כבר באודישן של תום שמתי עין על חלת הפורל שהוא הגיש. אני לא חובבת דגים בדרך כלל, אבל האסתטיקה שבתה את לבי. לכן שמחתי לגלות שבסדנה שהעבירו שלושת הפיינליסטים של מאסטר שף, תום עומד ללמד להכין את המנה הזו בדיוק, שגם זכתה לכבוד במשימת ההומאז'. הסדנה עוד רגע תתחיל ואת ההתרגשות של המשתתפים אפשר למדוד לפי כמות תמונות האינסטגרם שנשלחות מהמקום. שיחת חימום קלה מעלה שאין פייבוריט אחד בקרב הקהל. רוב הנוכחים היו שמחים אם שלושת המועמדים היו זוכים יחד בתואר המאסטר שף הבא של ישראל. החלטנו שנבדוק שוב אחרי הסדנה.
האיש עם שלוש הידיים
כשתום, ג'קי וסלמה נכנסים ומתייצבים מאחורי עמדת העבודה, קל להבין למה עם ישראל מאוהב בהם. נראה שגם שלושתם מתרגשים מאוד, אבל האישיות הכובשת קורנת מכל אחד מהם. כמה מילות פתיחה ויוצאים לדרך. הסיבוב הראשון שייך לתום. בסמכותיות עדינה הוא מסביר את סדר השלבים. הוא מקרין רצינות והוא מדויק מאוד בתנועותיו ובדבריו, ולכן גם כשהמשימה היא חיתוך ירקות לציר, יש מי שבודק אם יש חשיבות לצורת החיתוך ולגודל החתיכות. כשממשיכים למיונז מתגלה שמה שבא לתום בקלות ובטבעיות הוא קצת יותר מורכב לבריות מן השורה. תום מחזיק את הקערה, המטרפה ובקבוק השמן בצורה שמצריכה שלוש ידיים לפחות, בעוד תלמידיו החדשים מנסים לטפטף שמן באטיות תוך טריפה מתמדת. מכל עבר נשמעות קריאות "זה נוזלי מדי! זה לא מתאחד לי! זה לא מסתדר!". תום מסביר שוב, בעדינות, בשקט, בסבלנות מרשימה. בשלב מסוים הוא מאבד לרגע את קור רוחו ואני שומעת אותו ממלמל בלחש "אוי... מה יהיה?". אך תוך רגע הוא חוזר לעצמו. רוח המפקד של תום נושבת אלינו מגבוה (והוא מאוד גבוה!) ואחרי כמה ניסיונות לכולם יש מיונז בקערות.
בשלב הבא פורסים תפוחי אדמה. דיוק, כבר הזכרתי? הוא מביט בתפוחי האדמה שעל השולחנות ומתנצל "אני השתמשתי בקטנטנים ממש. אבל כרגע זה מה שיש". אני מביטה בתפוחי האדמה הקטנים, האחידים והיפים שמונחים על השולחן ותוהה למה הוא מתכוון. תום מקסים עד שבא לקחת אותו הביתה. זה לא קשור כרגע לכלום, אבל זה חייב להיאמר.
וסוף סוף מגיע הרגע שלו חיכיתי. חלת הפורל. אחרי התנצלות קטנה נוספת ("ביקשתי פילטים נקיים ויש קצת עצמות קטנות") אני מגלה שטכניקת העיצוב של הדג של תום נלקחה מחלות השבת של אשתו והיא זהה לצורה שבה אני קולעת לחמניות לשבת! בחיים לא הייתי חושבת ליישם קליעה כזו על דג, וישר אני מתחילה לחשוב מה עוד אפשר לעשות איתה. נכון לרגע זה, טרם צצו לי רעיונות שיביאו אותי לגמר של מאסטר שף.
בשלב מסוים תום מרים את הראש וקורא בחיוך מאוזן לאוזן "רבותיי! נשארו עוד עשרים דקות! תתחילו לחשוב איך אתם מגישים את המנה!". הדגים כבר מתאדים ותום מתחיל לסדר צלחות. אני נבחרת לעזור בפיזור עלי מיקרו על תפוחי האדמה! לבסוף, תום מגיש לי צלחת. מדהים איך אופי של אדם יכול לעבור דרך האוכל שהוא מכין. אני מרגישה קצת אייל שני אז אני לוקחת עוד ביס ושותקת.
הסטנדאפ של ג'קי
החלק הבא של הסדנה הוא מופע סטנדאפ צבעוני. כלומר, התור של ג'קי. מיד כשהיא נכנסת מורגש שינוי באווירה. היא מנפנפת אל מחוץ למטבח את שאריות השלווה שהשאיר אחריו תום ופוצחת בקריאות נרגשות: "איזה חמודים אתם שבאתם! יו, איך אני מתרגשת! איזה כיף פה!". ג'קי תלמד את מנת הלוקוס בחמאת עגבניות עם עלי תרד וקרעי פסטה, מתכנית חצי הגמר. שולחים למקרר את בצק הפסטה ועוברים לטיפול בעגבניות. הו, העגבניות... "אתם קולטים שאני מסננת עגבניות? שמישהו ישלח תמונה לאייל שני! אבל ברצינות", היא אומרת, "עברתי תהליך עם העגבניות. כל פעם אמרו לי משהו. עם זרעים, בלי זרעים, כן עשית חור, לא הוצאת קליפות... עכשיו אני מטפלת כמו שצריך בעגבניות". למרות שג'קי היא ללא ספק המשתתפת המסוקרת ביותר בעונה הזו, נראה שהיא עדיין לא התרגלה לאור הזרקורים. כשהמשתתפים שולפים את הטלפונים ומצלמים אותה שוב ושוב, היא נבוכה מהסיטואציה. כשמבקשים ממנה חתימה על חוברת המתכונים, היא מבקשת מכולם להירגע ולא מבינה מה יש לאנשים לעשות עם תמונה שלה ובטח שלא עם חתימה שלה.
