אריאל ותהילה, חתן וכלה מהשרון, המתינו ביום חתונתם באולם האירועים בנתניה, אבל הרב לא הגיע. לא לקבלת הפנים, לא לחתימה על הכתובה וגם לא לשעת החופה. האורחים חיכו, הזוג התקשר שוב ושוב ללא מענה, ולבסוף, ב-11 בלילה, הוקפץ רב חלופי מרבנות נתניה, וערך את החופה אחרי שרוב האורחים הלכו מיואשים ורעבים. הזוג אגב תבע פיצויים וקיבל, 30 אלף שקל, והרב אמר להגנתו שהוא התבלבל בדרך ולא מצא את האולם. הסיפור הזה, שהתפשט כמו אש בשדה קוצים באתרי החדשות לפני שנתיים, מוכיח עד כמה הרב הוא אחד הגורמים הכי משמעותיים בחתונה. כדי שהרגע הייחודי לא ייהרס, ויהיה בדיוק לפי הטעם והסגנון שלנו –רובנו נהיה מוכנים לשלם.
בשנת 2015 נישאו ברבנות 38,500 זוגות. לפי נתוני "זאפ חתונות", רוב הזוגות שילמו בין 500 ל-2,500 שקל לרב, בנוסף לאגרת פתיחת תיק נישואין ברבנות, שעומדת על 700 שקל. חשבון פשוט מעלה שתעשיית הרבנים עורכי החתונות מגלגלת, בהערכה גסה, כ-40 מיליון שקל בשנה. וכמו בכל דבר שנוגע לחתונות, גם כאן יש מותגים, סמלי סטטוס וקהלי יעד, ויש הבדל בין רב סולידי לרב מזמר, אדמו"ר גדול ובעל שם או הרב השכונתי.
"לכלות אכפת מי יהיה רב לא פחות ממי תהיה המאפרת"
רוב הזוגות משלמים בין 500 ל-1000 שקל לרב סטנדרטי, ו-1,500 עד 2,500 שקל עבור רב מזמר – כך אומרים באתר זאפ מתחתנים. "בקרב החרדים הרב שהזוג ירצה יהיה תמיד המנהיג הרוחני של החתן", מסביר ישראל כהן, עיתונאי "כיכר השבת". "בחסידויות הרבנים הפופולריים ביותר יהיו האדמו"רים עצמם. אצל בחורי ישיבות ליטאיות – הכבוד הגדול ביותר הוא כשראש הישיבה מחתן אותך, זה שהתייעצת איתו לגבי שידוך. ובחוגים מודרניים יותר הרבנים הממסדיים המוכרים, כמו רבה של תל אביב, הרב ישראל לאו, הרב הראשי הספרדי של ירושלים, שלמה עמאר, והרב יצחק גרוסמן, רבה של מגדל העמק. גם הראשונים לציון נחשבים לפופולריים ויש כאלה שמבחינתם חופה עם אחד המקובלים, כמו הרנטגן, נחשבת לכבוד גדול מאוד".
גם בקרב החילונים בחירת הרב חשובה מאוד. "נהוג לראות את העיסוק של כלות חילונית בחתונה כעיסוק שטחי ואגוצנטרי, אבל הכלות בפורום שלנו עוסקות בחיפוש אחר רב בדיוק באותו אופן אינטנסיבי שבו הן מחפשות מאפרת", מספרת טל מאור זינגרמן, בעלת ועורכת האתר "כלות אורבניות", שמפעיל גם קבוצה לענייני חתונות בפייסבוק. "הן רואות את הטקס ואת האדם שמנחה אותו כחלק מאוד משמעותי באירוע".
לדבריה, בקרב פלח השוק של האתר, נשים צעירות וחילוניות בעיקר ממרכז ומצפון הארץ, הרבנים הפופולריים הם אלה שיידעו להתאים את עצמם לזוג. "הרבה מהנשים בקבוצה סולדות ממוסד הרבנות ומחפשות רבנים שיתאימו יותר לאורח החיים החילוני ושיאפשרו יותר שוויון בין בני הזוג בחופה. בפרמטרים האלה יש כמה כוכבים: הרבנים הפופולריים בקבוצה מטעם 'צהר' הם אליעזר אוירבך, ערן גולדווסר, יאיר אריאל ונוח זלצר. לצדם יש רבנים מטעם הרבנות שידועים בכך שהם מוכנים להתאים את עצמם לתפיסת עולם חילונית יותר. לרבנים נהוג לתת, בנוסף לתשלום האגרה לרבנות, מתנה שנעה בין 600 ל-1,000 שקלים. חלקם מבקשים גם כיסוי הוצאות הנסיעה. על רבנים רפורמים וקונסרבטיביים כלות מוכנות לשלם 1,500-1,600. אחרות פונות לאפשרויות חלופיות כמו טקס אזרחי שמועבר על ידי עורך דין".
