ישראלי בן כ–40 נוחת בטיסה מאוקראינה בנמל התעופה בן־גוריון, ולאחר שאוסף את מזוודתו ממהר לעבר המסלול הירוק במכס ויוצא לאולם מקבלי הפנים. כשהוא כבר רואה את אור השמש שמשתקף מחלונות השדה, נשמעת קריאה. "אדוני!" "אדוני!". בתחילה הוא מתעלם, אבל סיבוב סקרני של הראש כבר לא מותיר לו ברירה. "בוא, בוא, רגע", קוראים לו אנשי המכס.
אחר כבוד הוא מועבר לבידוק, ובמזוודתו נמצאים חמישה פאקטים של סיגריות, בעוד שלכל אזרח מותר להביא עמו פאקט אחד בלבד. "חבר'ה, זאת התעללות, בסך הכל כמה פאקטים. איפה שיקול הדעת? אתם לא נורמלים!" הוא מתחיל לאבד את שלוותו. אנשי המכס מנסים להרגיע אותו. "זה החוק". פתאום ניגש לבחור ילד קטן וקורא לו "אבא". "יכול להיות שהפקרת את המשפחה שלך ויצאת מהר כדי לנסות לברוח?" שואלים אותו הבודקים, בזמן שבעמדת הבידוק השנייה עומדת אשתו, נבוכה ושותקת, עם פעוט נוסף. "אתם עובדים פה על אנשים, בגללכם כל הצעירים בורחים מהמדינה לברלין! תחמנים. את אשתך היית עוצר על דבר כזה?"
פאקט שלא הוצהר במכס הוא עסק לא זול. על כל פאקט שאדם מנסה להבריח ארצה הוא יתבקש לשלם כ–500 שקל — קנס של 250 שקל על ניסיון ההברחה ועוד כ–250 שקל מכס על כל פאקט. "אז תרשום לי את הפאקטים על הילדים", מפציר הישראלי באנשי המכס. "השתגעת, ילדים לא יכולים להכניס לארץ סיגריות". כאן כבר פקעה לגמרי סבלנותו של האיש, והוא יורה לכל הכיוונים: "אני בכלל תושב חוזר!...יש לי חתונה עוד שעתיים! אני יודע בדיוק מה אתם עושים עם כל הסחורה שאתם מחרימים ולמי אתם מוכרים...בעזרת השם, אני אקבל חותמת שחורה בדרכון ולא אחזור לפה יותר!".
"הדברים הכי טובים נמצאים בתיקי הגב"
במכס בנתב"ג עוברים מדי שנה כ–10 מיליון איש, ומתוכם כ–12 אלף איש נתפסים כשבאמתחתם מוצרים שהיו חייבים במכס. להערכתו של אחראי המשמרת באולם הנוסעים של נתב"ג, יורם אהרוני, רק 1% מהנכנסים בשערי ישראל עוברים במסלול האדום ומצהירים על פקלאותיהם.
בשטף העוברים במסלול הירוק אנשי המכס מנסים לזהות את המבריחים הפוטנציאלים. תחילה הם נקראים להעביר את המזוודה לשיקוף (וגם על תיקי הגב לא מוותרים, לדברי אהרוני, "שם נמצאים הדברים הכי טובים"). מי שנצפה אצלו משהו חשוד, מועבר לעמדת בידוק ידנית, שם המזוודות נפתחות.
"שמענו כבר הכל", אומר אהרוני, "את כל התירוצים האפשריים, את כל הקללות, את כל הסיפורים, אבל בסך הכל אנחנו עושים את העבודה שלנו". הרוב המוחץ של המוצרים שאנשים מנסים להכניס לארץ מבלי לשלם עליהם מע"מ הם סיגריות. בעקבות הורדת המס על האלכוהול, יש ירידה בהברחות של בקבוקי השתייה, וגם של פלאפונים, שמס הקנייה עליהם גם ירד. עם זאת, אהרוני מספר כי "זמן קצר אחרי השקת אייפון X, תפסנו כאן 50 מכשירים, לפני שבכלל השיקו אותו בארץ".