בשלב הבא כולם צריכים לקצוץ, לאדות או לטגן משהו. ג'קי דואגת שלאיש לא יחסר דבר. לכולם יש? למישהו חסר? מה את צריכה, כפרה? בואי, אני אעזור לך. היא עוברת בין כולם, טועמת, מחלקת עצות. בשלב מסוים צריך להוסיף לרוטב יין. ג'קי מבקשת להשאיר מחבת אחת בלי יין, כדי שגם סלמה תוכל לאכול אחר כך. מסתבר שבזמן הצילומים אסור למתמודדים לטעום מהאוכל שהאחרים הכינו. אחר כך יתברר שהמנה נטולת האלכוהול נעלמה בזמן ההכנה ולמרבה הצער של שתיהן, סלמה שוב לא טעמה את המנה של ג'קי.
עוברים לדג. לפני הטיגון ג'קי מדגימה איך לתבל. היא מפזרת פלפל שחור, רואה שנשאר עוד קצת פלפל גרוס על משטח העבודה ומיד מוסיפה אותו. "שלא יהיה בל תשחית". כשהדגים מטוגנים והרוטב מוכן, היא זורקת קרעי פסטה לסיר ענק: "יו, איזה צורות יפות יוצאות! לא, פסטה טרייה זה עולם אחר!". כשהיא מסדרת צלחות, היא מודאגת שמא המנות לא גדולות מספיק ומיד עוברת שוב ומוסיפה עוד קצת פסטה לכל מנה, שלא יחסר חלילה לאיש. בזווית העין היא קולטת את קערית עלי המיקרו שנשארו מהמנה של תום ואומרת "עכשיו קצת פלצנות"... מישהו שואל אם ככה היא מגישה גם בבית וג'קי עונה בצחוק גדול: "בטח! הולכת לסופר וקונה קצת... איך קוראים לזה? מיקרו?".
סלמה ידי זהב
השעה כבר מאוחרת אבל כולם חדורי מוטיבציה לקראת המנה של סלמה. כמה דקות לניקוי השולחנות וסלמה, קטנה ועדינה, מתייצבת במקומה. היא תלמד להכין פילה לברק ממולא עגבניות ולימון כבוש, ממשימת הלימונים. סלמה מדברת בשקט, ברוך. מסבירה מה צריך לעשות ומדגימה. כל תנועה של אומרת עדינות וקיצוץ המרכיבים על ידה נראה כמו אמנות. העבודה מתנהלת בשקט נעים כשמדי פעם מישהו מבקש מסלמה שתטעם ותבדוק שהכל נעשה כמו שצריך. היא נראית כמעט נבוכה מהשאלות ואומרת "תטעמו. זה צריך להיות לכם טעים". עכשיו היא מדגימה איך ממלאים את הדגים. מניחה את המילוי ובאצבעות עדינות מיישרת מעט ומזיזה קוביית עגבניה סוררת שגלשה ממקומה. כשהיא מרחפת בעדינות אל עמדת הבישול, נשאר על שולחן העבודה מגש הדגים שמולאו והוא שובה במראהו. לצדו נשארה גם קערית ובה שאריות המילוי. אני טועמת ולא מצליחה להתאפק מלנשנש עוד קצת. לימון כבוש עם המון עשבי תיבול, עגבניות ושום? מיד מוסיפה לארסנל הסלטים הביתי שלנו.
בלי ששמתי לב, המנה כבר מוכנה. בזמן שסלמה מצלחתת ומגישה, אני חושבת שעוד דג כבר בטח יהיה יותר מדי בשבילי ומוותרת על צלחת לטובת מישהו מצוות הצילום. כשאני שומעת את קריאות ההתפעלות ונהמות ההנאה, אני מבינה שעשיתי טעות. ג'קי, שגם היא נהנית בפעם הראשונה ממנה שהכינה סלמה, מיד שולפת מזלג נוסף וחולקת אתי את מנת הדג שלה. מה אני אגיד לכם? התחלתי את הערב כאחת שלא מתה על דגים. סיימתי אותו כאחת שאוהבת את תום, ג'קי וסלמה. כן, קיטש דביק, אבל עם המציאות אי אפשר להתווכח. מדובר בשלושה אנשים מקסימים ובעלי ידי זהב.
בסוף הערב חזרנו שוב על הסקר מתחילתו – האם יש פייבוריט? ובכן, אפילו מי שהייתה לו נטייה לאחד המתמודדים, חזר בו. הלוואי שכולם יזכו, או שלפחות כולם יפתחו מסעדות כדי שאני שאוכל לטעום שוב מהאוכל שלהם.
אסתי ידידיה היא בעלת סטודיו תופינים לשוקולד וקינוחים מיניאטוריים, מתכונאית ומנחת סדנאות.