עד היום, ארבע שנים אחרי מעשה, היזם גדי רושין לא יודע מיהו הגנב שהגיע לנמל ורוקן את המכולה ששלחה לישראל החברה הסינית שאותה ייצג בגלגול המקצועי הקודם שלו, כאיש סחר בינלאומי. לקוח שרכש סחורה מספק סיני שאותו ייצג רושין פשט את הרגל, והוא חיפש קונה אחר. כשהגיע לנמל לבדוק את הסחורה, חיכתה לו למרבה ההפתעה מכולה ריקה. התברר כי הסחורה נגנבה על ידי גורמים שהגיעו לנמל והציגו מסמכי בעלות מזויפים. חברת הביטוח שברה את הראש במשך ארבע שנים בניסיון לאתר את הגנבים. משלא הצליחה, נאלצה לשלם.
תקריות כאלה הן תולדה של העובדה המדהימה שגם כיום, עשרות שנים אחרי כניסתם של המחשבים לכל תחום בכלכלה ובמסחר, מסמכי נייר הם עדיין המדיום המרכזי שעליו מתבסס הסחר הבינלאומי. הונאות ואיחורים בהגעת מסמכים הם חוליים נוספים הנובעים מכך, והתוצאה היא נזקים הנאמדים במאות מיליארדי דולרים. "העלות הישירה של השימוש בנייר מוערכת ב־30 מיליארד דולר בשנה", מספר רושין למגזין TheMarker, "ואילו הנזקים העקיפים, הכוללים אובדן ימי מכירה בשל סחורה המתעכבת בנמל, מגיעים לכ־420 מיליארד דולר בשנה".
עוד ב-mako כסף:
- שודדים רבע מיליון שקל בשתי דקות
- רק היום כבר 20 שנה: הטריקים שחייבים להכיר
- מה עושים אנשים מצליחים לפני השינה?
בדרך מקרה, פחות או יותר בתקופה שבה נגנבה המכולה, נחשף רושין לעולם החדש והמסעיר של המטבע הממוחשב ביטקוין ולטכנולוגיית "בלוקצ'יין" שעליה הוא מבוסס. טכנולוגיה חדשה זו מציעה אלטרנטיבה למנגנוני התשלום המסורתיים ולמוסדות המנהלים אותם, ומאפשרת להעביר ולשמור כספים במערכת מוצפנת, חסרת גוף מפקח מרכזי כלשהו. הגילוי הוביל את רושין ושותפיו, יאיר ספיר ואור גרבש, להקים את הסטארטאפ Wave, שנועד להביא את המהפכה הדיגיטלית לעולם הסחר הימי. בעוד כמה חודשים, אומר רושין, יתחיל שלב הניסוי במוצר של Wave בשיתוף בנק ברקליס העולמי, משלח בינלאומי וחברת ספנות שתנפיק שטר מטען.
סגן נשיא ברקליס לענייני בלוקצ'יין, סימון טיילור, הפגין אופטימיות באשר לסיכויים שבלוקצ'יין היא התשובה הדיגיטלית למערכת הנייר המוכרת. "בלוקצ'יין עשוי לעשות זאת, והדבר יוכח בדרך כזו או אחרת בתוך כשנה", אמר טיילור באוקטובר האחרון בראיון לאתר Finextra.
בלתי פריץ
כמו ביטקוין, גם טכנולוגיית בלוקצ'יין ("שרשרת בלוקים") היא פרי פיתוחו של מתכנת אלמוני (ואולי בעצם זוהי מתכנתת, או קבוצת אנשים), המוכר רק בשם הקוד "סאטושי נקאמוטו". למרות שהערכות מלומדות בדבר זהותו צצות מעת לעת, איש עדיין אינו יודע מיהו האדם שמאחורי הכינוי הבדוי. נקאמוטו ביקש לפתח גרסה דיגיטלית של כסף שניתן יהיה להשתמש בו כדי לבצע עסקות עמית־לעמית (P2P), ללא צורך בגורם חיצוני כלשהו.
נחיצותו של גורם שלישי כזה בעסקות הנעשות במטבעות מסורתיים נובעת מכך שבכל עסקה צריך להיות מעורב גוף כלשהו שכל הצדדים המשתתפים בעסקה נותנים בו אמון. בעסקות מזומן, הגוף הזה הוא הבנק המרכזי של המדינה, שערב לערכם של שטרות הכסף והמטבעות. בעסקות גדולות יותר אלה הבנקים שמנהלים את ספרי הרישומים שבהם נכתב בידי מי מצוי סכום כסף מסוים בכל רגע נתון, ושבהם נרשמות גם כל הפעולות שמבוצעות בכסף.
במערכות תשלומים דיגיטליות בשיטת עמית לעמית אין כל גוף שלישי, ומכאן שנדרש מנגנון טכנולוגי שימלא את התפקיד שממלאים הבנקים, יספק רישום מהימן של הכסף במערכת וימנע רמאויות. בלוקצ'יין הוא מנגנון כזה בדיוק: זהו יומן רישום דיגיטלי שנשמר בו־זמנית במחשביהם של כל משתמשי הרשת, ומכיל את כל המידע על החשבונות ואת כל רישומי ההיסטוריה של העברות הכספים שנעשו באמצעותו. כל הפרטים הללו שקופים וזמינים לכל, למעט פרט קריטי אחד – זהות המשתמשים.
