דנוור, עיר הבירה של מדינת קולורדו שבארצות הברית, ניסתה לחלק למחוסרי בית 1,000 דולר בחודש במזומן. הסיוע הביא להפחתת כמות מחוסרי הבית - ולהגדלת שיעור התעסוקה במשרה מלאה, כך על פי מחקר חדש.
כ-800 תושבי דנוור שהתגוררו ברחובות, קיבלו תשלומים חודשיים שנעו בין 50 ל-1,000 דולר בחודשים האחרונים, במהלך ניסוי חברתי. תוצאות הניסוי הראו עד כה, כי אנשים שישנו ברחוב בתחילת הניסוי – כעת מעידים שהם מרגישים יותר בטוחים, חווים בריאות נפשית טובה יותר, ונהנים מגישה לסידור מגורים יציב ומסביר פנים יותר. בנוסף, הם דיווחו שבילו פחות לילות בלינה ברחוב.
מארק דונובן, מייסד ומנהל בכיר של פרויקט ההכנסה הבסיסית לכול של דנוור, מסר לגוף התקשורת Business Insider כי הוא "מעודד מאוד מהממצאים". לדבריו, "משתתפים רבים דיווחו שהם השתמשו בכסף כדי לשלם חובות, לתקן את המכונית שלהם, להבטיח לעצמם דיור ולהירשם לקורסים", כך אמר. "כל אלה הם נתיבים שיכולים בסופו של דבר להוביל את המשתתפים ליציאה מהעוני – ולאפשר להם להיות פחות תלויים בתוכניות לתמיכה חברתית".
דונובן הקים את הפרויקט האמור בדנוור לפני כשנתיים, בשנת 2021. כיזם, הוא הרוויח את מרבית כספו מחברת בגדים המתמחה בסוודרים לנשים, ומהשקעתו בחברת טסלה – שהרקיעה לשחקים במהלך הקורונה. הוא השתמש בחלק מהמזומן הזה, לצד תרומה של 2 מיליון דולר מהעיר, כדי להתחיל למעשה לחלק את הכספים בשנה שעברה.
בעוד שהשיח סביב הגעה לרחוב מתמקד לעתים קרובות בבריאות הנפשית ובנטייה להתמכרויות של אותם מחוסרי בית, ניתוח הניסוי אשר נערך לאחרונה, מצא באופן עקבי ש"מחוסרי בית באזורים אלה מונעים בידי עלויות הדיור".
שישה חודשים מתחילת הפרויקט, רוב דרי הרחוב שקיבלו כספים, היו במצב טוב יותר באופן משמעותי, כך על פי חוקרים מהמרכז לחקר דיור ומחוסרי-בית של אוניברסיטת דנוור.
תוכנית ההכנסה הבסיסית של דנוור
באוקטובר האחרון נרשמו יותר מ-800 איש לתוכנית ההכנסה הבסיסית, אך לא כולם קיבלו את אותה הקצבה. במסגרת הניסוי היו שלוש קבוצות: האחת, מקבלת 1,000 דולר לחודש למשך שנה; השנייה, מקבלת 6,500 דולר מראש, ולאחר מכן 500 דולר לחודש – והשלישית, מקבלת רק 50 דולר לחודש.
על אף שמדובר בשלב זה בדו"ח ביניים בלבד, הסוקר את תוצאות המחקר שנמשך כשנה, החוקרים בכל זאת הספיקו למצוא שינויים בולטים בתנאים החומריים של המשתתפים – הנתפשים כמעודדים במידת מה. המשתתפים שקיבלו 500 דולר או יותר לחודש, זכו לרווחים הגדולים ביותר. בתחילת הדרך, פחות מ-10% גרו בביתם או בדירה משלהם, בעוד שאחרי שישה חודשים, יותר משליש מהמשתתפים החזיקו בדיור משלהם.
שיטת ההכנסה המובטחת גם כן הפחיתה באופן דרמטי את חוסר הדיור – כשהיוזמה החלה, כ-6% מהמשתתפים בקבוצת ה-1,000 דולר לחודש, ישנו ברחוב. המספר ירד לאפס שישה חודשים לאחר מכן. גם הקבוצה שקיבלה סכום כסף חד פעמי, דיווחה באופן דומה על ירידה במגורים ברחוב – מ-10% ל-3%. אפילו אלה שקיבלו רק 50 דולר בחודש עברו לגור יותר בבתים, במידה מסוימת – השיעור ירד מ-8% ל-4%.
אם כן, לאן אותם אנשים הלכו? רבים מהם, למעשה, השיגו מקום משלהם למגורים. בקבוצה שמקבלת 1,000 דולר בחודש, 34% מהמשתתפים מתגוררים כעת בביתם או בדירה משלהם, לעומת 8% בלבד חצי שנה קודם לכן. עבור כלל הקבוצות, הלינה במקלטים עמדה על יותר מחצי, וכולם דיווחו על תחושת ביטחון מוגברת במקום השינה הנוכחי. גם הבריאות הנפשית הכללית של המשתתפים השתפרה, אם כי הקבוצה שקיבלה 50 דולר דיווחה על מעט יותר מתח וחרדה מבעבר - וקצת פחות תקווה.