“זה לא תמיד היה כך. הנוחות בקנייה דרך האינטרנט מאפשרת לקנות בכל מקום ובכל זמן — כשאת מבלה עם חברות בערב, כשאת בסופרמרקט, כשאת יושבת בסלון בסוף שבוע. הייתי בקסטרו ורציתי לקנות לילד חולצה, אבל לא היה להם אותה במידה המתאימה, אז באמצע החנות פתחתי את האתר שלהם והזמנתי משם. מכל מקום את יכולה להזמין. זה קל מדי — ואת מתפתה". כך מספרת צליל סוויסה, בת 27 מקרית גת, המגדירה עצמה מכורה לקניות ברשת.
"99% מהקניות שלי אני מבצעת באינטרנט. יוצא שאני מבזבזת לא פחות מ-700 שקל ועד 2,500 שקל בחודש, תלוי בתקופות. אין חודש שעובר בלי קניות מאתרים שונים, ואני חולת מבצעים — אין מבצע שאני לא קונה בו. אני קונה בעלי אקספרס, איביי, נקסט, שופינג, שופס, קסטרו, גולף ועוד — הכל באינטרנט. יש לי שני ילדים ואני אוהבת את חילופי העונות, כי אז אני מזמינה יותר. בשבוע שעבר קניתי דברים לילדים ב–1,500 שקל, זה לא נדיר והיד עוד נטויה. אני מחכה שיחלוף חודש כדי שאוכל להזמין עוד".
איך זה מסתדר מבחינה כלכלית?
"יש שקט, כי בעלי ואני מרוויחים יחד בסדר".
ואיך זה גורם לך להרגיש?
"כשאת קונה באינטרנט מחו"ל יש בזה משהו נחשק. בכל פעם שאת מקבלת את החבילה — זו התלהבות גדולה, כאילו קיבלת מתנה. זה ממלא אותי בתחושת אושר ממש".
והיית רוצה להפסיק?
"הייתי רוצה להוריד מינונים, כדי לבזבז פחות".
הפרעת קניות כפייתית אמנם לא נכללה ב–DSM–5, המהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי, אך היעדר הגדרה רשמית לא מחסל את התופעה. סקרים אפידמיולוגיים שנערכו בארה"ב מעלים כי התופעה רווחת בקרב 2%–8% מכלל האוכלוסייה הבוגרת (כך על פי המאמר "התמכרות לקניות", מאת ד"ר אירנה נתנאל ופרופ' פנחס דנון).
לפי סקר טלפוני אקראי שנערך בארה"ב ב–2006 בקרב 2,513 נשאלים, 5.8% מהאוכלוסיה האמריקאית סובלת מהפרעת קניות כפייתית. ואולם ההפרעה אינה מוגבלת לכלכלת הצריכה של ארה"ב, אלא קיימת בכל רחבי העולם המערבי.
>> הנשים שהפסיקו לקנות למשך שנה שלמה
80%–95% מהסובלים מההפרעה הם נשים, אך ייתכן שנשים פשוט מוכנות להודות בכך יותר מגברים. ההפרעה מופיעה לרוב בתחילת שנות ה–20 לחיים, ויש ראיות לכך שהיא שכיחה יותר בתוך משפחות. במחקר אחד נמצא כי חומרת ההתמכרות היתה גבוהה יותר ככל שלמכורים היתה הכנסה נמוכה יותר; במחקר אחר דיווחו 85% מהמכורים לקניות כי הם חוששים מהצטברות חובות; 68% אמרו כי ההפרעה משפיעה לרעה על מערכות היחסים שלהם; ורוב המכורים ניסו להתגבר על המשיכה לקניות — אבל לרוב נכשלו.
גם גיא גרוסמן, בן 49 מרמת ישי, מגדיר עצמו כמכור — ומנסה להציב לעצמו מגבלות. "אני משתדל מאוד לא לעבור סכום מסוים בקניות. הייתי מאוד רוצה להפסיק. אני בדיוק מנסה עכשיו, אבל לא כל כך הולך לי", הוא אומר.
