כשאומרים מונופולים בוודאי קופצות לדמיונכם תמונות של מאגר תמר, סרטוני הסברה של חברת החשמל ונאומים חוצבי להבות של גיא רולניק. אמנם חברות כמו דלק קידוחים, כי"ל או בזק הן הקרם דה לה קרם של מתנגדי המונופולים, (ובהן מתמקדים באופן טבעי כלי התקשורת), אך הלחם והחמאה של הרשות להגבלים עסקיים, הגוף האמון על ההכרזה והפיקוח על מונופולים, (ועמד בלב סערה פוליטית-תקשורתית עם התפטרותו של הממונה הקודם, פרופ' דיוויד גילה, בעקבות התנגדותו למתווה הגז), הן חברות שבמקרה הרע לא שמעתם את שמן לעולם ובמקרה הטוב צרכתם מוצר שלהן מבלי לחשוב יותר מדי על התחרות, או העדרה, בשוק בו הן פועלות. אז איך מתגלגל לכם על הלשון "מונופול בשוק הצינורות עם תפר בקוטר מעל 6 אינטש"? כי באמת יש כזה. אבל עוד נגיע לשם.
עוד ב-mako כסף:
- האנשים שהרוויחו הכי הרבה כסף ב-2015
- 10 דרכים מפתיעות לחסוך כסף
- מה הייתם יכולים לעשות בכסף שהוצאתם על פסיכולוג?
אמרנו חמאה. אבל דווקא תחום המרגרינה הוא זה שנשלט בלעדית על ידי המותג הכה מוכר "בלו בנד". לאחר חקיקת החוק להגבלים עסקיים ב-1988, שקובע כי כל חברה שמחזיקה מעל ל-50 אחוז מנתח השוק שלה היא מונופול, הוכנסה חברת "תוצרת מזון ישראלית בע"מ", המייצרת את המרגרינה האהובה, לרשימה של בעלי המונופולין, ולא יצאה ממנו עד היום. זאת, למרות הפרסומות היפות של מרגרינה "מזולה". שריד ארכיאולוגי מאותה תקופה, מברק אשר מצוין על גביו כי "נשלח בפקסימיליה", מראה כי החברה ניסתה להתנגד להכרזה הזו ולהוציא מוצרי מרגרינה מסוימים מחוץ להגדרה המונופוליסטית, אך לשווא.
מי שרף את המתחרים?
הרשימה הזו, שמתוקף חוק חופש המידע זמינה לכל, יכולה לעורר תחושת קלה של שעשוע. אחרי הכל, להעמיד את תנובה או אל-על לצד חברות שמייצרות גרבי ניילון או קמח כשר לפסח זה קצת כמו ליצור נבחרת חלומות שכוללת את מסי, רונאלדו וכמה שחקני נוער ממכבי נתניה (מבלי להעליב).
העניין הוא שלפעמים הדג הקטן עובד בשירותו של כריש גדול. למשל, שוק הביצים שאינן ראויות למאכל. זהו תחום נישתי בו מוכרים הלולנים את הביצים הסדוקות או ה"מכוערות" כדי שיעשו מהן דברים שהשתיקה יפה להן כגון אבקת ביצים או חביתות קפואות. "צ'אם 2000 תעשיות מזון", חברה מאזור הגליל בעלת 111 לייקים בפייסבוק, חולשת על השוק הזה עם נתח של 60%. הכל טוב ויפה, אחרי הכל, מי שאוסף פסולת חקלאית עושה סוג של עבודת קודש. אבל עלעול קל במסמכיה של החברה מגלה כי אלו הטייקונים שאוחזים בביצים של החקלאים – קבוצות תנובה ופישמן, מהגופים הכלכליים החזקים בישראל, מחזיקים בבעלות על צ'אם הקטנה.