אבל איך ניתן לשמור מאגר מידע שכזה, הנמצא באלפי או מיליוני מחשבים, מעודכן בכל עת? וכיצד ניתן לסמוך על כל המשתמשים שלא ירמו, יפיצו מידע כוזב, יגנבו או ישביתו את המערכת? התשובה היא שעדכונים ברשומה יכולים להתבצע רק לאחר שמתקבלת הסכמתם של המשתמשים ברוב קולות. השגתה של "הסכמה" כזו לא דורשת שכל אחד מהם ייתן את הסכמתו לעדכון באופן אקטיבי, כמובן, אלא נעשית אוטומטית באופן הבא: על קובץ המכיל מידע אודות כל הפעולות שמתבצעות במטבע בתוך פרק זמן נתון (בביטקוין, עשר דקות), מופעלת נוסחה מתמטית מורכבת ביותר ש"נועלת" את המידע במעין חבילה מוצפנת המכונה "בלוק". בסוף הפעולה מצטרף הבלוק שזה עתה נחתם אל שרשרת הבלוקים וננעל באמצעות חתימה דיגיטלית ייחודית שמקורה בבלוק שקדם לו.
שרשור הבלוקים באופן כזה משמש הגנה מפני רמאות: משתמש שינסה לשנות פרט כלשהו באחד הבלוקים הקודמים – אפילו ספרה אחת – יגיע לתוצאה אחרת שלא תתאים לזו שכבר שמורה בבלוקים החדשים יותר, והפעולה שהוא ינסה לעשות תידחה על ידי המערכת. אמנם תיאורטית ניתן "לנצח את השיטה", ולהספיק לשנות נתונים בבלוק ישן (ואת כל אלה שמעליו) בטרם יחלפו עשר הדקות הדרושות ליצירתו של בלוק חדש, אך כוח החישוב הנדרש לשם כך הוא כה גדול, עד שאפשרות כזו בלתי אפשרית בפועל.
משפט שפורסם בחשבון הטוויטר של אלכס טפסקוט, שפרסם ביחד עם אביו, דון טפסקוט, את הספר החדש Blockchain Revolution ("מהפכת הבלוקצ'יין"), ממחיש יפה את השאיפה להפיכת שרשרת הבלוקים לבלתי ניתנת לשינוי: "השמש תיאלץ לצאת החוצה לחפש מקור חשמל אם היא תרצה לכתוב מחדש את הבלוקצ'יין הציבורי", צייץ טפסקוט.
הטכנולוגיה המוכרת הדומה ביותר לבלוקצ'יין היא רשתות שיתוף הקבצים (P2P), כמו ביטורנט, שבהן רבים משתמשים כדי להוריד תוכן לא־חוקי כמו מוזיקה סרטים ותוכנות באופן ישיר, ממחשב למחשב, בלי שהמידע יעבור דרך שרת מרכזי. הביזור הזה הוא המאפיין החשוב ביותר של בלוקצ'יין, והוא גם הדבר שמסעיר יותר מכל את הדמיון האנרכיסטי של רבים מהגורמים שמקדמים את הטכנולוגיה הזו, ורואים בעיני רוחם עולם בלי בנקים ובלי מדינות.
מטבעות צבועים
מטבע הביטקוין נוצר בראשונה בינואר 2009 ומאז דבקה בו תדמית אפלה, בעיקר בשל השימושים המפוקפקים שנטען שנעשים בו. ואולם הביקורת על המטבע אינה מופנית כלפי אמינותו. בכל שנות קיומה, ואף על פי שניצבה בלב לוח המטרה של האקרים מכל העולם, מעולם לא נפרצה רשת הבלוקצ'יין של הביטקוין, ואיש לא הצליח לשבשה או לחבל בה. אמנם אתרים הקשורים במסחר בביטקוין, כמו הבורסה הווירטואלית Mt. Gox, נפרצו ונשדדו, אך למרות החששות הכבדים שליוו אותה בתחילת הדרך, הרשת עצמה הוכיחה את אמינותה ובעקבות זאת היא זוכה לאמון הולך וגובר מצד השחקנים הרלוונטיים בתעשייה – המומחים הטכנולוגיים, מומחי ההצפנה, תעשיית ההייטק והסטארטאפים, המשקיעים וענקיות הטכנולוגיה העולמיות וכן הבנקים והמוסדות הפיננסיים הגדולים. במאמר שפורסם באוקטובר 2015 הגדיר השבועון "אקונומיסט" את בלוקצ'יין "מכונת האמון".
עבור רושין ושותפיו ב־Wave, השימוש בבלוקצ'יין מעלים את הצורך בגורם מרכזי מוסכם אחד שינהל את הסחר הבינלאומי, מאחר שהיא מפקידה את ניהולו בידי כל השחקנים – בנקים, מכסים, יבואנים, יצואנים ומשלחים – בעת ובעונה אחת. כל גורם בשרשרת יוכל לדעת בביטחון, בכל שלב, היכן נמצא שטר המטען. כשהוא יגיע אל כל אחד מהם ניתן יהיה לדעת בוודאות שזהו המסמך המקורי, ובגמר הטיפול לשלוח אותו לחולייה הבאה בשרשרת באותה קלות, וכמעט באותה מהירות, שבה שולחים אימייל.
