השקט היחסי שנוצר בעוטף עזה מאז הסתיים מבצע צוק איתן, הביא איתו לא מעט עדנה לקיבוצים באזור. גם עכשיו כשמבצע "שומרי החומות" נמצא ברקע, תהליכי הקליטה נמשכים במלוא המרץ. התושבים החדשים מספרים על איכות חיים, מערכת חינוך איכותית וערבות הדדית שמתגברת על הסכנה הביטחונית שכבר התפשטה לרוב חלקי הארץ.
מי שיצא לאזור עוטף עזה, לא יכול שלא לראות את ההרחבות שנבנות לאורך גדר הרצועה בכלל הישובים והקיבוצים. בקיבוץ נירים למשל, קולטים כבר את הגל השלישי של משפחות חדשות, רובן של זוגות צעירים. תהליך קליטה החל לאחרונה גם בקיבוץ עין השלושה הסמוך ועד לסופה הדרומי. משיחה עם אנשי המקום עולה שאפילו בזמן שהרקטות והפצ"מרים נופלים באזור, אנשים מראים נכונות לעבור לגור שם וחדשים אף מבררים לגבי תהליכי הקליטה.
כלל האנשים איתם שוחחנו מספרים שהם לא מתעלמים מהמצב הביטחוני, כולם ערים לסכנה. אבל מוסיפים שהיו הרקטות מגיעות לרוב חלקי הארץ. אשדוד ואשקלון הפכו מטרות אהובות על חמאס והג'יהאד האיסלמי וגם תל אביב ספגה מטחים כבדים.
כולם מדברים על מאזן היתרונות אל מול החיסרון הביטחוני: מערכת חינוך איכותית שמספקת מענה עד לשעות אחר הצהריים, הנופים באזור ובעיקר הערבות ההדדית שמאפיינת את הקיבוצים גם בעידן שאחרי ההפרטה. וכן, יש גם את עניין המחיר הנמוך של הבתים. בית צמוד קרקע 125 מטרים רבועים ב-1.2 מיליון שקל בלבד.
"לפני הקליטה בקיבוץ שאלו אותי למה? למה קיבוץ? למה צמוד גדר? למה בעוטף", סיפר לי רהב שלאחרונה עבר עם משפחתו לקיבוץ נירים. "השאלה רחבה ומורכבת אך בסוף התשובה מסתכמת בכמה עקרונות עליהם גדלנו, עליהם אנו נשענים ואותם אנו מקווים להעביר לילדינו".
משפחת רהב הגיעה לישראל אחרי תקופה ארוכה של שליחות מטעם משרד החוץ. זה קרה בקיץ 2014 היישר לצוק איתן, "אז נושא העוטף ואשכול היו בשיא השיח הציבורי", מסביר רהב. "החלטנו לפעול ולעבור למקום קטן יחסית, חילוני, שורשי שעושה ציונות והתיישבות אמיתית עד קו הגדר ממש. מקום אשר בו הקהילה דואגת לך ואתה דואג לקהילה. מקום קטן עם עבר מפואר וחשוב בפרק הקמת המדינה והלחימה העיקשת על כל ניר וניר. ובאמת הגענו לנירים ומיד הרגשנו בית".
רהב, בעברו איש משטרה וכיום חקלאי מספר כי "גם בעת שירותי במשטרה במחוז ת״א אישתי והילדים לא הסכימו להתפנות ב'סבבים' לא אז ולא היום. עכשיו שאני חקלאי פה בקיבוץ ורואה את עבודתנו נשרפת מבלוני התבערה ורעשי המלחמה מהדהדים מעל ראשינו מתחזקת תחושת השליחות והדאגה לקהילה הקטנה ולבית". הם עדיין נמצאים בתהליך הקליטה לקיבוץ והוא מדגיש כי "אם נתקבל כחברים נשים חותם ונשלים את המעבר למשפחת העוטף, בגאווה ובענווה נמשיך להפריח את מערב הנגב".
דברים דומים אמר גם שמואל מוחה, שנמצא בתהליך קליטה ביחד עם בת זוגו עדי שער. השניים לא מתכוונים לעצור. "כששומעים על עוטף עזה בחדשות ובמדיה זה נשמע כמו גיהינום שאם אתה נוסע לשם אתה לא חוזר," הסביר. "אבל כשמגיעים לקיבוץ מבינים שזה בדיוק ההפך ממה שמצטייר בחדשות. אתה לא רוצה לחזור כשיש לך מרחבים כאלה וקהילה כל כך תומכת", אמר מוחה.
"נכון שהמצב הביטחוני מפחיד לפעמים, נכון שיש ימים לא פשוטים שצריך לצאת מפה. אבל כמו שאומרים פה אצלנו זה 95 אחוזים של גן עדן. וכמו שכולנו למדנו בלילה האחרון שהם יכולים להגיע לכל מקום, ולהגיד שעוטף עזה זה פחד אז עכשיו גם תל אביב וגם אשקלון ואשדוד וכל שאר הארץ. אני מניח שכשהיו לנו ילדים אז אולי נחשוב על הדברים קצת אחרת".