סורוש אלבי: מהרואין לאימפריית Vice
זה התחיל ברעיון למגזין פרוע, אותו הקים סורוש הקנדי עם שני חברים נוספים ב-1990, ובמרוצת השנים הפך לאימפריה תקשורתית. לא רק שסורוש לא היה סטודנט פוחז באותם ימים, הוא היה בשיקום לאחר גמילה מהרואין, ונתמך על ידי הרווחה. יחד עם שותפיו שיין סמית וגווין מק'אינס הוא אחז במושכות והפך את Vice לתאגיד מדיה ששוויו מוערך ב-5 מיליארד דולר עם 35 סניפים בכל העולם, עיתון, אתר, ערוצי יוטיוב עם מיליוני עוקבים, תוכנית בערוץ HBO מגוון ספרים וערוץ טלוויזיה בינלאומי.
פרנק אודאה: מאלכוהוליזם לקפה
פרנק אודיאה מייסד Second Cup, רשת הקפה הגדולה ביותר בקנדה, היה אלכוהוליסט וחסר קורת גג בשנות העשרים לחייו. ביום שבו הוא החליט לא לגעת יותר באלכוהול, והתחיל לחפש עבודה במרץ, הגורל שלו השתנה. הוא החל לעבוד במכירות, ועבודה זו הניעה אותו לעמוד על רגליו ואף לייסד את רשת הקפה. בהמשך, הוא לא שכח מאין הגיע ושיתף פעולה עם מגוון רחב של ארגוני צדקה.
חלילי רפטי: למות או להצליח
עד לפני 14 שנים, רפטי היה מכור להרואין וקוקאין. אחרי שהוא צלל לתהום, הוא הבין שהברירה היחידה העומדת בפניו היא למות או להתפכח. הוא בחר באפשרות השנייה. כדי לנקות את גופו מהרעלים, הוא עשה דיאטה של מיצים ומזונות על, שהשיבה אותו לחיים, ושם הוא גם מצא את אהבתו החדשה. בשנת 2011, הוא פתח את בית הקפה הראשון שלו SunLife Organics במליבו, שבקליפורניה, שהוא כולו על טהרת מזון בריאות אורגני. בהמשך הוא פתח סניפים נוספים של SunLife Organics ברחבי קליפורניה ויש לו נוכחות משמעותית ברשת. רפטי כיום מיליונר ופועל להרחבת המותג מחוץ לקליפורניה.
לי קה שינג: מ-16 שעות במפעל להשקעה ב-waze
הטייקון ההונג קונגי והאדם העשיר ביותר באסיה, לי קה שינג, התחיל את חייו כחסר פרוטה. לאחר מותו של אביו, הוא נאלץ לעזוב את בית הספר בגיל 15 כדי לפרנס את משפחתו. הוא עבד במשמרות של 16 שעות במפעל פלסטיק בהונג קונג. כשהגיע לשנות העשרים שלו, הוא חסך מספיק כסף כדי להקים את החברה שלו, צ'אונג קונג תעשיות. החברה החלה בייצור פלסטיק, אבל בהדרגה התרחבה לבנקאות, בנייה, נדל"ן, טלפוניםניידים, קמעונאות, אירוח, נמלים ושילוח. לי קה שינג מאמין ותומך נלהב של סטארטאפים ישראלים. הוא השקיע ב-Waze ובחברות כמו Windward, אונבו ו- Ginger Software. הוא אף תרם לטכניון 460 מיליון שקלים על מנת להקים סניף דומה בסין. כיום שוויו שלו מוערך ב-34 מיליארדדולר.
יאן קום: התחיל בשירותי הרווחה, גמר עם מיליארדים בבנק
המהגר היהודי, יאן קום, שנולד באוקראינה ועבר לקליפורניה עם אמו כשהיה בן 16, התקיים בנעוריו על תלושי מזון שקיבל מהמרכז לשירותי רווחה. כדי לפרנס את עצמו ואת אימו הוא נאלץ לשטוף רצפות במרכול המקומי בעוד שאימו עבדה כשמרטפית. כשהתבגר הוא החל לעבוד כשרת והחל ללמוד בקולג', אך מעולם לא סיים את לימודיו. במקום זאת, הוא לימד את עצמו לכתוב תוכנה וקיבל עבודה ב- Yahoo, שם עבד זמן קצר ואז עזב כדי לפתח את מה שכולנו לא יכולים היום בלעדיו: אפליקציית שירות ההודעות המידיות וואטסאפ. לפני שלוש שנים, קום והמייסד השותף שלו בריאן אקטון, מכרו את וואטסאפ לפייסבוק תמורת 19 מיליארד דולר.