לאנשים שנתפסים במכס יש שתי ברירות: לשלם במקום את הקנס ואת המכס על מוצרים — ולצאת עמם הביתה; או לשלם את הקנס, להחליט שהמכס שעליהם לשלם גבוה מדי ולא משתלם — ולהשאיר את המוצר בשדה. מוצרים שמוחרמים ולא משוחררים על ידי תשלום מכס במקום, נשלחים למחסן בשדה. אם אחרי כמה ימים בעלי המוצרים לא מגיעים לאסוף אותם, אנשי חברת ממן (מסופי מטען וניהול) מעבירים את המוצרים למחסני החברה. אם לא יהיה להם דורש תוך שלושה חודשים, הסחורה תצא למכירה פומבית, והסיגריות — יושמדו.
מבחינת כסף מזומן, לאדם מותר להעביר במכס 100 אלף שקל. עם זאת, החוק עומד להשתנות, והסכום יירד ל–50 אלף שקל.
"המקרה הכי הזוי שהיה לי", אומר אהרוני, "הוא של ישראלית שחזרה מסקוטלנד, שם היא ביקרה בטירה 'מקוללת'. תפסנו אותה עם אדמה שהיא הביאה מהטירה, במטרה לפזר אותה ליד הבית של הגרוש שלה". לדבריו, צליינים מניגריה מביאים עמם לפעמים קילוגרמים של דגים שהם רוצים לאכול בארץ — ו"מסריחים כאן את כל השדה. במקרים כאלה אנחנו פועלים עם רשויות נוספות — צמחים אנחנו מפנים למשרד החקלאות, חיות — לשירותים הווטרינריים, מזון ותרופות — למשרד הבריאות".
מוצרים שנתפסים וקשה לאמוד את ערכם עוברים למחלקת הערכת שווי במכס — שם בבדיקה פשוטה בגוגל אפשר לגלות את ערכו של המוצר. כך למשל, אישה בת כ–60 שנחתה מלוס אנג'לס נשלחת לשיקוף מזוודות, ולאחריו נקראת לעמדה שבה פותחים לה את המזוודה. בתוכה מתגלה שטיח. בדיקה של מעריכי השווי במכס מעלה שמחירו הוא כ–500 דולר — והיא מתבקשת לשלם עליו מכס בסך 700 שקל. "אבל זה לדירה, זה לא ליבוא, למה אתם עושים את זה?", היא שואלת בדמעות. "זהו, יותר אני לא מביאה אתי כלום כשאני חוזרת מחו"ל".
התייר הבלונדיני שמצטרף לקבוצת צליינים מאפריקה
"פעם העונה העמוסה של העבודה שלנו היתה הקיץ, אז רוב הישראלים היו יוצאים לחו"ל, אבל כיום, בגלל טיסות הלואו־קוסט, אנשים יוצאים לחו"ל כמה פעמים בשנה, ולא חסרה עבודה", אומר אהרוני. "היום גם קל מאוד לגייס אנשים ברשתות חברתיות כדי שיבריחו לך דברים. פשוט פונים אליהם ברשת, אומרים שיממנו להם שהייה של כמה ימים בישראל בתמורה להברחה. רואים את זה הרבה עם תיירים שבאים לארץ לשלושה ימים בלבד — ומוצאים אצלם מזוודה מלאה רק בפאקטים של סיגריות".
המדינות שמהן נעשים רוב ניסיונות ההברחה ושעל הטיסות מהן שמים דגש מיוחד בשדה, הן ממדינות בריה"מ לשעבר, שם הסיגריות זולות מאוד. לא מזמן משפחה עם שני ילדים שהגיעה מקייב לכמה ימים נתפסה במכס עם 500 פאקטים, ומשפחת עולים מגאורגיה הביאה עמה — ביום עלייתה ארצה — 1,193 פאקטים במזוודותיה. לדברי אנשי המכס, הם כנראה פותו על ידי גאורגי לשעבר תושב ישראל, שהשתמש בהם בניסיון להבריח סיגריות.
"המבריחים המתוחכמים יותר יודעים שאנחנו שמים לב לטיסות שמגיעות ממדינות בריה"מ לשעבר, מנסים להסוות זאת באמצעות קונקשנים ואז הם מגיעים ממקומות שונים באירופה", אומר אהרוני. "כשהם נוחתים, הם לפעמים מנסים להיטמע בקבוצות מאורגנות. לא פעם אתה רואה קבוצה של צליינים מאפריקה, שפתאום הצטרף אליהם תייר בלונדיני".
