המשבר הכלכלי וגל הפיטורים שהגיע בעקבותיו תופס דווקא את ההסתדרות, הגוף החשוב ביותר לעובדים בימים כאלה, כמי שנרדם בשמירה. זה לא משום שהיו"ר, עופר עיני, נמצא כעת בחופשה פרטית בתאילנד, אלא בשל חוסר היערכות מדאיג לתהליכים מדאיגים עוד יותר. כך למשל, בהסתדרות לא הקימו מוקד מיוחד לפניות של עובדים, ומי שביקש למצוא פרטים כאלה ואחרים באתר האינטרנט שלה, גילה שהאתר נמצא "בבניה" כבר מספר חודשים.
גם פניות שמגיעות אל מועצות הפועלים במרחבים השונים, לא תמיד מגיעות אל בניין ההסתדרות בתל אביב, כך שאיש לא מנווט את ההתמודדות עם המשבר ממבט מלמעלה. כך קורה שעל פיטוריהם של למעלה ממאה עובדים בחברת הצמיגים "אליאנס" שבחדרה, שמעו רק במרחב חדרה.
בהנהלת החברה סיפרו ליו"ר המרחב, רמי זילברשטיין, שהמשבר פגע קשות בהכנסות החברה ולכן הפיטורים הרחבים בה הכרחיים. ואולם, ההכנסות אכן נפגעו, אבל קשה להתעלם לפחות ממראית העין, שהמשבר הוא רק תירוץ: החברה בחרה להעביר חלק מקווי הייצור להודו, לידיה של חברה מקומית שהיא במקרה גם אחת מהבעלים של אליאנס. אפילו מנכ"ל אליאנס, יוסי אנגליסטר, הודה כי הרעיון להעביר את הייצור להודו נולד עוד לפני המשבר.
כעת, כך נדמה, הרבה יותר קל לשלוח מאות עובדים הביתה ולגייס עובדים זולים יותר בחו"ל. תשאלו את חברת קודאק, שעשתה את זה כמה ימים לפני אליאנס. בכל זמן אחר, מהלך כזה היה זוכה למאבק עיקש מצד העובדים ולאווירה שלילית מאוד בציבור. עכשיו זה נתפס ככורח המציאות. בהסתדרות יצטרכו לבחון טוב טוב כל מקרה של פיטורים, כדי להבדיל בין פיטורים הכרחיים לבין "פיטורי נוחות".
הראשונה שהתריעה
באופן די פרדוקסלי, ההסתדרות הייתה הראשונה שהתריעה מפני סכנת הפיטורים במשק. כבר בחודש פברואר הזהיר עיני מפני פיטוריהם של עשרות אלפי עובדים, כתוצאה מהיחלשות הדולר. עיני קרא אז להתערבות בשוק המט"ח ואף הוביל יחד עם התאחדות התעשיינים הצעת חוק שתסיר את הבלעדיות של בנק ישראל בקביעת הריבית - מה שהביא בסופו של דבר להתערבות המיוחלת.
באמצע חודש יולי כבר שיגר עיני נבואת זעם: "המשק עומד בפתחו של משבר שעשוי להיות אחד הקשים מאז קום המדינה. אנו צפויים לקטסטרופה, ולא מן הנמנע שתוך מספר חודשים נגיע למספרים מפחידים של אלפי מפוטרים".
מדוע, אם כך, דווקא מי שהייתה הראשונה להתריע, לא נערכה לנבואת הזעם של עצמה? בהסתדרות טוענים כי הם מרכזים מאמץ ביצירת לחץ על הממשלה, שתתערב בשוק התעסוקה ותסייע למפעלים באזורי הפריפריה.
ההצעה המרכזית שהניח עיני על שולחנו של שר האוצר, רוני בר-און, מדברת על סבסוד ישיר של שכרם של עובדים בפריפריה, כך שלא יצטרכו לפטר עובדים במקומות בהם אפשרויות התעסוקה מוגבלות ממילא. ואולם, בעוד שההצעה של עיני עודנה מונחת על השולחן וככל הנראה גם תישאר עליו, גל הפיטורים רק הולך וגדל.
בהסתדרות מאשרים כי התקיימה פגישה אחת בלבד עם אנשי משרד האוצר, שמצידם הבטיחו לבחון את הרעיון. "אם נראה שבאוצר לא זזים, אנחנו נפעל", הזהירו היום בהסתדרות.
הפספוס הגדול של עיני
זו יכולה הייתה להיות דווקא שעתה היפה של ההסתדרות, עד כמה שניתן לדבר על שעות יפות בזמן משבר. עובדים רבים במשק, אפילו בענף ההיי-טק, מבינים כעת שבלי התארגנות עובדים, זכויותיהם יכולות להירמס בימים כאלה. פניות רבות של עובדים מגיעות אל מערכות העיתונים, בהן תלונות על הרעת תנאים ושאלות בתחום דיני העבודה.
אם ההסתדרות הייתה עושה מאמץ להפוך לכתובת עבור עובדים אלה, בסופו של דבר היא הייתה מרוויחה בגדול. הרי בטווח הארוך העבודה המאורגנת בנמלים ובחברת החשמל תלך ותדעך, בעוד שקרן האור תגיע מסקטורים שמעולם לא חשבו להקים ועד עובדים.
אולי זו הקירבה של עיני אל שרגא ברוש, נציג המעסיקים הבכיר ונשיא התאחדות התעשיינים, שעמעמה את המאבק על האינטרסים של העובדים ורק של העובדים - בניגוד למאבק על שערי המט"ח למשל. אולי זו העובדה שהשניים כבר מזמן לא מסתפקים בפגישות עבודה, אלא מבלים בימי שבת עם המשפחות ועושים שעות ארוכות ביחד - סוג של אזור דמדומים שמקשה על ההסתדרות להפנות את העורף ולצאת למלחמה.
איפה הצמיגים הבוערים?
זה מאוד אצילי ואחראי שבהסתדרות מגלים הבנה לפיטורי עובדים בזמן משבר, אבל העובדים המפוטרים לא מעוניינים כעת בהבנה הזו, בטח שלא מהגורם שאמור להבין אותם ורק אותם. ואולי אם ההסתדרות הייתה עושה מעשה ומציתה צמיגים במפעל אחד, אז במפעל השני היו חושבים פעמיים האם הפיטורים באמת מוצדקים. אבל כנראה שתם עידן הצמיגים.
כעת, בהסתדרות מתפארים ב"הישגים", כל זמן שהצליחו לסכם על פיצויים מוגדלים למפוטרים. יש כבר מעסיקים שיגידו כי נראה שהאריה השואג, שהכל חוששים מנחת כפתו הגדולה, הפך פתאום לחתול סיאמי צמרירי, המלקק את כפתו בשמש. ואולי בעצם, האריה השואג יחזור במלוא תפארתו רק כשהמשבר יגיע אל הבטן הרכה של ההסתדרות: חברות ענק כמו אסם, כי"ל, בזק ותנובה, שעדיין משדרות עסקים כרגיל. ומה לגבי פיטורים במגזר הציבורי? אז באמת תהיה כאן קטסטרופה.
