פוסטרים של מכוניות ספורט התנוססו בחדרי נעורים רבים בשנות ה־80 וה־90, וחדרו של יותם לא היה יוצא דופן. מעל למיטתו התנשאה דמותה האיקונית של פרארי טסטרוסה – אגדה מוטורית באדום לוהט, עם פנסים נשלפים וכונסי אוויר ענקיים לרוחב הדלתות, שמובילים למנוע הפועם סנטימטרים מאחורי גבו של הנהג. כיום, ליותם יש את הדבר האמיתי בחניה, לאחר שייבא לישראל טסטרוסה "בדיוק כמו בפוסטר".
כמו יותם, שסיפורו מוצג באתר של חברת השילוח Ushops Motors, המתמחה בשינוע רכבי אספנות, גילו ישראלים רבים בשנים האחרונות את האפשרות לייבא ארצה בייבוא אישי רכבי אספנות, שרובם נרכשים באופן מקוון דרך זירת המסחר של איביי. לא פעם התענוג יקר במיוחד – הטסטרוסות האחרונות שנמכרו באיביי החליפו בעלות במחיר ממוצע של כ־87 אלף דולר – אולם אין זה בהכרח תחביב לעשירים בלבד. ישראלי אחר, שייבא לאחרונה מכונית אולדסמוביל קאטלס משנות ה־80, שילם תמורתה 1,500 דולר בלבד. למרבה הפליאה, בישראל, שוק המכוניות העתיקות מתקדם יותר משוק המכוניות החדשות, לפחות במובן זה שבפני אספן הרכב עומד היצע אינסופי כמעט של מכוניות מכל רחבי העולם, במרחק קליקים ספורים על העכבר. הליך היבוא פשוט יחסית, לעומת יבוא אישי של רכב חדש, שמצריך עמידה ביותר תנאים, דרישות וסייגים מצד הרשויות.
על פי החוק, מותר לייבא ארצה כל רכב בן 30 שנה ומעלה כרכב אספנות. לעתים זוהי הגשמה של חלום ילדות. דוגמה כזאת היא הקדילאק קופ דוויל עצומת הממדים שייבא דורון, מודל 78', עם מנוע בנזין גרגרן ומגרגר בנפח 7 ליטרים. כבר כשהיה ילד קטן נדלק דורון על הדוויל, מרגע שנתקל בזו ששימשה רכב שרד לשגריר ארצות הברית בישראל. במקרים אחרים, זוהי סגירת מעגל מסוג אחר. מאיר, לקוח נוסף של יושופס, ייבא לישראל אופנוע קלאסי מתוצרת הארלי דייווידסון, שהיה בכלל מושא החלומות של אחיו המנוח. כאשר הגיע לשחרר את האופנוע מהמכס בעיניים דומעות, הוא אמר כי ברגע הזה אחיו היה אומר לו רק דבר אחד: "זוז, אני מניע".
מקורם של רוב רכבי האספנות המגיעים לישראל הוא בארצות הברית. במקום השני נמצאת אירופה, שהיבוא ממנה במגמת צמיחה, ונרשמו משלוחים גם מאוסטרליה ואף מהודו. כך, ישראלי שטייל בהודו על אופנוע מקומי מתוצרת רויאל אנפילד החליט שלא להיפרד ממנו – ולחזור איתו ארצה. כלי הרכב עצמם לעתים זולים מאוד, אך בדרך לאספלט המקומי נדרשים הרוכשים לשלם גם מס יבוא (102%־117% משווי המכונית, לפי מדינת המוצא בחוץ לארץ), מכס (כ־6,000 שקל), ועלויות רישום במשרד הרישוי (כ־8,000 שקל נוספים). עלות ההובלה נעה בין 2,000 ל־4,000 דולר. ב"מועדון החמש", המאגד אספני רכב ישראלים, מציעים את כלל האצבע הבא לחישוב העלויות: כדי להעמיד על הכביש מכונית שעלתה 10 אלף דולר נדרשת הוצאה כוללת של כ־100 אלף שקל. כלומר, עלות יבוא רכב אספנות בשקלים מגיעה לפי עשרה ממחירה הדולרי בחוץ לארץ. במרבית המקרים, המיסוי על רכב שיובא מהמדינה שבה יוצר יהיה נמוך יותר. למשל, אדם שייבא רכב מארצות הברית ישלם פחות מס עבור קדילאק אמריקאית מכפי שהיה משלם על חיפושית שיוצרה בגרמניה.
