נדמה לכם ש-Airbnb חוסכת לכם כסף

חמש שנים עברו מאז מחאת האוהלים וכל בעיות הדיור הישנות עדיין אתנו. מחירי הדירות עלו עוד, המשכורות נשחקו עוד, ודיור בר השגה עדיין לא ממש בנמצא. אבל דבר אחד כן השתנה בשנים האלה – שחקן נוסף צץ קצת אחרי המחאה, ומאז גדל והפך לשחקן מרכזי: Airbnb.

במובנים מסויימים, Airbnb – פלטפורמה בינלאומית להשכרת חדרים ודירות לטווח קצר בין גולשים – היא היורשת הטבעית של המחאה החברתית. היא הפציעה בחיינו קצת אחריה, ושלחה את אותם צעירים שישנו באוהלים לטיולים זולים מאי פעם בחו"ל, תוך כדי שהיא זורקת להם אפשרות להכניס קצת כסף מהצד מהדירה שהם גרים בה. תוך כמה שנים היתה Airbnb לאחת מחברות המלונאות הגדולה בעולם, כזו שמשכירה כל שנה מאות אלפי חדרים, כמו הילטון או אינטרקונטיננטל – כשבבעלותה אף לא חדר אחד; היא נושאת הבטחה חברתית של שיתוף, שוויון, שגשוג ורווחים ל"אנשים פשוטים" שרוצים להשכיר חדר בדירתם כדי לעמוד בתשלומי שכר הדירה או לממן דרכו טיול לחו"ל. הדירות הן שלכם. הרווחים הם שלכם. חדר בדירת השותפים שלכם יהיה שווה 100 דולר ללילה. הון חדש, לא מנוצל, יזרום אל כיסי דור ה-Y החבוט כמו מים מן הסלע.

פי שלושה דירות להשכרה מאשר בניו יורק

בראשית הנסיקה של Airbnb צעירים מרחבי העולם תיעדו את הניסיון להרוויח דרכה. בדרך כלל אלה היו צעירים שגרו בדירת שותפים וניסו להשכיר את החדר שלהם כמה פעמים בחודש ולכסות ככה שכר דירה של חודש שלם. בלוגרים תיעדו שיטות יצירתיות יותר ופחות: להישאר במסיבה עד הבוקר שלמחרת, לישון אצל החברה או לגור אצל ההורים לכמה ימים בחודש. מן הסתם, אורח החיים הזה מראש מתאים רק לאנשים שרחוקים למדי מהתחתית הכלכלית של מדינת ישראל: כאלה עם הורים שמחזיקים חדר פנוי במיקום מרכזי, או חברים עם דירה מרווחות, אנשים ללא ילדים, וגם בלי מוגבלויות או נכויות שהופכות כל מעבר דירה לימים ספורים למורכב. גם למי שעומד בכל הפרמטרים האלה, אורח חיים של נוודות Airbnb, בעיקר שלא בזמן חופשה מתוכננת, יכול כנראה להתאים רק לזמן קצר, כי הוא דורש הרבה אנרגיה ויכול לשחוק מערכות יחסים, וכמובן עלול לעצבן מאוד את בעלי הדירה כשמדובר בדירה שכורה.

כריס דאנן מברוקלין היה אחד מנערי הפוסטר של בלוגים על חיים מבוססי Airbnb, שהרעיש את טוויטר כשפונה מדירתו כי בעל הבית היה מעוניין ליצור בה עסק אירוח תיירים בעצמו. ההתפתחות הזו לא היתה מפתיעה, כי בסופו של דבר כל משכירי Airbnb שמתגוררים בעצמם בשכירות מתפרנסים מהתיווך בין השוכרים הזמניים והבעלים, שיכולים להחליט לחתוך את המתווך ולהרוויח תעריפים גבוהים יותר. בתל אביב, למשל, מחיר ממוצע ללילה בדירה דרך Airbnb הוא 126$ ללילה, כלומר שכר דירה חודשי של כמעט 15,000 שקלים, הרבה מעל שכר הדירה הממוצע בעיר, שהוא 5,531 שקלים. ובאמת, לא מעט בעלי דירות הוציאו לחלוטין את הדירות שבבעלותם משוק השכירות הרגיל והפכו אותן לדירות שמושכרות באופן אקסקלוסיבי לתיירים.

