הם מתווכחים על פוליטיקה. תקופות של פיגועים, מבצעים צבאיים ומלחמות לא עושות טוב לסביבת העבודה שלהם. אבל בסופו של יום, הם לומדים לכבד את קולו ומקומו של האחר ולהרחיב את הלב. קרן נדל"ן, חברת סקטור אל בוסתאני ומפעל אחווה הן חברות שבהן עובדים בדו קיום ערבים ישראלים, פלשתינאים ויהודים מזה שנים, עניין שהוא תמיד משמח ומפיח תקווה ואופטימיות. התקווה העיקרית היא שיגיע היום שבו שיתוף פעולה כזה לא ייחשב לעניין יוצא דופן.
קרן נדל"ן היא חברת בנייה וייזום של מגורים, המתמחה בתמ"א 38 ופועלת כשש שנים באזור המרכז. יואב מורן, מנכ"ל שותף בחברה, מספר שלצד פועלים מהשטחים, מנהלי עבודה ערבים ישראלים, עובדים גם לא מעט ישראלים יהודים, עולים מברית המועצות לשעבר ואף נשים חרדיות.
מתווכחים במשרד על פוליטיקה?
"דווקא הישראלים פחות אוהבים לדבר על פוליטיקה עם מוסלמים, והחרדיות בכלל לא מדברות על הנושא. אבל אנחנו השותפים מדברים בעיקר עם הפלשתינאים על פוליטיקה. נראה שיותר קל להם לדבר מאשר לערבים הישראלים, שחיים בין הפטיש לסדן. לפעמים אנחנו מגיעים לויכוחים רציניים ביותר אבל אין מתחים".
ומה קורה בזמן מלחמה?
"בקיץ 2014 הערבים הישראלים פחדו פחד מוות שייכנסו יהודים לאתרי בנייה ויחטיפו להם מכות, היינו צריכים להגן עליהם, אבל זה כמובן לא קרה. לעיתים, אנחנו מתכווצים ומסתגרים ונהיים לאומניים, אבל זה לא משפיע על הדינמיקה בעבודה, כי בסופו של דבר כולם רוצים לעבוד ולחיות".
אמנם בענף הבנייה טבעי לראות ערבים מוסלמים, כיוון שזו נחשבת לעבודה מסורתית במגזר, אך העובדות החרדיות במשרד הן מהלך יזום של השותפים. "היינו במצוקת עובדים ותזרים, חיפשנו מנהלי חשבונות. להכניס חרדיות לא היה מהלך פשוט מבחינתנו. עם ערבים, לעומת זאת, אנחנו עובדים כבר 30 שנה. אנחנו שלושה שותפים אתאיסטים, ציניקנים ואשכנזים ופחדנו שיגידו לנו שצריך לשמור על כשרות. אבל היום אנחנו מברכים על המהלך הזה".
הרמות הכוסית בחברת קרן נדל"ן נראות כמו הכלאה של שני מגזרים: מיץ תפוזים עם אוכל כשר של חת"ם סופר. "בשנים האחרונות חלה הקצנה דתית במגזר המוסלמי. לפני עשור לא הייתה להם בעיה להרים כוסית. אבל לאחר כמה אי נעימויות החלטנו שעושים מה שטוב לכולם. העיקר שכולם ישתתפו, ואף אחד לא ירגיש שדורכים לו על היבלת".
בילאל (38) מכפר קאסם, שעובד בחברה כמנהל אתר בחמש השנים האחרונות, מספר שבענף יש אנשים עם מגוון של זהויות אך בכל השנים בהם הוא עוסק בתחום לא נכח במתיחויות על רקע פוליטי. "כל יום אני לומד משהו חדש", מספר בילאל, "באתרי עבודה יש כל כך הרבה רעש ומתיחות וצעקות אבל אין מתיחות על רקע גזעי".
הלקוח נתניהו
חברת הפרסום "סקטור אל בוסתאני" שמפרסמת במגזר הערבי והרוסי קיימת כבר 30 שנה. במעוזה החדש ברמת פולג שבנתניה עובדים תחת קורת גג אחת עובדים ערב רב של זהויות ולאומים: יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים. בין העובדים הערבים שמגיעים מנצרת וטייבה לבין העובדים היהודים מתל אביב, החברה היא דוגמא לניסיון של הצדדים להגיע לאמצע הדרך.
"כל אחד בא עם החבילה שלו עם התרבות שלו, אבל אנחנו מנסים למצוא את המשותף ואין ספק שזה מפרה", אומר מוסא חסדייה, מנכ"ל ומייסד החברה, "בשנות השמונים, כשסיימתי לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, יכולתי לחזור לפורדיס, היכן שגדלתי, אבל רציתי להישאר בתל אביב, והתקבלתי לפרסום אריאלי. למרות שנתקלתי בגזענות בתל אביב, תמיד חייתי בשותפות עם היהודים ורציתי ללמוד על האחר".
מוסא מספר שינק את ערכי השמאל מהבית שבו גדל, הוריו עבדו במפעל עם יהודים וזה היה טבעי עבורו להמשיך את דרכם. ב-1982 כשהיה עוזר תקציבאי באריאלי, אחד מלקוחותיו היה לא אחר מאשר אחד, בנימין נתניהו, שהיה בזמנו סמנכ"ל שיווק של חברת הרהיטים "רים".