מי שמורגל בדרך המסורתית של עשיית עסקים בתחום הזה עלול לחשוש שהתהליך החדש אפילו קל מדי. רושין אומר שההודעות במערכת של Wave תוכננו כך שיכללו מעין סריקה של שטר המטען המקורי, אבל זאת אך ורק במטרה לשבור את המחסום הפסיכולוגי. "עד כה, המציאות הוכיחה שניתן ליצור קונסנזוס סביב גוף מרכזי שינהל את שרשרת הבעלות על כל דבר ששווה משהו – רק בתנאי שמדובר בתעשייה אחת או במדינה אחת", הוא אומר. "תעשיית הפיננסים, למשל, הצליחה לבסס אמון סביב Swift (הקואופרטיב העולמי לתקשורת פיננסית בין־בנקאית, א"ב) בתחום העברות הכספים. אלא שהסחר הבינלאומי הוא תעשייה מבוזרת מאוד מאחר שמעורבות בו תמיד לפחות שתי מדינות, ובנוסף פועלות בו כמה תעשיות דומיננטיות – הובלה ימית ובנקאות – ביחד עם כל שאר התעשיות. אין תעשייה שלא קשורה ישירות או בעקיפין ליבוא או ליצוא".
את המהפכה שמבטיחה Wave להביא לסחר הבינלאומי ניתן ליישם גם בעולמות נוספים, משוק ההון דרך תעשיות הרכב והמוזיקה ועד לקופונים מסחריים וכרטיסים לאירועים. בכל התחומים האלה, יכולה מערכת תשלומים מבוססת בלוקצ'יין לחסל את הצורך במתווכים, לייעל את האופן שבו עסקים שומרים על קשר עם הלקוחות שלהם ולאפשר את התפתחותם של מודלים עסקיים חדשים. כך למשל, מציע הסטארטאפ הישראלי Colu להפוך את זכויות היוצרים על יצירות מוזיקליות לסחורה שנסחרת באמצעות בלוקצ'יין. כפי ש־Wave מאפשרת להעביר שטרי מטען, כך הטכנולוגיה שמפתחת קולו יכולה לשמש ככלי לניהול זכויות יוצרים, באופן מסודר נגיש ושקוף. אמנים, למשל, יוכלו לסחור בזכויות היוצרים שלהם ולהעבירן הלאה בדיוק כפי ששולחים אימייל. הם יוכלו לעקוב אחרי תזרים הכנסות שלהם ותשלומים יועברו אוטומטית לכל הצדדים הנוגעים בדבר באמצעות חוזים חכמים המוטבעים בבלוקצ'יין.
קולו משתמשת בבלוקצ'יין של ביטקוין כדי להצמיד למטבע נכסים דיגיטליים נוספים – שיטה המכונה Colored Coins ("מטבעות צבועים") – וכך לנצל את את המוניטין האבטחתי של ביטקוין כדי לסחור בעצם בכל דבר אחר מלבד כסף. כיצד הדבר נעשה? ה"סחורה" בשיטה זו היא מידע דיגיטלי המעיד על בעלות על כל נכס כלשהו – ניירות ערך, מטילי זהב, מכוניות או נכסים רוחניים כמו זכויות יוצרים. מידע זה מוצמד אל מה שמכונה "אבק ביטקוין" – עסקות ביטקוין בערך נמוך, לעתים של פחות ממאית הביטקוין, שמשמשות רק כפלטפורמה עבור המידע הדיגיטלי המוצמד להן.
שינוי טקטוני
שימוש נוסף לפלטפורמה של קולו הוא יצירתם של מטבעות וירטואליים מקומיים, לשימושן של קהילות קטנות יחסית. ניסיון ליצור מטבע קהילתי כזה נעשה באחרונה בעמוד הפייסבוק של "קהילת יפו", שמזמינה את חבריה להשתתף ביצירתה של קהילה שיתופית על בסיס מטבע המיועד לתושבי יפו בלבד, ומכונה "פשפש". מטרת הניסוי, לפי היזמים, היא "לחזק את העסקים המקומיים ואת תושבי השכונה ולתת לכולנו הזדמנות להשפיע ולתרום לקהילה". המטבע יחולק לחברי הקהילה, והם יוכלו להשתמש בו כדי להחליף ביניהם מוצרים ושירותים שונים, ולהרוויח "פשפשים" נוספים על ידי פעולות התנדבות או תרומה לקהילה. כל הפעילות הזו תתבצע באמצעות אפליקציית ארנק ייעודית.
מיזמי מטבעות מקומיים כאלה תופסים כ־40% מכלל הפרויקטים של קולו, מספר המשקיע אדן שוחט, שותף בקרן אלף המשקיעה בקולו, וחבר הוועד המנהל של איגוד הביטקוין הישראלי. "קולו יכולה ליצור כלכלה אלטרנטיבית ולהפוך קהילות כמו אלה ביפו או בפלורנטין לבעלות מטבע שיכול לתגמל או להעלות את הפעילות העסקית בשכונה. יש לא מעט דוגמאות למטבעות קהילתיים, אבל עד היום לא היה מנגנון שינהל אותם בצורה שיטתית ומאובטחת".
מדוע הקרן בראשותך משקיעה בחברות בתחום הבלוקצ'יין?