שוק השכירות של ניו יורק מוגדר כשוק במצב חירום דיורי כבר כמה עשורים. זה קורה בגלל מה שנקרא "לחץ דיור" קיצוני – פער גדול מאוד בין הביקוש לדירות להשכרה לבין ההיצע של דירות פנויות. לאחרונה פורסם דו"ח מקיף ראשון על השפעת Airbnb על שוק הדיור בניו יורק; Airbnb, גילו החוקרים, מעלה את לחץ הדיור הגבוה בניו יורק עוד יותר – היא מוציאה דירות רבות משוק השכירות הרגיל, מעלה מחירים, וחותרת תחת תוכניות עיור בנות קיימא, שבהן נקבעו מראש אזורים למגורים בלבד לעומת אזורים בהם ניתן לערב מגורים, מסחר ומלונאות. פרמטרים ארוכי טווח זיהו גם נזקים תברואתיים, בטיחותיים וחברתיים.

ומה קורה בתל אביב? כדי לנסות להבין מה מעוללת Airbnb בשוק הדיור שלנו, ניתחנו את הנתונים של Airbnb לגבי העיר. 8,500 דירות מוצעות היום להשכרה בתל אביב דרך Airbnb. המספר הזה, 8,500 דירות, הוא 4.3% מכלל הדירות למגורים בעיר. הנתון הזה הופך את תל אביב למעצמת Airbnb. היחס בין יחידות דיור לבין דירות Airbnb הוא פי 3.1 מאשר בניו יורק, וזה כשלוקחים בחשבון רק את האזורים החזקים ביותר של Airbnb בניו יורק - מנהטן וברוקלין. בהערכה שמרנית ביותר, לפחות אחת מכל שש דירות Airbnb יצאו משוק הדיור לטווח ארוך בתל אביב.

אז כמה אנשים משכירים שתי דירות או יותר בתל אביב דרך Airbnb? מדובר רק ב-12% מהפרופילים, אבל הקומץ הזה אוחז בכמות גדולה של דירות: כריית המידע שביצענו מצאה 23 בעלי פרופילים שמחזיקים יחדיו 1,000 דירות סך הכול. הדוגמא הכי קיצונית שמצאנו הייתה של אדם אחד שמציע 145 דירות באתר. הכלכלה השיתופית, במקרה זה, היא כלכלה של הרבה דירות שמוחזקות במעט מאוד ידיים, ופוגעות בשוק הדיור התל אביבי.

ראוי לציין שגם עיריית תל אביב וגם עיריית ירושלים החלו להבין את המשמעות שיש לדירות שיצאו מהשוק, ובכוונתן לגבות ארנונה כפולה על "דירות רפאים" שעומדות ריקות רוב השנה. המדיניות הזו חשובה, אבל היא רחוקה מלפתור את הבעיה עם דירות Airbnb, כי העיריות מאתרות דירות רפאים לפי אי שימוש במים וחשמל. בבדיקה כזו דירות Airbnb ייעלמו מתחת לרדאר, כי השוכרים הזמניים שלהן משתמשים מן הסתם בחשמל ומים.

