה.
אבל אם רוצים קצת יותר מזה, זו כבר בעיה.
ולכן, השמועה על הסניף החדש של אלבאבור בצומת מזרע, וההבטחה לשווארמה בפיתה מידיו של חוסאם עבאס, היוו אור חדש ומפתה בקצה המנהרה הרעבה שלנו.
השם נשמע מבטיח לצפרים הממהרים. אלבאבור אקספרס. לא עוד צוואר כבש לזוג שמספיק לשמונה וטקס ארוך של שעות. לא שזה רע, להיפך. פשוט אין זמן.
עמדת השווארמה שמחוץ למסעדה נראתה קצת עצובה ועייפה אבל אנחנו העדפנו לייחס זאת לשעה המוקדמת. גם השיפוד נראה קצת מסכן אבל לא חובב שווארמה כמוני ייבהל. לא עכשיו.
נו, טוב. לא תמיד זה מצליח. השווארמה הייתה אמנם שווארמת כבש אמיתית, שזה בעברית בקר עם הרבה שומן כבש. אלא שעושה רושם שמאז שבינו גבסו, הלא הוא ד"ר שקשוקה, פתח את השווארמייה שלו ביפו, לא רק שאין צורך להרחיק נדוד בשביל שווארמה טובה, לפעמים זו אפילו טעות. כן או לא אלבאבור, זה לא היה זה. לכאורה הכול היה כמו שצריך, אבל איכשהו זה לא עבד. קצת לא מספיק עסיסי, קצת לא מספיק שומני, קצת לא מספיק שווארמה נהדרת כמו שאתה מצפה ממישהו עם ייחוס מסעדני כמו של חוסאם עבאס.
הפיצוי הגיע בדמותה של הכנאפה. כל מי שטעם פעם את הכנאפה של אלבאבור יודע שמדובר באחת הטובות שיש, אם לא למעלה מזה. אגדות האוכל המקומיות מספרות הרי על האישה ההיא באום אל פאחם שחולבת בעצמה את הכבשים ומכינה לעבאס את הגבינה המיוחדת לכנאפה. כן או לא נכון, זה לא ממש משנה. גם כאן, במגש אלומיניום חד-פעמי, הקסם עבד שוב. שכחנו לגמרי את השווארמה הבינונית כשישבנו במכונית וטרפנו את הכנאפה החמה. אושר קטן ואלוהי.
אלבאבור אקספרס. צומת מזרע. 04-6429214. א'-ש' 10:30-18:00, בערך או עד שנגמר השיפוד