למה שלא תעסיק רק ערבים?
"הביזנס של הפרסום נמצא בתל אביב אבל קשה לחבר'ה הערבים להגיע. חוץ מזה אני מאמין ששותפות זה דבר טוב. עובדים יהודים עוזרים לי להבין את התרבות היהודית, אחרי הכול מנהלי הלקוחות והסמנכ"לים הם יהודים וצריך מישהו שיתקשר גם איתם. אני מאוד רוצה לספק כמה שיותר עבודה לערבים אבל לא תמיד קל להם להגיע, בעיקר לנשים. עובדות ערביות שסיימו לימודים בתל אביב עשו עבודה מצוינת אך ברגע שהן התחתנו והביאו ילדים, היה קשה להן להמשיך".
איך משרד כזה נראה בימי צוק איתן?
"עוד במלחמת המפרץ הראשונה, כשחשבנו שיהיה נשק כימי, המצב היה קשה. תקופות של מתחים פוליטיים לא עושות לנו ולעבודה טוב. הן פוגעות ברגשות, בכיס ובכלכלה. ב-95' כשהיה גל של פיגועים היה מאוד קשה לשני הצדדים. יש ויכוחים פוליטיים וכל אחד בא עם הצד שלו, אבל לא שוכח את החמלה. אני גאה בזה שאנחנו יודעים לחיות ביחד ולחזור לשותפות, ויש לא מעט אפילו במתכונים ובאוכל שכל אחד מביא מהבית. כל מי שנמצא כאן לומד להיות שגריר של האחר, ורואה את הצד השני הרבה יותר טוב. אחרי כל הרמזים והבדיחות, בסופו של דבר הפרנסה חשובה לכולנו".
נתקלתם בלקוחות שנמנעו מלעבוד אתכם?
"בכל צוות שאני שולח יהיו יהודים וערבים, ואין חברה שתבטל בגלל שעובדים כאן ערבים או יהודים. אני אישית נגד החרמות, אחרי כל מלחמה חוזרים למסלול החיים וככל שיהיה שיתוף פעולה, כולם ירוויחו".
יש העדפה מתקנת?
"בחלק מהתפקידים כמו בפלנינג, יחסי ציבור וקריאייטיב, אני אעדיף שיהיו עובדים ערבים, בגלל השפה והתרבות הם יידעו לעשות זאת יותר טוב, אבל לא תמיד אני מצליח לגייס אותם. במגזר הערבי, ברוב המקרים, התחנה הראשונה לאחר הלימודים תהיה המשרד שלי. בנוסף, אני מאוד דוגל בהעסקת נשים כי בציבור הערבי רק 32 אחוז מהנשים מועסקות בשוק העבודה, לכן אני נלחם שאישה ערבייה תצא לשוק העבודה והממשלה תגביר את תעסוקת הנשים, זה חשוב לנו כציבור ערבי וגם למדינה".
אורית בנטקובסקי (31) מגבעתיים היא פלנרית שעובדת במחלקה האסטרטגית בסקטור אל בוסתאני. היא מספרת שכמי שגדלה על ערכי הציונות עם דגש על הצד הימני של המפה הפוליטית ממשפחה מסורתית, היא הגיעה לחברה בעיקר בגלל שהיה לה ברור שבמקום כזה לא יהיה רגע דל. "אני דור ה-y טיפוסית, משתעממת מהר וידעתי שכאן יהיו לי התמודדויות ואתגרים שישאירו אותי עסוקה".
איך מצטיירת בעינייך האווירה במשרד?
"יש כאן הטרוגניות מדהימה, אנשים מגילאים ורקעים שונים עם תפיסת זהות שונה, וזה מה שעושה את העבודה למוצלחת, כי כשניגשים לייצר אסטרטגיה עבור לקוח רואים אותה במבט על וכיצד כל מיני רבדים בחברה הערבית יתייחסו אליה. יפה בעיניי שאנשים אשר ביומיום לא מסכימים על כלום ברמה פוליטית ובעלי ניואנסים תרבותיים שונים, יכולים להתכנס בחדר ישיבות ולשים את הדברים בצד ולעבוד ביחד. כשעולים ויכוחים, רוב הסיכויים שלא יסתיימו בהסכמה, אבל ברור שאנחנו כאן בגלל מטרות משותפות".
משהו השתנה בעמדות שלך מאז שהתחלת לעבוד פה?
"חלק מהאימון שאני עוברת כאן הוא לקבל את העובדה שיש עוד דעות וכל אחד מגיע עם המטען התרבותי שלו, וכאן במרחב מסתדרים עם זה. הדעות שלי והתפיסה הפוליטית שלי לא השתנתה. אבל למדתי שיש הבדלים, ואין ישות פלסטינית אחת. בדיוק כפי שהרבה מאוד סטיגמות שמשויכות לימין הן לא חלק ממני ומהערכים שעליהם גדלתי. הבנתי שצריך לראות את המורכבות של הצד השני ולא לדבר בהכללות, ובעיקר התחלתי לשים לב לסביבה שלי. אם לדוגמא אני יוצאת לקניון אני רואה לא רק את הערבים אלא גם את החרדים, ובכלל מודעת לסביבה שאני חיה בה. כשזה עולה למודעות אני נפתחת להכול. אני מאמינה שזה הופך אותנו לאנשים יותר טובים".