"המשקיעים לא יודעים לייצר שינויים טקטוניים בעולם, אבל הם צריכים להיות חלק מהם, ובלוקצ'יין הוא שינוי טקטוני כזה. דור הקרנות של 1995־1997 השקיע בתשתיות אינטרנט; ב־2002 השקיעו בקוד פתוח; וב־2008 השקיעו במובייל. כיום, כשני שלישים מהאינטרנט כבר רצים על קוד פתוח. בלוקצ'יין מאפשר את סוג ההחזרים שהקרנות צריכות, כי זה שינוי שיכול להחליף את התשתית של העולם הפיננסי. עם זאת, רק בסוף 2013 ובתחילת 2014 הטכנולוגיה הבשילה מספיק כדי להיות אטרקטיבית להשקעה מצד קרנות.
"התשתית הבנקאית בעולם מבוססת על אמון, ולכן היא עובדת לאט. למה לוקח לכסף שבועיים להגיע מישראל לצרפת? כי לא לכל הבנקים בעולם יש הסדר אמון עם הבנקים בישראל. כדי לאפשר העברה, Swift דורשת שיהיה הסדר בין שני בנקים. אם אין הסכם שכזה, מוכרחים לבצע את ההעברה דרך בנק שיש להם הסכמים איתו, למשל סיטי. בנוסף, הבנקים משאירים את הכסף אצלם עד שיוכלו לוודא את מקור הכסף ולאן הוא הולך. בביטקוין, עצם זה שהעברתי את הביטים אליך – זה אומר שהכסף כבר אצלך. לא צריך הסכמים וקיזוזים בין הבנקים. עכשיו, קח כמעט כל אזור במערכת הבין־בנקאית והפיננסית, ותחשוב כיצד הוא היה נראה ללא יחסי אמון. מבחינת ההזדמנויות להקמת סטארטאפים, רואים כיום הרבה מן המאפיינים של 1995־1997".
כשם שב־1995 קשה היה לדמיין כיצד ייראה האינטרנט כיום, כך לא ניתן כעת לצפות לאיזה כיוונים תתפתח בעתיד טכנולוגיית בלוקצ'יין, אומר שוחט. "בני אדם טובים בלהסתכל על טרנד ליניארי – הם יכולים אולי לצפות איך יהיה טוב ב־20% יותר – אבל הם לא טובים בתחזיות של צמיחה אקספוננציאלית. הדברים הגדולים והמשמעותיים עוד נמצאים לפנינו. קח למשל את תחום העיתונות שמבוסס כיום על דמי מנוי או פרסום, רק בגלל שהתשתית הפיננסית הקיימת לא יודעת לתמוך בתשלומים זעירים (מיקרו־פיימנטס). כיום זה אפשרי, למשל בזכות מוצר של חברה אמריקאית בשם 21 Inc שמאחוריה עומדת קרן אנדרסן הורוביץ. אתה לא שם לב, ובום – שינית את המודל הכלכלי של תעשייה שלמה".
יתרון ישראלי
סטארטאפים ישראליים תופסים חלק משמעותי בצמיחתה של הזירה הטכנולוגית החדשה הזאת. דו"ח של פירמת הייעוץ וראיית החשבון דלויט מונה 38 סטארטאפים ישראליים הפעילים בתחום. מקורה של הדומיננטיות הישראלית, מסביר עמית הראל, מנהל פרקטיקת החדשנות בדלויט, "בחוזקה הישראלית בתחום הפינטק (טכנולוגיות פיננסיות) ובהתבססות החזקה של טכנולוגיית הקריפטו, אחד מתחומי הסייבר שיוצאי יחידות 8200 ויחידות אחרות חזקים בו מאוד".
את פעילות הסטארטאפים בתחום הבלוקצ'יין מגדיר הראל "סצנה צומחת שבה כשליש מהחברות כבר פעילות ומסחריות, ברמת בגרות שונה". הדו"ח, הוא אומר, "מצביע על כך שהאקוסיסטם המקומי עתיד להפוך בקרוב מאוד לשוקק, פעיל ומכתיב טרנדים בינלאומיים".
הדו"ח מזהה חמש קבוצות עיקריות של שחקנים בסצנה המקומית: היזמים, המפתחים יכולות מרשימות מאוד בצד הטכנולוגי אבל לעיתים מתקשים בזיהוי ואפיון ההשלכות העסקיות והפתרונות העסקיים; שחקנים מקומיים, בעיקר מתחום הפיננסיים, שמבקשים לקחת חלק במשחק בעיקר בכדי שלא "לפספס את הרכבת" מול מתחרים גלובליים; מוסדות פיננסיים וטכנולוגיה בינלאומיים שמחפשים חדשנות ישראלית בתחומים רבים ורואים בבלוקצ'יין מנוע צמיחה פוטנציאלי; משקיעים מקומיים וזרים שעושים את צעדיהם הראשונים בהשקעות בתחום; ונותני שירותים כרואי חשבון ועורכי דין שפועלים הן במגרש הטכנולוגי, הן במגרש העסקי והן במגרש הרגולטורי, ולוקחים על עצמם את תפקיד המתווכים, המתרגמים והזרזים לתהליך.
מול הבורסה לניירות ערך בתל אביב, מפעילים שגרירות ואיגוד הביטקוין הישראלי חלל עבודה משותף המשמש בית ליזמים מתחום הבלוקצ'יין והמטבעות הדיגיטליים. את באי השגרירות מקבלים "שגרירים" - מתנדבי הקהילה הנמצאים במקום לאורך כל שעות הפעילות. "הרעיון היה ליצור תשתית לכל מי שרוצה לפעול בתחום, ממפגשים, דרך סביבת עבודה וכלה במציאת שותפים לדרך", מספר מני רוזנפלד, יו"ר איגוד הביטקוין, ומראשוני הקהילה בארץ. לדבריו, "אין היום כמעט אף יוזמה עולמית בתחום שאין לה קשר ישראלי או מובילים ישראליים. נוצרה כאן לא רק רק מעצמת סייבר, אלא גם נבנה פה חוד החנית של הפינטק העולמי. כבר קרה לא פעם שמתכנתים ויזמים שהגיעו במקרה נכנסו לתחום והקימו סטארטאפ. אנחנו כאן כדי לקלוט את כל מי שמנסה להבין את ההייפ ולאפשר לו להצטרף למהפכה הטכנולוגית הזו".
