"את לא קונה שום סירה מנועית!!!", מזדעק חזי דיין (48), סקיפר ובוחן ימי של משרד התחבורה. "אבל עם מנועית אתה מגיע תוך שש שעות לקפריסין", הקשיתי. "את משלנו," הוא חורץ, "את תתמקצעי רק במפרשית".
אם השיחה הזו נשמעת לכם שיחה בין שתי אליטות, אבהיר מראש שלא זכיתי בלוטו ואין לי תכנונים בקרוב לרכוש לעצמי יאכטה. מנגד, מה שאתם עומדים לקרוא שינה את השקפת העולם שלי לגבי הספורט הימי הזה, שנחשב למועדון סגור לעשירים בלבד.
דיין הוא איש ים מנוסה שמי מלח זורמים בעורקיו במקום דם. אנחנו יושבים לשיחה ביאכטה שרכש לאחרונה בה הוא משיט זוגות, משפחות, מסיבות רווקות, הפקות אופנה ופרויקטים רבים בהתנדבות כמו פרויקט הלומי קרב אותו הוא מלווה ופרויקט של קידום נערים בסיכון. "גדלתי ביפו למשפחה קשת יום וחלומי הגדול היה שתהיה לי ספינה משלי שאוכל לארח עליה כאלו שאין להם. כמו שאני הייתי", הוא מספר.
היאכטה היא מקור גאוותו וגם מקור מאוד גדול להוצאות, כך מתברר. מעבר לקניית הסירה עצמה בעל היאכטה גם נדרש לשלם גם 10-12 אחוזים מהערך שלה על תחזוקה שוטפת בשנה, הוצאות דלק ועגינה - מעין ארנונה למרינה בה עוגנת היאכטה. ככל שהסירה תהיה גדולה יותר כך ירבו ההוצאות עליה ואין זה משנה אם היא יאכטה בעלת מפרשים, להלן "מפרשית" בעגה המקצועית, או יאכטה המופעלת באמצעות מנוע – "מנועית".
"סירת מפרש שאין לה הרבה הוצאות דלק לדוגמה צריכה השקעה במפרשים ובחבלים. כל הסירות חייבות גם בניקיון תקופתי וחייבות לעגון במספנה אחת לשנה ועוד לא הזכרנו את עלות חילוף החלקים - בקיצור אל תקני יאכטה", פוסק דיין, "פשוט תצטרפי למועדון".
חופשה של חודש וחצי
"באופן כללי כל עולם היאכטות והיאכטונרים השתנה ב-20 השנים האחרונות", מסכים דודי סימון, מנכ"ל בית הספר ללימודי הימאות "דרך הים", "אם פעם זה היה תחביב סגור לשכבה מסוימת היום אני רואה אצלי ורסטיליות יותר רחבה. נכון שזה עדיין נחשב ספורט יוקרתי אבל גם מעמד הביניים הצטרף בשנים האחרונות, את רואה יותר ויותר נשים שנעשות סקיפריות וגם טווח הגילאים גדל - אפשר לסכם ולומר שזה דומה מאוד למה שנעשה בשנים האחרונות עם הסקי".
סימון מסביר שמעבר לטווח הגילאים שגדל הוא רואה גם שינוי באוכלוסייה שמגיעה למועדון. "באים אלינו הרבה אנשים מהמגזר הרוסי והערבי וגם דתיים גילו לאחרונה את היתרונות הרבים שיש בים. גם אוכלוסיית המדריכים השתנתה. בעבר היו אלו בעיקר חובלים, יוצאי חייל הים והמכללה הימית וצופי ים והיום אפשר לראות סקיפרים פנסיונרים של הצבא ומשרד הביטחון".
על קורס משיטים תשלמו בממוצע בין 8,000 ל-14,000 שקלים עבור רישיון שייט. על חברות במועדון משלמים עוד כ-490-800 שקלים לחודש. "מועדון חברים כאן הוא גרסה דהויה למועדוני גולף סגורים בחו"ל", מנסה סימון להשוות," אנשים באים לכאן להתרועע, לעיתים קרובות אפשר לראות, מעבר למשפחות של חברי המועדון שבאות לכאן בסופי שבוע, גם פגישות עסקים שנסגרות על גבי הסיפון".
עלות מועדון החברים משתנה מאדם לאדם. "יש אנשים שבאים לכאן פעם בשבוע, פעם בשלושה שבועות ויש אנשים שבאים ארבע פעמים בשבוע. אלו בדרך כלל צוותים תחרותיים שהתחברו במועדון והם מגיעים יחד כדי להתאמן לקראת משטים תחרותיים. זהו ספורט לכל דבר", מסביר סימון.