אורלי רפאלי-הורי, בעלת חברת הפקות על שמה המתמחה בהפקת חתונות יוקרה, מסבירה שבקרב האוכלוסייה בעלת הממון, הגימיקים כבר לא באופנה. "פעם היו מחפשים רב עם גימיק, עם סגנון חזנות מיוחד, רב מזמר שמגיע עם ילד וקלידן ואחד שמגיע עם להקה. היום זה הרבה פחות נהוג, והרבה יותר פופולרית החופה הקלאסית, עם טקס סולידי, ענייני יותר, עם פחות חזנות ופחות בלבולי שכל. מי שרוצה להיות ייחודי יביא זמר שישיר את שיר הכניסה לחופה, כמו שלומי שבת. אצל בני עדות המזרח גד אלבז פופולרי מאוד, אצל האשכנזים אברהם טל, אצל הצרפתים גד אלמליח ואצל התל אביבים-בוהמיניים יותר אפשר למצוא לפעמים את ארקדי דוכין או אריק סיני. הזמרים האלה יקרים מאוד ולצדם אפשר למצוא כאלה פחות יקרים ומאוד פופולריים. אם בכל זאת רוצים קצת יותר שופוני בטקס יביאו רב מוכר, בעל שם, כמו מקובל מוכר או את אחד הרבנים הראשיים בהווה או בעבר למשל".
לדברי רפאלי הורי, "התפיסה היא שלרב אסור לקחת כסף על חופה, אבל אין שום סיבה שאדם עם משפחה וילדים ייצא כל ערב מהבית, יעזוב את המשפחה, ייסע לאולם האירועים ויקדיש את זמנו לאירוע – ולא יקבל שום תמורה. לכן, למרות שיש תפיסה כאילו רבנים לא אמורים לקחת כסף על חופה, רבים מהם כן נוקבים במחיר מראש".
מפיקים ותיקים אחרים בתחום מסבירים כי התשלום לרב באירועים יוקרתיים יכול להגיע עד 5,000 שקלים, ובמקרים חריגים אף יותר. "הרבנים הגדולים יכולים לעלות גם הרבה יותר מ-5,000 שקל", אומר אחד המפיקים על רבנים במעמד של מקובל למשל, "הרבנים עצמם במעמד כזה בכלל לא ידברו איתך על המחיר, אלא יש מישהו מטעמם שמדבר על זה ויש גם כאלה שלא מדברים על זה בכלל. הזוגות כבר יודעים מה מצופה מהם בערך. אם מדובר בעשירי עולם – הם יכולים לתת גם 20 אלף שקל".
לבקש קבלה מרב זה קצת כמו לבקש קבלה מהדילר שלך
אז אם עורך דין מצליח או מנכ"ל מצטיין מרוויחים מיליונים בשנה, למה שרב מקובל, שלוקח חלק ברגע יפה ומשמעותי בחייהם של רבים, לא יתפרנס מהמלאכה שלו? למעשה, בניגוד לתפיסה הרווחת שלרבנים אסור לגבות כסף, רבנים עצמאים, כאלה שהם לא עובדי ציבור ואין להם משרה במועצות הדתיות או ברבנות, מותר לקבל תשלום על עבודתם. כל עוד יש מי שמשלם – זכותם לגבות כמה שירצו.
אבל בעוד שכל מנכ"ל, עורך דין, או כל אחד אחר משלם מס הכנסה, התשלום לרבנים נעשה לרוב במעטפה עם מזומן, כשאיש מלבד משפחת הזוג והרב לא יודע כמה שטרות מונחים שם. לעתים מטרת הכסף מעורפלת – האם מדובר בהחזר הוצאות של הרב על הגעתו לאירוע? האם הכסף הולך לתרומה או שזהו מעין שכר טרחה?