"בלוקצ'יין הוא התרסה נגד העולם הפיננסי", קובע הראל, שצופה כי בלוקצ'יין "ישנה לחלוטין את הדרך שבה עורכים ראיית חשבון וביקורת, מאחר שהוא שקוף. זה יהפוך את מקצוע ראיית החשבון לחכם, איכותי ומהיר יותר. אנו צופים שהמוסדות המסורתיים – הבנקים, חברות הביטוח ואפילו הממשלות, יישמו את זה מהר. כרגיל, הרגולציה תהיה אטית יותר מהטכנולוגיה, אבל זה לא ייקח עשר שנים אלא חמש. בעולם אפשר כבר לראות ניצנים ראשונים – בסוף פברואר הושקה במדינה הקאריבית ברבדוס גרסת בלוקצ'יין של המטבע המקומי, ברבדוס־דולר, המבוססת על פלטפורמת Colored Coins".
וכסף הוא רק תחילת הסיפור. בהרצאה באוניברסיטה העברית, שזמינה לצפייה ביוטיוב, מתאר פרופ' יובל נח הררי את הכסף כפתרון קסם שענה על כשלי השוק הרבים של כלכלת סחר החליפין, שהיתה נהוגה בימי קדם. "בלוקצ'יין מאפשר לחזור לעולם הזה", אומר הראל. "נניח שאני רוצה למכור לך רכב פרארי ואתה רוצה למכור לי שני ארגזי וודקה. אני שולח לך פרארי ואתה שולח לי וודקה, ורק אחרי שאישרנו מתבצעת העסקה. כך אנחנו מוציאים את האלמנט של הכסף מהתהליך וחוסכים הרבה עמלות. אם היינו משאירים את הכסף בתהליך, שנינו היינו קודם צריכים למכור את הפרארי והוודקה ואז עוד צריכים לשלם עמלה על העברת הכסף".
מלבד הזירה הפיננסית, אומר הראל, בלוקצ'יין צפויה להשפיע גם על היחסים בין אדם למדינה. "המשמעות אינה הרס המדינות, אלא שכעת יהיה באפשרותן של המדינות להציע שירותים טובים יותר. באמצעות הטכנולוגיה. לדוגמה, אם בעוד חמש שנים ארצה למכור לך אוטו, לא נצטרך ללכת לבנק הדואר כדי לוודא שהרכב שייך לי ושלא מוטל עליו שעבוד. או נאמר שמישהו גונב לך את תעודת הזהות, הולך מחר לטאבו ומנסה למכור נכס בשמך. אם כל הרישומים היו מתועדים בבלוקצ'יין, כל העולם היה יודע שהדירה שייכת לך, ורק אם היית מסכים למכור אותה, העסקה היתה עוברת. זה לא אומר שלא נצטרך יותר את הרשויות. תפקיד המתווך אמנם ישתנה, אך לא לגמרי יתייתר. אנחנו עדיין נצטרך מישהו שיהיה הנאמן, האחראי, האיש שסומכים עליו. המוסדות המסורתיים לא יתפרקו מנכסיהם אלא יחבשו כובע אחר, וכל זה עוד לפני שדיברנו על הסחר הבינלאומי, למשל ביהלומים או ביצירות אמנות".
תקווה לאפריקה
למרות החזון המרשים הזה, רבים עדיין מפקפקים ביכולתם של כלים מבוססי בלוקצ'יין, ובמיוחד ביטקוין, לבצע את קפיצת הדרך שתכניס אותם לזרם המרכזי ותסיר את עננת החשש שמלווה אותם, בעיקר מאז בועת הביטקוין של 2013־2014. שוחט משוכנע שקפיצה כזו בוא תבוא, גם אם תתמהמה: "אמנם לא מעט מהערך הדולרי של ביטקוין הוא ספקולטיבי, אבל כיום רואים גם שיש למטבע ערך אינהרנטי שנובע מהשימושים הנוספים שלו – למשל מהעברה של כסף לנתינים זרים". השוק של מהגרי עבודה המעבירים כספים אל מדינות האם שלהם מוערך בחצי טריליון דולר בשנה, והוא קוסם הן לסטארטאפים והן לגופים פיננסיים הערים לפוטנציאל העצום שטמון בטכנולוגיית בלוקצ'יין. בנוסף אליהם, נלטשות העיניים גם לעבר אזורים בעלי תשתיות רעועות וחוסר אמון במערכת הפיננסית המקומית, שבהם מאות מיליוני בני אדם מתנהלים ללא חשבון בנק.