מעבר לקשרים הנרקמים, מועדוני השייט פותחים עולם חדש של אפשרויות נופש לישראלים. "אם פעם היה צריך לעלות על קרוז כדי לגוון את החופשות היום ישראלים רבים בוחרים לשכור סירות ולהפליג ברחבי העולם" אומר סימון, "למעשה ישראל נהייתה שוק מאוד גדול באופן כללי בחופשות השיט ולאו דווקא יחסית לגודל האוכלוסייה. אנחנו רואים כל שנה עלייה של 50 אחוזים בהזמנות חופשות המבוססות על השכרת יאכטות ברחבי העולם".
מועדוני השייט מספקים היום טיולים מאורגנים לחברי המועדון בהם יוצאים מספר שירות להפלגות קבועות של חודש וחצי ליעדים נבחרים. "ארגנו השנה טיול חוצה אוקיאנוס לקאריביים ולפלמה דה מיורקה", מספר סימון, "חברי המועדון יכולים לבחור איפה לעלות ולאיזה חלק במסע להצטרף והם משיטים בעצמם את הסירות ויש ליווי צמוד של הצוות שלנו".
אנשים עוצרים את החיים שלהם לחודש וחצי ואתה טוען שזה לא ספורט יקר?
"את יכולה להשוות את זה למרתון או לתחרויות שונות של אופנים. אנשים מתאמנים לזה במשך שנה, קונים ציוד יקר לריצה ואופניים ב-25 אלף שקלים ומשלמים המון כסף בשביל הזכות להתחרות ברחבי העולם. אני לא רואה במה שאנחנו עושים דבר שונה מאשר מה שנדרש להשקיע בספורט אחר", אומר סימון.
את החופשות שנתפרות לפי בקשת הלקוח, משווקים בדרך הים באופן תדיר כל השנה. "זוהי אינה חופשה זולה ואין כאן 'דילים' של הרגע האחרון", מסבירה מיכל הדר, מנהל מחלקת חופשות השייט של דרך הים, "אנשים מתכננים את החופשה הזו שנה מראש והיא בדרך כלל חופשה בת שבוע ימים משבת עד שבת".
עלות החופשה לאדם יכולה לנוע בין 1,000 אירו מחוץ לעונה ומגיעה גם ל-5,000 אירו בקיץ. הנופשים טסים מהארץ לכיוון יעד החופשה ושם הם מקבלים סירה לפי בחירתם. "העלות תלויה מעבר למיסי המרינה, עגינות, דלק ואוכל גם בגודל הסירה ומספר הקבינות, בפסיליטיס שיש בה וכמובן תלויה גם בעובדה האם הנופשים הם אלו שמשיטים את הסירה בעצמם או שסוחרים סקיפר מיומן בעלות של 500 אירו לאדם", היא מסבירה.
היעדים המבוקשים הם איי יוון, ביחוד אתונה והאי קוס. "מאז שתורכיה נסגרה לקהל הישראלי אנשים מעדיפים לשכור יאכטה ולשייט בין האיים", מספרת הדר, "תחשבי שמקום לשרוץ במלון הכל כלול את זוכה במשך שבוע להיות בכמה מקומות ואין הוצאות לינה במלונות".
סירה במקום בית
"היום, עלות סירה היא בעלות של אוטו קטן", מבטל מיכה דרורי הבעלים של SERVICES@ DRORI YACHTאת אנחות התסכול שיוצאות מפה שלי לנוכח ברושורים של יאכטות שהוא מוכר, "מי שאוהב ספורט ימי קונה עם עוד 2-3 שותפים וההוצאות מתחלקות והעלות הכללית יורדת".
"הסירה הכי זולה שאני מוכר היא סירת מנוע שעולה 77 אלף שקלים ויכולה להפליג 130 מייל במיכל דלק, שזה בגדול מכאן עד מפרץ חיפה חזרה או מעבר מצרפת לקרואטיה בחו"ל. תחשבי שעבור סירה מעט יותר גדולה את יכולה לקום בבוקר ולהחליט שבא לך לאכול היום ארוחת צהרים בקפריסין - 6 שעות ואת עוגנת במפרץ יפהפייה ואוכלת מנות שף מקומיות", הוא ממשיך למכור לי את החלום.