ממשיכים. מתי בפעם אחרונה חשבתם על מה שקורה בשוק הגפרורים? כמה תחרות יש שם? אם הדלקתם גפרור, כנראה שהוא של "נור". החברה, שמייצגת את קונצרן הגפרורים השוודי הבינלאומי "SWEEDISH MATCH", טוענת כי היא "מובילה בתחום הגפרורים מזה 95 שנה". אך לדאבוננו החברה העכואית לא ששה לחשוף מה שרף את המתחרים שלה, כמה הם מרוויחים על כל גפרור והאם יש גם מונופול בתחום החנוכיות. עם זאת, החברה ניסתה לפזר מעט עשן והדגישה כי למרות ההכרזה של רשות ההגבלים העסקיים היא אינה מונופול יותר.
מונופול בתחום משקה מוגז בטעם קולה
מי צודק? ואיך אזרח מן השורה יכול להדליק סיגריה ולתרום לתחרות בשוק הגפרורים בו זמנית? להגדיר חברה כמונופול זה עסק לא פשוט. בעיקר כי קשה להגדיר במדויק מהו השוק שבו היא פועלת. נאמר ופתחתי חברה שמייצרת את רוב המחדדים בישראל, האם אני מונופול בשוק המחדדים, או שמא חברה קטנה בשוק האביזרים המשרדיים?
המרדף אחר ההגדרה הקולעת יוצר לעתים פלפולים לשוניים עקלקלים ומשעשעים כמו התואר "מונופול בתחום משקה מוגז בטעם קולה" ששייך כמובן לחברת קוקה קולה, "מונופול בתחום זרנוקי כיבוי מבד גומי", וכמובן - "מונופול בתחום צינורות עם תפר בקוטר מעל ל-6 אינטש", ששייך לחברת "צינורות המזרח התיכון בע"מ", שעובדת צמוד צמוד עם מקורות.
"אנחנו פועלים בכל הגזרות, לא אכפת לנו אם זה מוצר צריכה בסיסי או לא. איפה שצריך, אנחנו מתערבים" מצהירה טל פניני, סגנית הכלכלן הראשי ברשות להגבלים עסקיים. "יש לנו את מבחן המונופול ההיפותטי, שאומר כך: יש לי מוצר ביד. נניח – קולה. האם אני שולט בשוק הזה ויכול להעלות את מחיר המוצר ב-10 אחוז ולהרוויח מזה? אם התשובה היא כן – פה נעצר השוק. אם לא, נניח ועברתי לספרייט, למיץ תפוזים, למים – אז גם הם נכללים בשוק".
ואיך אתם יכולים לעקוב על כל כך הרבה שווקים בו זמנית. גם על שוק הקולה, הגז, הביצים שאינן ראויות למאכל והצינורות עם תפר בקוטר של עד 6 אינטש?
"אין לנו דרך לעקוב כל הזמן אחרי כל השווקים. לכן אנחנו עובדים נקודתית. ב-1988 פורסמה הרשימה הראשונה של בעלי המונופולין, וכל חברה שטוענת שהיא אינה כזו צריכה להודיע לנו על כך – ואנחנו נבדוק".
האם אותן חברות אפורות וקטנות, שלרוב ממוקמות באזורי תעשיית לואו-טק בפרברי המדינה, יודעות את זה? לא בטוח. אולי חלקן כבר לא מונופלים, אולי חלקן פשוט נהנות מאשליית השליטה. מה שבטוח הוא שהן לא רגילות לחשיפה תקשורתית. ולא רק בגלל שהן חברות פרטיות שלא חייבות כלום לתקשורת. סערת מתווה הגז האחרונה הכתימה לחלוטין את הכינוי "מונופול", למרות שעל פניו אין מדובר בתיאור שמכיל בתוכו מטען שלילי, וגרמה לרוב החברות שמוזכרות בכתבה להמעיט במתן פרטים או תגובות.
"אין לנו בעיה עקרונית עם מונופולים", מדגישה פניני. "יש מונופולים בעל כורחם, שהם פשוט היחידים בשוק. יש מונופולים מכוח פטנט. הבעיה מתחילה כאשר מונופול מנצל את מעמדו לרעה כדי למנוע תחרות, ואז אנחנו מתערבים".