בין הגופים הללו אפשר למצוא את ויזה. בניסוי שערכה ענקית הפיננסים בשיתוף הסטארטאפ Epiphyte, העבירו צרכנים אזרחי קניה כספים מבריטניה לארצם תוך הפחתה חדה בעלויות העמלות, כך לדברי מנכ"ל ויזה אירופה ישראל עודד סלומי. הנמענים היו לקוחות שירות העברות הכספים במובייל M־Pesa, הנמצא בבעלות וודפון. וכך עבד הניסוי: הלקוחות בבריטניה העבירו כסף מכרטיס הוויזה שלהם לאפליקציה, בצירוף הוראה למי להעביר את הכסף. הנמענים בקניה השתמשו באותה אפליקציה ולאחר שזוהו, קיבלו את הכסף במטבע המקומי.
"הלקוחות לא ידעו מה זה בלוקצ'יין, אבל הם אהבו את זה, כי זה היה זול", מספר סלומי. לדבריו, מבין שישה תחומים מרכזיים שהגדירה ויזה להתפתחותה בעתיד – האינטרנט של הדברים, ביג דאטה, אימות וזיהוי, חוויית צרכן, הנגשת המערכת הפיננסית ובלוקצ'יין – האחרון הוא בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לשיבוש תעשיית הפיננסים כולה. "זו טכנולוגיה שמשנה את כל המוסכמות", הוא אומר. "בחודשים האחרונים אנחנו נפגשים עם סטארטאפים ומחפשים הזדמנויות לשיתופי פעולה עם בנקים, סולקים או קמעונאים, וכבר ראינו כמה חברות מעניינות. עם זאת, הטכנולוגיה עדיין נמצאת בחיתוליה, ויש עוד הרבה עניינים לפתור, ובראשם נושא הציות להוראות של הבנקים המרכזיים במדינות שבהן מועברים הכספים. הנושא נמצא במבחן במסדרונות הממשל בכל העולם כרגע. האתגר השני הוא הקיבולת. ויזה יכולה לנהל 8,000 עסקות בשנייה, בעוד בבלוקצ'יין הקיבולת נמוכה בהרבה".
כשם שהיא מאפשרת קפיצת מדרגה ברמת הפעילות הפיננסית במדינות הסובלות ממחסור בתשתיות מתפקדות ובאמון ברשויות, כך מסתמנת בלוקצ'יין כתקווה גדולה לשינוי במדינות שבהן רמת השחיתות גבוהה והאמון ברשויות במישור הפוליטי והכלכלי נמוך. כך למשל, באוקראינה, קמו השנה שתי התאגדויות שמבקשות לשנות מן היסוד את האופן שבו פועלת המדינה בשני מישורים משמעותיים: הראשונה שבהן היא e־Auction, מערכת מבוססת בלוקצ'יין להפרטה של נכסים ממשלתיים, שהושקה באודסה וממתינה כעת לאישורים רגולטוריים כדי שניתן יהיה ליישמה. מטרת הפרויקט לאפשר שקיפות ושוויון בהזדמנויות, ולהילחם בשחיתות הקשורה בניהול נכסי המדינה.
בפרויקט השני, שהושק בקייב בפברואר, פועלת קבוצה של מומחי טכנולוגיה ואנשי עסקים להקמת מיזם לדמוקרטיה דיגיטלית שיאפשר קיום הצבעות אלקטרונית על בסיס בלוקצ'יין, בין אם אלה הצבעות לוועד הורים, עצומות, פריימריז או בחירות לפרלמנט. פרויקט זה, המכונה e־Vox, נמנה עם שורה ארוכה והולכת של מיזמים עצמאיים על בסיס פלטפורמת אתריום (Ethereum) – הפרויקט המתקדם ביותר בתחום הבלוקצ'יין, שנועד לקחת את טכנולוגיית בלוקצ'יין כמה צעדים קדימה, לנוכח המגבלות הטכנולוגיות של רשת הבלוקצ'יין של ביטקוין.
הכל שתיף
הערך המוסף המרכזי של אתריום על פני ביטקוין הוא היכולת שלה לטפל בחוזים מתוחכמים יותר מאשר ביטקוין, מאחר שהיא מסוגלת להתמודד עם כמות גדולה יותר של נתונים. חוזים חכמים מורכבים יכולים לתרגם לשפה דיגיטלית את שרשרת הפעולות הכרוכות בביצוע פעולות ביורוקרטיות ולהוציאן אל הפועל אוטומטית. כך למשל, ניתן לבצע באמצעותה העברה אוטומטית של דיווידנדים על ניירות ערך, כשערך המניה עובר סף רווחיות מסוים. החוזה החכם מחליף את הרישום, את החתימה ואת תהליך האכיפה, ובתוך כך מפחית או מבטל את הצורך בעורכי דין והתערבות הרשויות – המשטרה, בתי המשפט וההוצאה לפעול.
בדומה לטכנולוגיית בלוקצ'יין, גם המבנה הארגוני של אתריום מורכב. אתריום מתפקדת כיום כארגון גג ללא מטרות רווח, הרשום בשווייץ, ועוסק בפיתוח הפלטפורמה – רשת הבלוקצ'יין של אתריום ושפת התכנות, שמאפשרת למתכנתים לפתח אפליקציות עבורה או עבור רשתות בלוקצ'יין פרטיות. מערכת הבלוקצ'יין להפרטת נכסים ממשלתיים מאודסה היא דוגמה לבלוקצ'יין פרטי, אם כי היא אינה קשורה ישירות לאתריום.