אופנוע בן 97 חוזר למכביה
בשנים 2012־2016 נרשמו במשרד הרישוי 692 רכבי אספנות. מספר זה כולל הן כלי רכב מיובאים, והן כאלה שהעבירו את מיטב שנותיהם בכבישי הארץ (במשרד התחבורה מסרו כי אין ברשותם את הנתון המייחס רק ליבוא רכבי אספנות). יושופס מוטורס מדווחת כי הובילה לישראל יותר מ־600 כלים כאלה מאז החלה לפעול ב־2014, מכאן שכ־70% מרכבי האספנות ה"חדשים" הגיעו ביבוא אישי, דרך יושופס. לפי נתוני החברה, מחירו הממוצע של רכב שיובא בשנה שעברה היה 7,750 דולר – גידול קל של 7% לעומת נתוני 2015. מאז תחילת 2017 קפץ שווי הרכב הטיפוסי ל־8,750 דולר. בתוך תמהיל כלי הרכב, כשני שלישים הם מכוניות והשליש הנותר – אופנועים. עוד עולה מרשומות יושופס כי הישראלים אוהבים במיוחד מכוניות ספורט וקופה קלאסיות. רכבי האספנות הפופולריים ביותר ביבוא דרך הפלטפורמה של החברה הם שברולט קורבט, מרצדס SL, דגמי MG הבריטית ופורשה 944.
"ה־944 מבוקשת מאוד היות שהיא 'פורשה לעניים'", אומר מנכ"ל קבוצת יושופס, ירון בן אלי. "ב־50 אלף שקל – יש לך פורשה". כך, במחיר של טויוטה קורולה משומשת בת חמש או שש שנים, אפשר להשיג רכב שובר שגרה –ולמי אכפת אם תא המטען אינו גדול מספיק כדי להכיל את הקניות מהסופר, או שהמושבים האחוריים הזערוריים לא בדיוק מציעים חוויה לכל המשפחה.
בן אלי החליט להרחיב את פעילות הקבוצה לתחום יבוא רכבי האספנות, לאחר שהחליט לקנות פורשה 911 ישנה ונתקל בקשיים. "לא ידעתי מאיפה להתחיל. הגעתי לרחוב המסגר בתל אביב, אל כל מיני מתווכים אישיים, והבנתי שלא אוכל להפקיד את החלום שלי בידיהם. אחרי בירורים הבנתי שעל פי חוק, בכלל אסור להשתמש בגורם מתווך לצורך היבוא. זו הסיבה שאנחנו משמשים רק חברת שילוח, שאינה מתווכת בין הקונה למוכר אלא מטפלת בתובלה היבשתית והימית של הרכב, וכן בעמילות המכס", הוא אומר.
בימים אלה מכין משרד התחבורה רפורמה שתסדיר את הענף ותתיר יבוא אישי של רכבי אספנות בתיווך "יועצים", שהם יבואנים אישיים. המשרד כבר זימן בעלי עסקים לבחינות, אבל המהלך טרם הושלם. במקביל, עם התרחבות תופעת האספנים שמייבאים בעצמם את המכוניות, שונו התקנות כך שכל אדם פרטי יוכל לייבא עד חמישה רכבי אספנות בשנה, במקום רכב אחד כפי שהיה עד כה.
בן אלי טוען כי מחירי מכוניות האספנות המפורסמים בלוחות המודעות בישראל צנחו מאז כניסתה של יושופס לשוק. "כיום, ב־50־60 אלף שקל אפשר לייבא קורבט, שעד לפני כשלוש שנים עלתה כפליים בלוח של יד2", הוא אומר. לדבריו, קיים מנעד רחב של לקוחות: "חלקם אוהבים לשפץ את הרכב בעצמם, לפעמים בפרויקטים משותפים של אב ובן. אחרים לא רוצים להתעסק בזה, אלא מתייחסים לרכב כמו אל פריט אמנות. יש אנשים שקונים ציורים ב־15 אלף דולר, ויש כאלה שקונים רכב אספנות ב־5,000 דולר. חלק מהלקוחות סדרתיים – קונים את הראשון וישר רוצים את השני, כי זה 'ג'וק'. היה לנו סיפור מצחיק על לקוח שהתגנב לנמל כדי לשבת ליד האוטו שלו, כי לא יכול היה לחכות יותר עד שיקבל את הרכב הביתה".
כשהוא נשאל על כלי הרכב הוותיקים ביותר שיצא לו לייבא, בן אלי מספר על אופנוע מ־1921 מתוצרת חברת אינדיאן, שהיתה יצרנית האופנועים הראשונה בארצות הברית. אותו אופנוע, שנרכש ממוזיאון בהולנד, נטל חלק באירועי המכביה הראשונה, שנערכה לפני 85 שנה בתל אביב. תפקידו היה להסתובב ברחבי העיר הלבנה, תוך שהרוכב כורז לציבור על פתיחת האירועים. אופנוע זה צפוי לפתוח את המכביה הבאה, לאחר ששב לידיהם של מארגני "האולימפיאדה היהודית".