ומה לגבי קבלה? כל זוג יודע היטב שלבקש קבלה מרב זה קצת כמו לבקש קבלה מהדילר שלך – זה פשוט לא קורה. אבל גם אם הכסף הולך לתרומה, חובת ההוכחה על כך, למשל באמצעות קבלה מהעמותה לה תורמים, מוטלת על הרב. כמעט כל הזוגות ששוחחנו איתם לצורך הכתבה סיפרו שאחרי החופה מסרו לרב מעטפה עם סכום שסגרו מראש, או כזה שהם החליטו על דעת עצמם לתת. גם רבנים מוערכים ופופולריים מאוד לרוב מתייחסים לתשלום כסוג של מתנה או תרומה, ולא מוציאים קבלה. הרב לאו למשל, רבה של תל אביב, חיתן בשנים האחרונות זוג וקיבל בסוף הערב מעטפה עם אלף דולר, למרות שלא נקב במחיר. לזוג לא זכור שקיבלו קבלה.
גם מפיקי החתונות מספרים כי עורכי חופה לא נוהגים להוציא קבלות. "אני בענף כבר קרוב ל-20 שנה ובחיים לא ראיתי חשבונית אחת שמוציא רב", אומר מפיק בחברת הפקות גדולה, "זה נחשב לסוג של טיפ. את הסכומים הרבנים או העוזרים סוגרים ישירות מול המשפחות, כי אף מפיק לא רוצה להתחיל להעביר מעטפות עם כסף". מפיק ותיק אחר בתחום מחזק את דבריו: "אני מעולם לא ראיתי חשבונית, ובשנים האחרונות גם למדתי לא להתעסק בזה יותר. אם מבקשים ממני רב ספציפי – אני מפנה אל אנשי הקשר שלו ומבקשת מהמשפחה לסגור ישירות מולם".
בדצמבר האחרון ערכה רשות המסים מבצע ראשון בו נבדקו נותני שירותי דת. מבדיקת רשות המיסים עלה כי מתוך 400 רבנים שנבדקו, רבע מעולם לא פתחו תיק ברשות המיסים ומעולם לא דיווחו על הכנסותיהם. לפי הודעה שהוציאה רשות המיסים, לרבנים היו הסברים שונים, כמו: "אני לא דורש כסף עבור עריכת חתונות, אני אפילו מסרב! רק פעם אחת נתנו לי 500 שקל". רב אחר טען שלא ידע שהוא צריך להוציא קבלות עבור תשלום, ושניים אחרים אמרו שאת המעטפות עם הכסף שהם מקבלים הם אפילו לא פותחים אלא מעבירים ישר לתרומה, אבל אף אחד מהם לא ידע לומר מה ממוצע התרומה שהוא נוהג לקבל.
עם זאת, יש לציין כי ישנם רבנים שדואגים לשלוח קבלות, וגם כאלה שמסרבים לקבל שכר על עבודתם, ואפילו לא מוכנים לקבל החזרי הוצאות. כך למשל, אחד הרבנים שדאגו לשלוח קבלה הוא הרב משה חיים הר נוי, המחתן גם דרך צוהר. "הוא אמר שהוא משאיר את ההחלטה כמה לתת לו בידינו, ושילמנו לו 800 שקלים בערך", אומרת אחת הכלות, "לזכותו ייאמר שהוא שלח לנו קבלה בדואר אחרי החתונה".
הרב דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק העומד בראש רשת החינוך הארצית "מגדל אור", צויין לטובה כמי שמסרב לגבות תשלום. "הוא היחיד מבין הרבנים הגדולים שנתקלתי בהם בארץ שלא לוקח שקל וגם אם נותנים לו הוא יחזיר", אומר מפיק חתונות, "אם מישהו מעוניין להעביר לו כסף – הוא מציע שיתרמו ל'מגדל אור' בכוחות עצמם".
גם הרב פנחס כהן, רב העיר נתיבות, הוזכר לטובה. "הוא אינו מוכן לקחת כסף מתושבי העיר. ככל הידוע לנו, גם לא על נסיעות. התחתנו לפני ארבעה חודשים והוא הגיע מנתיבות לצומת ראם ולא לקח שקל. התחננו לתת לו משהו, כי בכל זאת מדובר נסיעה ארוכה, אבל הוא לא הסכים בשום אופן ואפילו לא ישב לאכול", מספרת נשואה טרייה.