מיזוג ענק בתחום קופסאות הפח
גם לפני עידן מתווה הגז היתה הרשות עסוקה. על קרטל המעטפות שמעתם? הם אמנם לא ברוני סמים מקסיקאים, אבל ביולי 2008 בית המשפט המחוזי כמעט ושלח את ראשי החברות דפרון וגברעם מעטפות לכלא, לאחר שהורשעו בתאום מחירים ובחלוקה של מכרזים ממשלתיים. גם "קרטל הלחם" אינו שם מעורר פלצות, אך רק לפני חמישה חודשים הורשעו בעלי המאפיות הגדולות בישראל בעבירות של הסדר כובל. הם תיאמו ביניהם מחירים ומנעו כל סיכוי לתחרות בשוק. העונש על כך, אגב, הוא עד חמש שנות מאסר.
אם הדברים האלו גורמים לכם לרצות לכתוב מכתב תודה לממונה על ההגבלים העסקיים, כדאי שתדעו שתחום העפרונות נשלט על ידי המונופול "עפרונות ירושלים", הממוקם בכלל בתל אביב. על פי המסמך המקורי מ-1988 החברה כלל לא התנגדה להכרזה עליה כמונופול, אך טענה כי בשוק העפרונות המכאניים הם דווקא דג די קטן. אך מה שהיה נכון לסוף שנות השמונים נראה קצת לא רלוונטי היום, לאור העובדה שמנכ"ל החברה הוא גם דירקטור בחברה שמייצרת, ניחשתם נכון, עפרונות מכאניים.
אם התחרטתם על המכתב והחלטתם לזרוק אותו לקופסת פח, ייתכן והמונופול "קניאל קופסאות פח" יאמר תודה על עוד לקוח מרוצה. חברת הלואו-טק מפתח תקווה, ששולטת ביד רמה בשוק שלה, ניסתה להתמזג ב-2012 עם חברת "לגין תעשיות אריזה בע"מ". בעולם קופסאות הפח מעשה כזה הוא שווה ערך למיזוג בין קוקה קולה לפפסי. אולם הרשות להגבלים עסקיים דחתה את המיזוג בשל "חשש סביר לפגיעה משמעותית בתחרות", והצילה אלפי קופסאות של מלפפונים בחומץ מגורל עגום על מדפי הסופר.
גורל עגום אחר קשור לפרשה בעלת השם המאיים "קרטל הגיזום", פרשה מסועפת שכוללת 45 נאשמים וחברות: מעת לעת נדרשת חברת החשמל לבצע עבודות גיזום עצים על מנת לסלול קווי מתח חדשים. כיוון שמדובר בחברה ממשלתית, היא מוציאה את העבודות האלה למכרז. שלושה כתבי אישום נגד שלוש חברות שונות שעוסקות בגיזום, חשפו שהן תיאמו ביניהם מי יזכה בכל מכרז ומנעו את התחרות. לתגלית הזאת נדרשה עבודה חשאית של עד מדינה והתערבות של היחידה לחקירות הונאה, שגילו שהנאשמים נפגשו בתחנות דלק ותיאמו ביניהם מי גוזם מה.
לא ברור לחלוטין מי החבר'ה הטובים ומי הרעים בכל סיפורי המונופולים הללו (מלבד, כמובן, אלו שהורשעו בבית המשפט), או אם בכלל יש טובים ורעים. השוק החופשי בישראל מייצר כל מיני סיפורים מוזרים ומשעשעים, שלא ברור אם הם בלתי נמנעים, או שעוד טיפה של רגולציה ועידוד של הממשלה היו מכוונים אותם למקום הנכון. מה שברור הוא שבפעם הבאה שתצאו להפגין נגד מתווה הגז תחשבו קצת יותר איזו תחרות יש למגפון שאתם צועקים דרכו.