רכב אחר שעשה לאחרונה עלייה לארץ הוא פורד מודל T משנת המודל 1922. דגם זה הביא לתפנית היסטורית בתעשיית הרכב העולמית, לאחר שהיה הראשון שהורכב על פס ייצור נע, ובכך אפשר הוזלה משמעותית במחירי המכוניות, שעד אז היו מוצר לעשירים בלבד. הכרכרה הממונעת של פורד שווקה בשנות ה־20 במחיר של החל ב־260 דולר, וכיום ניתן לרכוש אחת משופצת תמורת כ־10,000 דולר. כמעט 15 מיליון יחידות מהמודל T יוצרו לאורך 18 שנים.
האתגר: יבוא חלפים
לעומת הקלות היחסית של יבוא רכב אספנות כיום, תחזוקת הרכב לאורך זמן עלולה להיות אתגר לא פשוט. אמנם חלקי חילוף לדגמים הפופולריים מוצעים ברשת בשפע – ובזול – אך האספנים מספרים כי חוסר תיאום בין משרד התחבורה למכס מקשה לייבא חלפים בצורה סדירה. פעמים רבות, חלקים שאושרו לשימוש על ידי המשרד מעוכבים במכס זמן רב לפני שחרורם, מה שמתבטא בעלויות אחסנה המושתות על הרוכשים. משרד התחבורה הציג רפורמה חדשה לייעול השירות – כך למשל, נקבע מסלול לשחרור מהיר של חלקים שאינם מוגדרים "בטיחותיים" – אך זו עדיין אינה מיושמת במלואה. המשרד הממשלתי הפריט את האישורים לחלקי חילוף הדורשים בדיקת תקן לשלוש מעבדות מורשות: מכון התקנים, הטכניון בחיפה ואוניברסיטת אריאל. מכיוון שהתהליך עדיין אינו נטול בעיות, ותלונות רבות נשלחות למדינה, ייתכן שבמשרד האוצר יכנסו בקרוב ועדה לטיפול בחסמי היבוא.
גם הטיפול השוטף במכוניות הווינטג' אינו נטול בעיות ועלויות. רוב המוסכים מעדיפים להימנע מטיפול בכלי רכב כאלה, ובעלי המכוניות העתיקות פונים למוסכים מתמחים ולמכונאים שמכירים את רכבי האספנות ויודעים כיצד לטפל בהם. עם זאת, המכוניות הישנות בדרך כלל פשוטות מכאנית, וחפות ממחשבים ורכיבים אלקטרוניים מורכבים, כך שלעתים בעליהן יכולים לבצע בעצמם את מלאכות התחזוקה השוטפות באמצעות סט כלים פשוט וסרטוני הדרכה מיוטיוב.
ומה באשר לביטוח? רכב אספנות זכאי לפוליסה בסיסית מוזלת. ביטוח חובה למכונית אספנות מתומחר בכ־400־450 שקל, וביטוח צד ג' יעלה כ־500 שקל נוספים. ביטוח חובה לאופנוע אספנות עולה כ־1,000־1,100 שקל – לעומת 4,000־5,000 שקל באופנוע חדיש. ועדיין, בענף מלינים על כך שאספנים סדרתיים נאלצים לשלם ביטוח חובה נפרד לכל אחד מכלי הרכב שלהם, בעוד מקביליהם בארצות הברית משלמים על פוליסה בודדת, תוך התחייבות לנהג יחיד לרכבי האוסף.
בשנים האחרונות נרשמו כמה מקרים של גניבות רכבי אספנות. ביטוח מקיף למכוניות כאלה מבוצע לפי הערכת שמאי, ולא כל חברות הביטוח ששות לבטח אותן, אבל יש ביניהן כמה שזיהו את ההתפתחות ומציעות פוליסות ייעודיות לקלאסיקות.
גם אם אף אחד לא זקוק לרכב אספנות – לרבים יש סיבה לרצות אחד כזה. בין אם מדובר בגעגועים למכונית שבמושב האחורי שלה נסעו בתור ילדים ובין אם המטרה היא יבוא מכונית שעוד לא נראתה בכבישי ישראל, האפשרויות היום רבות מתמיד.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
הנער שמוכר נעלי כדורסל על שמו ב-500 דולר - מבלי ששיחק דקה ב-NBA
עשיתם אקזיט ב-100 מיליון דולר - כמה באמת תרוויחו?
