יוסי (שם בדוי) פוטר לאחרונה מחברת היי-טק ובימים האחרונים הוא טרוד במיוחד: עליו לבחור בין שתי הצעות עבודה. האחת מחברת סלולר גדולה והשנייה מיחידת מערכות המידע של השב"כ.
"אם זה היה קורה לפני שנה, לא היתה לו בכלל התלבטות", טוען ארז בנוביץ', מנכ"ל חברת ההשמה MIT, שנאלץ להמתין בסבלנות להחלטה של יוסי. "לחברת סלולר יש סקס-אפיל שקשור לפיתוחים השונים, לשוק הגדול ולאמצעי השיווק שלה, אבל היום יותר אנשים מעדיפים לעבוד בשכר נמוך יותר, כל זמן שיש יציבות", הוא מסביר. לבנוביץ', אגב, יש אינטרס שיוסי יבחר בחברה שמשלמת יותר, משום שכך הוא זוכה לעמלת תיווך גדולה יותר. ואולם, גם הוא יודע שכעומק המשבר כך גדלים הסיכויים שיוסי יבחר במסלול הסולידי. הכללים בשוק העבודה, לפחות במקרה הזה, אינם שונים מן הכללים בשוק ההון.
הפיטורים בהיי-טק ובמגזר הפרטי בכלל גורמים לעובדים רבים להסתכל על המגזר הציבורי באור חיובי, אחרי שנים שבהן ראו בו מגזר אפור, חסר אתגרים, לא יעיל ובעיקר לא מתגמל. והנה לפתע, מושג כמו "ביטחון תעסוקתי" לא נשמע ארכאי כל כך. כבר לא פוסלים עבודה בתעשיות הביטחוניות כמו רפא"ל והתעשייה האווירית, וגם לא בחברת החשמל, משרדי הממשלה, קופות חולים או כל גוף ציבורי אחר. "אנחנו רואים למשל הרבה ירושלמים שנכוו מחברות כמו אמדוקס ואחרות, שמבקשים עכשיו לעבוד במשרד האוצר או במשרדי ממשלה אחרים", מספר בנוביץ'.
צעירים ורווקים, כך מתברר, נוטים עדיין להעדיף את החברות שמציעות מקסימום אתגר במקסימום שכר, כל זמן שלא מדובר בסטארט-אפים שספק אם ישרדו מחרתיים. אבל מי שבהחלט מעלים לאחרונה את קרנו של המגזר הציבורי הם אנשי המשפחה. "אנו מזהים שעבור בני 35 ומעלה עם שני ילדים, היציבות מאוד חשובה. הם מכוונים את עצמם יותר לגופים ממשלתיים וציבוריים ומערכת השיקולים שלהם היא בפירוש לא לטווח הקצר אלא לפחות לטווח הבינוני. הם מחשבים את ההסתברות לכך שיצטרכו לעזוב את מקום העבודה אחרי שנה בחברה אחת, ואילו בחברה אחרת יוכלו לעבוד יותר".
לאיילת ורשביאק, מנכ"לית חברת ההשמה "חבר", המגמה המסתמנת נראית טבעית, אולם סוג של ברירת מחדל. "זה מוכר לי מאוד מהמשבר הקודם בהיי-טק. אי ודאות וכאוס הם ההגדרה של מה שקורה היום, ואנשים לא יודעים מה יהיה. ישנה תחושה שאם אני מחפשת עבודה, לא אבחל בדבר, גם אם זה מגזר ציבורי או תעשיות מסורתיות", היא אומרת.
מילת המפתח: יציבות
בגופים הממשלתיים כבר למדו מהן מילות המפתח הדרושות כדי למשוך אליהן צעירים. באתר האינטרנט של התעשייה האווירית, למשל, מדברים על "עוצמה חסרת תקדים שתעניק לך שילוב נדיר של יציבות, תנופת פיתוח, אתגרים ועמידה בחזית הטכנולוגיה". באתר של השב"כ, שכבר מזמן השכיל להיחשף בפני הציבור כדי למשוך אליו לא רק אנשי שטח, מודיעין ולוחמה, הגדילו לעשות ופרסמו סרטונים שבהם מדברים העובדים. "זה נשמע מפתיע, אבל המערכת שפיתחתי עזרה לתפוס מחבלים ולמנוע פיגועים", מספרת א', מפתחת מערכות מידע בשב"כ. "נכון שעם מה שלמדתי יכולתי לקבל בהיי-טק אופציות ואולי להרוויח יותר, אבל מבחינתי - האופציה של להציל חיים שווה יותר", היא מוסיפה.
השב"כ מפרסם כי הוא זקוק בין היתר לעורך דין, מהנדסי תוכנה במגוון שפות קוד, איש תפעול והנדסה בתחום הסלולר, אנשי לוגיסטיקה, אנשי דסק, מאבטחים ועוד. בחברת החשמל זקוקים למהנדסי פרויקטים ותשתיות, מהנדס חוזים, מבקר פנים, מהנדס תעשייה וניהול, מנתח מערכות, הנדסאי אלקטרוניקה, אנשי שירות לקוחות ועוד. רשימת הדרושים בגופים הממשלתיים והציבוריים עוד ארוכה, אולם לדברי בנוביץ', אין גידול משמעותי במספר המשרות וכי גם המגזר הציבורי מושפע במידה כזו או אחרת מהמצב בשוק.
לעצור את הייבוש
הדימוי שטבע בנימין נתניהו, שלפיו המגזר הציבורי משול ל"שמן" הנשען כנטל על המגזר הפרטי "הרזה", צריך להיבחן עתה מחדש. במגזר הציבורי יש עוד הרבה מאוד מקום להתייעלות, אולם אין זה אומר בהכרח שיש להמשיך במדיניות ה"ייבוש" שבמסגרתה גופים ממשלתיים צמאים לכוח אדם, בזמן שמשרד האוצר מסרב להעניק להם תקנים חדשים אלא אם מדובר בעובדי קבלן. דווקא בזמן המשבר דרושים עוד מאות עובדים סוציאליים למשרד הרווחה, מאות פקחים לאכיפת חוקי העבודה והרשימה עוד ארוכה. אז השמן אולי יהיה שמן יותר, אבל פחות אנשים יחתמו בלשכה.