זו קונפי: הפועלת שהשתלטה על התעשייה
קונפי היא האישה העשירה ביותר בעולם (9.2 מיליארד דולר) שהגיעה להונה בכוחות עצמה. היא בילתה את ילדותה בכפר קטן במרכז סין ונאלצה לעזוב את בית הספר בגיל 16 כדי לפרנס את משפחתה. היא עבדה כפועלת במפעל לעדשות וכעבור שש שנים היא רכשה מספיק ידע וחסכה מספיק כסף כדי לפתוח את עסקי העדשות שלה.טכנולוגיית העדשה עברה לייצור מסך בדיוק בזמן ששוק הטלפונים הניידים התחיל להמריא, כך שאפל ומוטורולה תרמו הון לעלייתה ולהונה של קונפי.
ניאו קאה קיאט: דוכן האורז הקטן הפך לאימפריית קייטרינג
ניאו קאה קיאט ראה בילדותו את אביו נכשל בעסקים ואת אימו נאלצת לתזז בין שתי משרות בזמן שהיא מגדלת ארבעה ילדים. למרות עתידו האקדמי המבטיח, החליט קאה קיאט לעזוב את בית הספר כדי לפתוח דוכן אורז על מנת לעזור לפרנס את משפחתו קשת היום. ב-1992 הוא שכנע את בני משפחתו וחבריו להלוות לו כסף לשכור מטבח קטן בג'ו צ'יאט שבסינגפור כדי להקים עסק של קייטרינג.קבוצת ניאו גדלה להיות ספקית הקייטרינג הגדולה ביותר של סינגפור, וכיום החברה רשומה בבורסה, והתרחבה לאספקת מזון, פירות וירקות, מסחר ומסעדות. קבוצת ניאו היא אחד המותגים המוכרים ביותר בהונג קונג.
סטן יארמונואה: מהאאוטבק לגלריה
סטן יארמונואה גדל בקהילה האבוריג'ינית באוסטרליה והיה מכור לאלכוהול בשנות העשרה שלו. מפתיע אך דווקא הנטיות האמנותיות שלו הן אלו שהובילו אותו להתרחק בסופו של דבר מאלכוהול. יארמונואה התחיל למכור את הציורים שלו ולאחר מכן החל לייצג אמנים מקומיים אוסטרליים. כיום הוא בעל כמה גלריות ותערוכות של יצירותיו מסתובבות בכל רחבי העולם.
מייקל ג'יי לינדל: אפילו סוחר הסמים סרב למכור לו
מכור לסמים לשעבר נוסף ברשימה הפך גם הוא למיליונר. מייקל ג 'יי לינדל הוא האיש מאחורי המותג המוכר MyPillow, יצרנית הכריות האמריקאית, שרק בשנה שעברה צברה מעל 200 מיליון דולר במכירות. רק כאשר סוחר הסמים שלו סירב למכור לו מנה נוספת, לאחר שלינדל העמיס קצת יותר מדי חומר, לינדל הבין שמצבו חמור ושעליו לבחור בין הסמים לבין העסק המתהווה שלו. לינדל החליט לבסוף להפסיק עם הקראק ולהתמסר לייצור כריות. החברה שלו במינסוטה ידעה עליות ומורדות לאורך השנים אך למוצרי החברה יש ביקשו מאוד גבוה, ולינדל מאז נשאר נקי מסמים.
חיים סבן: האיש שלנו בהוליווד
סבן עלה לישראל ממצרים כשהיה בן 12 לחצור הגלילית, ולאחר מספר שנים עברו לגור בדירת חדר בתל אביב. אביו מכר עפרונות מדלת לדלת. בצעירותו סבן היה מעורב במספר הרכבים מוזיקליים בארץ וגם ניסה את מזלו בהפקת אירועים. בשנות השמונים הוא היגר ללוס אנג'לס והקים אולפן הקלטות שיצר מוזיקה לטלוויזיה, בהמשך הוא הפך למפיק של סדרות. "סבן אינטרטיינמנט" – חברת ההפקות שהקים, הפיקה סרטי קולנוע וסדרות מצליחות כמו "אקס מן", "אגדות האחים גרים" ו"פאוור רנג'רס". בתחילת שנות האלפיים סבן עשה עסקה נאה עם חברת וולט דיסני כאשר מכר לה את עסקי הטלוויזיה שלו תמורת 1.7 מיליארד דולר, עסקת המזומן הגדולה ביותר שבוצעה בשנים אלו. מאז פרישתו מעסקי השואוביז, סבן הגביר את פעילותו העסקית בישראל (היה מהבעלים של "בזק" ושל זכיינית ערוץ 2 "קשת") וכיום הוא מקדיש יותר זמן ומשאבים לפעילותו הפוליטית והפילנטרופית. הוא תרם מיליוני דולרים למפלגה הדמוקרטית, תמך במועמדותה של קלינטון לנשיאות וגייס עבורה כספים, תרם מיליונים להקמת מחלקת ילדים בבית החולים סורוקה וגם לאוניברסיטת תל אביב. הונו מוערך בכ-3.5 מיליארד דולר.