"אצל אנשים שמנסים להתחמק מאתנו, אנחנו מנסים לאתר סמ"חים — סימנים מחשידים. בין השאר, יש כאלה שמתחילים לדבר בטלפון כשהם עוברים במכס ויש כאלה ששמים עליהם אוזניות ומשחקים את עצמם אדישים. גם כשקוראים להם כמה פעמים בכמה שפות, הם עושים את עצמם לא שומעים, ולפעמים צריכים למשוך אותם חזרה פנימה מאולם מקבלי הפנים. התירוץ של הרבה אנשים שנתפסים במסלול הירוק הוא 'אני עיוור צבעים, רציתי לעבור באדום, אבל לא הבחנתי בין הצבעים'".
גם אנשי צוות אוויר, כמו טייסים ודיילים, נבדקים מדי פעם בצורה רנדומלית, וגם הם מנסים לפעמים להבריח דברים. למשל, דייל אל על שנחת מתאילנד נתפס עם נמר בנגלי, ודיילת של חברת אירופלוט הרוסית ניסתה להבריח 100 פאקטים של סיגריות. "מרוב לחץ שכנראה יפטרו אותה, היא התעלפה כשפתחו לה את המזוודה", אומר אהרוני. דיילים מאתיופיאן איירליינס, לדבריו, נתפסים לא פעם עם תבלינים שונים שהם מנסים להכניס לארץ לטובת אנשי הקהילה האתיופית.
סלבריטאים ואנשי עסקים שלא רוצים לעמוד בתור למזוודות ולעבור במכס כאחד האדם, יכולים תמורת כ–150 דולר לרדת מהמטוס ולעבור בדיקת מכס בטרקלין מצדה, ולצאת מהשדה ביציאה צדדית.
ציפורים נדירות בתוך הכיסים
אנשים שנראים חשודים לאנשי המכס מתבקשים להתלוות אליהם ומוכנסים למכשיר ה"סקאנר" — עמדת שיקוף אדם — שאליו נכנסים עם הבגדים, והוא סורק את הגוף. המכשיר הובא בעלות של כ–800 אלף שקל, ולדברי אנשי המכס, "כבר החזיר את ההשקעה בו". לא פעם אנשים מנסים להבריח על גופם סמים, תכשיטים, זהב ואפילו ציפורים נדירות שאותן הם מחביאים בכיסים או בתוך בקבוקים.
צעיר ישראלי מזוקן הלבוש ברישול ותחבושת מאולתרת על ידו, התבקש להיכנס למכשיר, והחל לצעוק בעודו נבדק: "בגלל זה באתי לביקור של 24 שעות ולא לשבוע. בגללכם אנשים עוזבים את הארץ". את אנשי המכס זה לא כל כך מרשים, והם עונים לו: "רק באחרונה הגיעה לפה התיירת ה–3 מיליון השנה, מה אתה מדבר, אנשים מאפריקה ומסוריה מידפקים על הגדרות כדי לנסות להגיע לארץ".
אהרוני נמצא במכס נתב"ג כבר 28 שנה, ולהערכתו כבר ראה הברחות של עשרות קילוגרמים של קוקאין ואקסטזי בשווי עשרות מיליוני שקלים. "זה הסיפוק הכי גדול — אף על פי שהקרדיט הולך ברוב המקרים ליחידות אחרות שפועלות כאן — לדעת שמנעת הפצת סמים בארץ". לדבריו, "במהלך השנים הצלחנו גם לחנך אנשים. יש הרבה אזרחים שעושים, למשל, מכירות ביתיות של בגדים, כל מיני בעלי בוטיקים, וכאלה מביאים במזוודות תוספות שיער למכור למספרות. בזכות העבודה שלנו, לא מעט מהם עובדים היום במסלול האדום ומעדיפים לא להסתבך". מהאלימות שהנבדקים עלולים לנקוט אהרוני לא חושש. "פעם היתה יותר אלימות פיזית, היום יש יותר אלימות מילולית".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
מדד הגלישה של נטפליקס: מי הספקית המהירה בישראל
היום שבו נהפכתי מאישה מנומסת לפרא אדם
