נ', תושב המתגורר באחד הישובים במרכז הארץ, מתוסכל מאוד מהאוטובוסים של אגד. לדבריו, בשנה האחרונה כל אוטובוס שחיכה לו איחר במעל 10 דקות או שכלל לא טרח לעצור בתחנה.
הוא פנה פעמים רבות לחברת אגד והתלונן על כך אך מרבית תלונותיו לא זכו למענה, או שנאמר לו שזמן ההגעה של האוטובוסים לתחנה הוא זמן משוער בלבד. בחלק מהמקרים הוא זכה בפיצוי, אך זה הסתכם בכמה עשרות שקלים.
כשהתסכול הלך וגבר, החליט נ' לתבוע את אגד בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. "נאלצתי לרדוף אחרי אוטובוסים, כמעט נדרסתי. נגרמה לי עוגמת נפש רבה ואיחורים ליעדים שאליהם הייתי צריך להגיע", טען ודרש לחייב את אגד לפצות אותו בלא פחות מ-33 אלף שקלים.
בתביעה פורטו 18 מקרים בהם אוטובוסים שחיכה להם לא עצרו בתחנה, לא הגיעו כלל או הגיעו באיחור.
בכתב ההגנה אגד התייחסה לכל המקרים שהעלה נ' וציינה, כי זמני ההגעה לתחנות הם זמנים משוערים שכן החברה אינה יכולה להתחייב להגעת האוטובוס בשעה מדויקת. לדברי החברה ב-12 מהמקרים האוטובוסים יצאו בזמן אך הייתה סטייה ממסלול הקו עקב חסימה והם נאלצו לבצע עקיפה ובמקרים אחרים היו עיכובים עקב תקלות.
השופט עזריה אלקלעי צקבע, כי בחמישה מקרים נ' הוכיח כי שהאוטובוסים לא עצרו בתחנות או הגיעו באיחור ניכר מאוד ופסד שהוא ראוי לפיצוי נכבד של 7,500 שקל.