התעוררותה של רשות המיסים בעניין הגיעה בעקבות דו"ח מבקר המדינה. בדו"ח משנת 2014 התייחס המבקר בעיקר לרבנים מקובלים ודרש מהרשות לפעול להסדרת המיסוי שלהם. הדו"ח קבע כי "על הרשות לפעול לגביית מס גם מכלל נותני שירותי הדת כגון עורכי חופות, משגיחי כשרות, מוהלים וכדומה". בעקבות הדו"ח פרסמה הרשות חוזר שמבהיר שתמורה על שירותי דת, אם נתנה בשווה כסף או במימון הוצאות, חייבת במס.
חופה זה מוצר צריכה בסיסי
הבעייתיות שבגביית תשלום עבור עריכת חופה לא מסתכמת בענייני מסים. כאמור, בעוד שלרבנים עצמאיים אין שום מניעה מלגבות תשלום בעבור החופה, רבנים המקבלים שכר המדינה, כמו רבני ערים ורבנים של המועצות הדתיות – אינם רשאים לגבות תשלום כזה, כל עוד עריכת החופה היא במסגרת אחריותם – כלומר, אחד מבני הזוג הוא תושב העיר או המועצה המקומית. הסיבה: עריכת חופות היא חלק מתפקידו של הרב, ולשם כך משלמים אגרה על פתיחת התיק ברבנות. "אם הרב הוא רב של המועצה הדתית והוא מקבל שכר ממדינת ישראל, הזוג לא אמור לשלם לו מעבר לאגרה", מסבירה חברת הכנסת מטעם הבית היהודי, שולי מועלם. "כדי לעבוד מחוץ לתחום סמכותו, רב עיר או רב של מועצה דתית צריך לקבל על זה אישור כעבודה נוספת, אבל ראינו שברוב הפעמים לא מקבלים אישור כזה", היא מסבירה. ובאמת, פורסם בעבר ב"הארץ" שהרבנים הראשיים לשעבר, הרב ישראל לאו והרב יונה מצגר, נהגו לערוך חופות בתשלום בעת שכיהנו בתפקיד ציבורי ואף לא דיווחו על כך לכאורה לרשויות המס. לאו הגיע בזמנו עם רשויות המס להסדר והיועץ המשפטי לממשלה החליט אז שלא להעמידו לדין משמעתי ולא לפתוח בהליכים פליליים, בין השאר בשל חוסר הבהירות של ההנחיות בעניין.
אלא שגם היום, כמעט עשור לאחר מכן, הכללים אינם ברורים מספיק. במאי 2013 אישרה הכנסת את החוק שאמור לשים לכך סוף והחוק עשה כותרות. לפי הנוסח, שהעבירה חברת הכנסת מועלם, אסור לרבנים עובדי מדינה, לגבות תשלום על שירותי עריכת החופות באופן חד משמעי. "המטרה הייתה שנאפשר עריכת חופה וקידושין לכל זוג במדינת ישראל ללא עלות נוספת מעבר לתשלום שמשלמים ברישום במועצה הדתית", היא מסבירה. אלא שיותר משנתיים עברו מאז החוק עבר ודבר לא השתנה. עד היום השר לשירותי דת לא תיקן תקנות המסדירות את החוק ועד שיעשה זאת החוק לא יחול. למרות זאת, מלשכת השר לשירותי דת, הרב דוד אזולאי, נמסר כי "השר יבחן את הנושא ויקבל החלטה".
עד שתקנות כאלה יותקנו, המגבלות על רבנים עובדי ציבור מופיעות במסמך בודד שפרסם המשרד לשירותי דת בשנת 2009. אלא שגם במשרד לשירותי דת מודים שכיום לא קיימים נתונים על רבנים עורכי חופה וקידושין ולכן אין כל מעקב של המשרד אחר הנושא. למעשה, עד שתכנס מערכת ממוחשבת חדשה שפיתחו ואמורה לרכז את שירותי הדת, למשרד אין יכולת לאכוף את הכללים. נחכה.