באקוסיסטם של אתריום פועלים סטארטאפים רבים בהובלתם של מתכנתים שהיו חלק מצוות ההקמה של אתריום, וכיום עומדים בראש מיזמים למטרות רווח. מקורות המימון של אתריום הם הבנקים, במקביל למקור מימון משמעותי אחר, שמהווה דוגמה נוספת לאופן שבו טכנולוגיית בלוקצ'יין משנה מודלים כלכליים: הציבור. בדומה לבלוקצ'יין של ביטקוין, כך הבלוקצ'יין של אתריום מפעיל מטבע משלו בשם אתר (Ether). לקראת השקת הפרויקט הוצע לציבור להשקיע בפרויקט באמצעות רכישת מטבעות האתר הראשונים שהונפקו. לאחר מכן החל מסחר חופשי במטבעות אלו בבורסת המטבעות המבוזרים, לצד ביטקוין ומטבעות נוספים המכונים Altcoins. כ־18 מיליון דולר שגייס הפרויקט מציבים אותו כיום במקום החמישי ברשימת הפרויקטים של מימון המונים שגייסו את הסכומים הגבוהים ביותר בעולם.
הבאזז סביב אתריום נתן את אותותיו במהירות, ותוך חודשים מעטים עקף האתר את כל שאר המטבעות המבוזרים בבורסה והתייצב במקום השני, אם כי בהפרש ניכר, מתחת לביטקוין. העלייה בערכו של האתר אפשרה לארגון אתריום וליזמים הקשורים בו לממן חלק חשוב מפעילותם. בשיחה עם מגזין TheMarker טוען מייסד אתריום, ויטליק בוטרין, מתכנת קנדי בן 22 ממוצא רוסי, כי "עיקר המאמצים כיום הם בכיוון של שיפור האבטחה וממשק המשתמש, הן למפתחים והן למשתמש הקצה, ולשיפור יכולת ההתאמה שלה לגידול בקנה המידה של הפעילות".
בוטרין מצביע על הסטארטאפ הגרמני slock.it כדוגמה הטובה ביותר להבטחה הגלומה בבלוקצ'יין ובאתריום. השירות שמציע סטארטאפ זה הוא חיבור ממשי לעולם האמיתי בתחום האינטרנט של הדברים והכלכלה השיתופית. סלוק.יט פיתחה מנעול חכם שפועל על גבי בלוקצ'יין, ומאפשר למכור, להשכיר או לשתף רכוש כמו אופניים, מקום חנייה או דירת Airbnb בלא צורך במתווכים. מודל ההשקעה בחברה גם הוא פועל על בסיס בלוקצ'יין ומכונה DAO – ארגון אוטונומי מבוזר. המבנה הזה מאפשר למשקיעים להמשיך לשלוט בחברה ולקבל חלק מהרווחים באופן אוטונומי ואוטומטי כל עוד מוצריה יהיו בשימוש, גם אם החברה בע"מ שמייצגת אותה בעולם התאגידי הנוכחי תיעלם מן העולם.
בוטרין מתייחס לאופק הפיננסי של אתריום, שנראה כרגע ורוד לאור עליית ערך המטבע: "הקפיצה בערך האתר תאפשר לארגון להמשיך לפעול עוד לפחות שלוש שנים", הוא מעריך. הקפיצה בערך המטבע בחודשים האחרונים היתה פנומנלית, והיא מיוחסת בין היתר לשיתופי הפעולה שלה עם ענקיות הטכנולוגיה והפיננסים, כמו הסטארטאפ מבוסס האתריום ConsenSys, שזכה להיות השירות הראשון בעל הסמכה רשמית של מיקרוסופט בשירות הענן שלה. משמעות שיתוף הפעולה הוא שבאמצעות הענן של מיקרוסופט יסופקו לחברות שירותי בלוקצ'יין לשימוש פנימי.
"להכניס 'כסף מת'"
"אני לא יודע אם ההכרזות על שיתופי הפעולה הללו הן מה שהקפיץ את המטבע, אבל ללא ספק זה מוסיף אמון במערכת ובעתידה וביציבותה וגורם לעוד אנשים להצטרף", מסביר המפתח ישראלי רומן מנדלייל, שלפני כשלוש שנים "עזב הכל" כהגדרתו, כדי להקדיש את כל המאמצים לפיתוח אתריום, ונמנה עם כ־30 חברי צוותי המפתחים הראשונים שלה. כיום הצוות של רומן מפתח את שירות live.ether.camp, שסורק את הרשת ומספק חלון למתרחש בתוך אתריום.
על מקורות המימון אומר מנדלייל: "השקט לפתח בא מהכסף של הבנקים. הם לא מטומטמים. הם יודעים שהמוניטין שלהם ירוד ומנסים לשפר את זה. המימון לחברות שמפתחות על אתריום מגיע גם מההשקעות של הבנקים וגם מהמטבע. הם לא קונים חברות אלא מזמינים ייעוץ, שירותי פיתוח והטמעת פרויקטים. כך הם מאותתים למשקיעים ששווה להשקיע, ומשקיעים חדשים באים. התחלנו עם כ־10,000 וכיום יש כבר כ־70 אלף גולשים שמחזיקים במטבע. הערך הכולל של הרשת נע בתקופה האחרונה סביב מיליארד דולר, לעומת כ־6.5 מיליארד של ביטקוין, והרשת רק הולכת וגדלה. ברשת של אתריום פועלים כבר כ־30 אלף מחשבים שפותרים בעיות מתמטיות ומוסיפים עוד ועוד בלוקים לשרשרת".