"אם ארבעה שותפים מתאגדים וקונים סירה בעלות של 40 אלף שקלים זה הופך להיות תחביב פחות ופחות יקר", מסכים סימון, "זה גם נכון כלכלית וגם הגיונית כי אין סיכוי שאדם אחד ינצל את היאכטה כמו שצריך. ברגע שיש כמה אנשים הקנייה הופכת ליותר כדאית".
מנועית, מעבר לעלות הזולה יחסית לעומת המפרשיות גם לרוב אינה דורשת רישיון שיט מתחת לגודל או משקל מסוים, מה שמוזיל את העלויות. "ברוב העולם גם לא דורשים רישיון שייט גם אם אתה נוסע על סירות גדולות", מסביר דרורי. "מספיק שאתה מראה סוג של ידע ויש לך חופשה מיוחדת במינה בכל מקום בעולם".
יש תפיסה שגויה מאוד לגבי האוכלוסייה שיש ברשותה יאכטות כיום. "העשירים מחזיקים יאכטות מפוארות אבל הם לא יכולים בשום אופן להשיט אותן לבד. הם חייבים צוות של לפחות 10 אנשים כשהם עוגנים. בשאר הזמן בין הפלגה להפלגה הם יכולים לקיים פגישות עסקים באווירה פחות פורמלית ולחוצה שסקיפר עושה להם 'סיבוב' מחוץ למרינה חזרה או לבוא בשישי בבוקר לשתות את הקפה על הסיפון אבל לא מעבר", מסביר סימון.
בנייה של יאכטה מפוארת יכולה לקחת עד שלוש שנים ונדרש זמן רב להביא אותה לארץ. בפועל, לאחר הגעתה לישראל, נהוג להשיק אותה במסיבה מפוארת, עם שמפניות, קייטרינג עשיר והתחככות בכל המי ומי. "זה סוג של הצהרת כוח", אומר דרורי, "המון פעמים מחזיקים יאכטות כדי להצביע על רמת חיים גבוה ולאו דווקא מאהבת הים והשייט".
אנשים עשירים באמת שולחים סקיפר מהארץ להשיט עבורם את הספינה שקנו לנקודה מסוימת בעולם שם הם עולים עליה לפרק זמן, נופשים וחוזרים לארץ ומשאירים את הצוות לטפל בהחזרת הסירה לנמל.
"אני רואה יותר ויותר אנשים ממעמד הביניים שמחליט לקנות יאכטה לפני שהוא קונה בית", משתף דרורי "העלות היא נמוכה משמעותית ועלויות התחזוקה דומות להוצאות שיש בבית. תחשבי שאת משלמת ארנונה או משכנתה של 3,500 שקלים עבור עגינה במרינה ושימוש בחשמל ובמים רק שהעלות ההתחלתית יכולה להסתכם בהרבה פחות ממיליון שקלים".
חוויות שאי אפשר לחוות בשום דרך אחרת
קניית סירה, מסכימים כולם היא מעבר לצורך המעמדי. "אישית אני לא מכיר כבר את קו החוף של הארץ", משתף דרורי, "יש מקומות שאנשים פשוט מתניעים את הסירות, מטילים עוגן במקום מסוים מחוץ למרינה ופשוט מבלים את הזמן בשבת בבוקר יחד. זה דומה מאוד לטיול ג'יפים של החברה רק מהמים".
"אלו רגעים מדהימים ויקרי ערך שאתה מבלה לבד עם המשפחה או עם חברים ולומד להכיר אותם", מסכים דיין, "אין אינטרנט, אין קליטה לסלולרי, בני נוער לראשונה נאלצים להרים את העיניים ולתקשר עם סביבתם בין אם הם אוהבים את זה ובין אם לא. אני עד לחיבורים מדהימים שיכולים לקרות רק שאתה במים".
דרורי עצמו מתארגן בסוף החודש למסע של שלושה שבועות בו הוא אמור להביא ללקוח יאכטה חדישה שמיוצרת באיטליה. היאכטה בעלות של 320 אלף אירו אמורה להפליג לאורך חופי אירופה עד להגעת הסירה לארץ. הוא פותח google maps ומסביר לי באריכות את פרטי המסע שהוא מתכנן לו ומשפחתו. "אשתי והילדים הקטנים יטוסו איתי לאיטליה ויעלו חזרה על מטוס חזרה לארץ באתונה", הוא מסביר, "משם אני מתכנן טיול אב ובן לי ולילד הבכור בן ה-10 בו הוא האחראי הבלעדי על המסע חזרה לארץ ואני רק מפקח ומייעץ. תחשבי כמה ילד יכול ללמוד מחוויה כזו. זה משהו שאי אפשר ללמוד בשום מקום אחר".