נהוג לדבר על הבעיות ש-Airbnb יוצרת כעניין שנוגע לתשלומי מס הכנסה, או לתחרות לא הוגנת עם בעלי המלונות. בשנים האחרונות הרשויות בישראל החלו לשים לב יותר ויותר להעלמות המס רחבות ההיקף שAirbnb  מאפשר. משרד התיירות, למשל, הכריז ב-2015 שהוא יקדם מיסוי על מקור ההכנסה הזה, גם כחלק ממאמצים להשוות את תנאי התחרות מול המלונות וגם כדי להשיב למדינה את ההכנסה האבודה. שר התיירות יריב לוין, לעומת זאת, מקדם באופן עיקש את הרחבת Airbnb בארץ. אבל גם מס הכנסה וגם לוין מפספסים את הנקודה: בערים הגדולות הבינו בשנה האחרונה שהמתחרה האמיתי שלAirbnb  אינו המלונות או רשויות המס, אלא תושבים מן השורה שרוצים לחיות בעיר. פוטנציאל הפגיעה של Airbnb בשוק השכירות בתל אביב ברור: אם כיום אלפי דירות כבר נעלמו מההיצע, ומדיניות הממשלה תביא לעלייה בשימוש בפלטפורמה הזו – הרי שאלפי דירות נוספות בדרך החוצה. השאלה שמקבלי ההחלטות צריכים לשאול את עצמם היא, בעצם, האם הם רוצים לעודד שימוש בשירות שגורם להעלאת לחץ הדיור, ובהמשך להעלאת מחירי השכירות. בברלין, למשל, כבר הבינו את זה; שם אסרו על השכרת דירות ב-Airbnb, ושחררו בבת אחת עשרות אלפי דירות לשוק.

אחיזת העיניים של הכלכלה השיתופית

הסבת אלפי יחידות דיור לתיירות גורמת עוד נזקים מלבד העלאת המחירים. Airbnb נותנת דחיפה לג'נטריפיקציה – כשמחירי הדיור עולים, תושבים נאלצים לעזוב את שכונת מגוריהם ולחפש לעצמם מקום חדש, זול יותר; תופעה שגורמת גם לשינוי אופי השכונה והקהילה ולדחיקת תושבים מבתיהם, דחיקה שהיא גם תרבותית ואתנית.

קשה לחשוב על ציבור ארעי יותר ומחויב פחות ליצירת אופי של שכונה, למגוון האנושי ולתרבות המקומית שבה, מאשר תיירים שמתחלפים בה אחת לשלושה ימים. תושבים ששכונת המגורים שלהם הפכה לאזור משגשג של שכירות Airbnb עלולים להתמודד לא רק עם עלייה בשכר הדירה אלא גם עם פגיעה בכל אותם דברים שדיירים לשכירות ארוכה משקיעים בהם וזקוקים להם – מתנ"ס קהילתי, גינות בשטח המשותף, או סתם יחסי שכנות וקהילה. חדירת Airbnb לאיזורי מגורים יכולה להקפיץ את מחירי הדיור מהר יותר ולשנות את אופי השכונות בצורה הרסנית יותר מכל סוגי הג'נטריפיקציה האחרים שפועלים בעיר.

במובן מסוים, "שיתופיות" עבור הדור שלנו היא מה ש"יעילות" הייתה עבור הדור של ההורים שלנו. הם הובילו את ההפרטה, ואנחנו את כלכלת השיתוף שמפרקת את עולם המקצוע. הדיבור על יעול היה איזשהו טריק רטורי שגרם לאנשים שפויים לגמרי לפרק כל דבר ציבורי ולעוט לעבר הפרטה, רק כי ייעול היה חלק מפנטזיה דורית מסוימת, בעיטה בעולם של מפא"י. באותו אופן הדור שלנו אובססיבי עם שיתוף. לא ברור לנו לפעמים מה זה אומר אפילו, אבל כולם רוצים לחלוק ברשתות החברתיות ולשתף כל הזמן, לכנות את החברים שלהם בביטוי "מוח כוורת" ולהצדיק את עצמם דרך "חוכמת ההמונים". בתוך השפה הזו והאופי הדורי הזה חברות כמו Airbnb התלבשו יופי והצליחו לגרום לנו לחשוב שיש משהו מאוד "שיתופי" או "חברתי" בסיפור הבעצם די עתיק הזה של לקנות דברים דרך אפליקציות באינטרנט ולשלם על לינה בחו"ל.

אבנר ברק הוא מתכנן ערים שלומד לתואר שני באוניברסיטת פראט בניו יורק ועובד בתכנון תחבורה ברשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי. עלמה איגרא היא דוקטורנטית להיסטוריה ועמיתת הוראה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.