יומיים לאחר פרסום הידיעה על שיתוף הפעולה עם מיקרוסופט פרסם העיתון "וול סטריט ג'ורנל" כי קונסורציום הבלוקצ'יין של 42 בנקים מהמובילים בעולם, R3 Cev, סיים ניסוי בחמש פלטפורמות בלוקצ'יין, בהן אתריום ופלטפורמות שפיתחו אינטל ויבמ. בין הבנקים שחברו לקונסורציום כדי לקדם את המחקר והפיתוח של השימוש בבלוקצ'יין במגזר הפיננסים נמצאים בנק אוף אמריקה, סיטי, קרדיט סוויס, ברקליס ודויטשה בנק. על פי גורמים המעורים בנושא, המיזם מבקש לבחון את האפשרות ליצור רשת בלוקצ'יין גלובלית שתחליף את מערכת העברות הכספים הנוכחית, Swift.
האם ההשקעות הנרחבות של המגזר הפיננסי בבלוקצ'יין מסמנות את תחילתו של עידן חדש או שהן בבחינת חיבוק דב, שנועד לחנוק את הטכנולוגיה המשבשת בעודה באיבה? מחבר "מהפכת הבלוקצ'יין", אלכס טפסקוט, טוען שהתשובה היא גם וגם. "חברות השירותים הפיננסיים אינן זהות זו לזו, ולכל אחת מהן יש מניעים שונים בתכלית", הוא אומר למגזין TheMarker. "הפקטורים שמשחקים פה תפקיד הם פחד, אופורטוניזם וחשיבה אסטרטגית.
"הפחד נובע מכך שבלוקצ'יין מאפשרת לצרכן לתמחר את הערך של התיווך בצורה שקופה, מה שאומר שמי שלא יציע ערך מוסף או ערך אמיתי, שולי הרווח שלו יתכווצו או ייעלמו כליל. זוהי תחזית מבעיתה לבנקים רבים שנהנו מרישיון רגולטורי וחברתי לפעול כמונופולים באין מפריע במשך עשורים ארוכים, אם לא מאות שנים. האופורטוניזם הוא תוצאה של חישובי עלות מול תועלת – הטכנולוגיה תפחית באופן דרמטי את עלות עשיית העסקים של חברות שירותים פיננסיים רבות. כשזה מגיע למוצרים פיננסיים כמו Equities, אג"ח ונגזרים, קיימים לפעמים אף עשרה גורמי תיווך וצדדים שלישיים בדרך לעסקה. בלוקצ'יין תאפשר לסגור עסקות באופן מיידי, בשיטת עמית־לעמית, דבר שיאפשר לגופים שישתמשו בה לצמצם הוצאות בק־אופיס ולחסוך כסף".
והחשיבה האסטרטגית?
"בלוקצ'יין היא הזדמנות של פעם בחיים להמציא מחדש את תעשיית הפיננסים כולה – האופן שבו השווקים פועלים, הדרך שבה אנחנו מתעדים ומאחסנים נכסים מכל סוג שהוא, ואפילו השאלה מיהו קהל היעד שהבנקים מכוונים אליו. באותה עת ניתן יהיה להכניס למערכת כסף רב שכיום לא נמצא בה. יש 2.5 מיליארד בני אדם נטולי חשבון בנק ברחבי העולם, ובלוקצ'יין יכולה להנמיך את המחסומים בדרך אליהם. אנחנו מדברים פה על טריליוני דולרים של כסף 'לכוד' או 'מת' שניתן להכניס לכלכלה העולמית ולמערכת הפיננסית הגלובלית.
"בעוד שיש הרבה חדשנות בבנקים, במקרים רבים אין עדיין אימוץ מלא שלה מצד המנהלים הבכירים. סביר להניח ששחקנים חדשניים חדשים יובילו את פיתוחה של הטכנולוגיה ובכל מקרה, הבנקים יבקשו לרכוש אותם. או כמו שאומרים, 'מיזוגים־ורכישות זה המחקר־ופיתוח החדש'".
מה צפוי בטווח הקצר, הבינוני והארוך?
"באופן כללי, אני מאמין שלא ניתן לחזות את העתיד, אלא יש לצאת ולהשיגו. כשדנים בטכנולוגיות חשובות חדשות אנו נוטים להגזים בהערכה של ההשפעה בטווח הקצר וללקות בהערכת חסר דרמטית של הטווח הארוך. האינטרנט עצמו הוא דוגמה לכך. ועדיין: בטווח הקצר, כבר עכשיו בלוקצ'יין מיושמת במגוון רחב של יישומים בתעשיית היישומים הפיננסיים.
"בטווח הבינוני־ארוך, יווצרו מודלים עסקיים חדשים, יתאפשר לנו להמציא מחדש את הממשל והדמוקרטיה, ויגיע תור זהב של יזמות גלובלית שבו גם יובטח שאמנים ויוצרי תוכן יקבלו נתח הוגן של הערך שהם מייצרים. מהפכת הבלוקצ'יין היא לא פחות מאשר הדור השני של המהפכה הדיגיטלית. הדור הראשון הביא לנו את האינטרנט של המידע. הדור השני מביא את האינטרנט של הערך: פלטפורמה חדשה, מבוזרת, שיכולה לעזור לנו לעצב מחדש את עולם העסקים ולשנות מן היסוד, ולטובה, את הסדר האנושי".
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
פייסבוק, ליברמן עוקף את נתניהו
למה מחירי הדירות לא יורדים?