גרוסמן מספר איך הכל התחיל: "בעבר היינו קונים בחנויות, אבל בשנה האחרונה הקנייה עברה ברובה לאינטרנט — בגדי ספורט, ילדים, מוצרי אלקטרוניקה, גאדג'טים — הכל. אין ספק שכמות הקניות גדלה מאז שהתחלתי לקנות באינטרנט במקום בחנויות. זה מתבטא בהרבה שעות באתרי שופינג, יחד עם האישה או לבד. אני קונה דרך האינטרנט לפחות פעמיים בשבוע — יש שבועות שזה קורה יותר, אבל זה המינימום".
אורן סיון יוסף, בת 29, מספרת: "אני קונה על בסיס יומי קבוע. יש ימים רצופים שבהם אקנה כל יום משהו קטן — לעבודה, משהו אישי, או משהו שההורים ביקשו שאקנה להם. גם אם אני לא קונה, אני כל הזמן בחיפוש אחר משהו שאולי אצטרך וארצה לקנות. אני לא בהכרח מחפשת משהו מסוים, אני פשוט נהנית מהשיטוט. אני מאוד אוהבת את זה שאני לא צריכה לצאת מהבית, ונהנית לראות את המגוון הרחב — שהוא גדול יותר מאשר בחנויות או בקניונים. לכן אני מבלה כל כך הרבה זמן מול המסך".
הזמינות באינטרנט הגדילה את הרכישות
דבר אחד משותף לשלושת המרואיינים — כולם אומרים שכמות הקניות שלהם עלתה בצורה תלולה בשל זמינות הקנייה דרך הרשת.
"אני קונה עכשיו יותר דרך האינטרנט. אני חושבת שאני גם קונה היום יותר מוצרים — אבל הסכום שאני מוציאה לא עלה במיוחד, כי ברשת הכל זול יותר", מסבירה יוסף. "אני קונה באינטרנט הכל: מזון, ציוד לעבודה, ויטמינים — הכל. למשל, אני עושה קניות בכרמלה (אתר משלוחי מזון משוק הכרמל לבתי הלקוחות; ה"ק), וזה מחליף את הסופרמרקט. לפני כמה שנים חברה לימדה אותי איך לקנות ברשת. לפני כן לא ידעתי מה זה דירוג של מוכר או דירוג של מוצר, והיא הסבירה לי על מה להסתכל. משם תפסתי את העניין, ולקחתי את זה ליומיום".
ואת שואפת לצמצם את היקף הרכישות, או להפסיק לגמרי?
"אני קונה דברים ונהנית. זה כמו להגיד: תפסיקי לבשל או לאפות — זה דבר חיובי, למה להפסיק? אם אני לא מוציאה יותר ממה שאני יכולה, אז הכל טוב. להתמכרות יש הקשר שלילי, אבל זו התמכרות חיובית שאני נהנית ממנה. כמו אנשים שמכורים לספורט — זו התמכרות במרכאות, בלי הקונוטציה השלילית שלה.
אחת מתופעת הלוואי בקנייה מוגברת היא בעיית האחסון, או במלים אחרות — מה עושים עם כל המוצרים. גרוסמן מספר כי הפתרון הוא מסירה. "ארון הנעליים של אשתי גדל פי שניים, ומדפי הבגדים מלאים", הוא מספר, "אבל פעמיים בשנה אשתי עושה סדר בארונות ולא מעט בגדים נמסרים, לפעמים עדיין עם הטיקטים. אין לי הסבר למה זה כך — זו ההתמכרות".
ארגוני הצדקה נהנים גם הם מקניותיה של יוסף: "אני תורמת הרבה בגדים. יש לי ארון מכובד אבל אני מאוד מסודרת, ומה שאני לא צריכה אני מעבירה למי שכן צריך. אין לי משהו שסתם יושב בארון. יש סנכרון, הכל מסודר ומתוקתק".
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
איך משכנעים בני נוער לוותר על סיגריות ואלכוהול?
האמת המרה על סוכר: לא תאמינו מה אנחנו דוחפים לילדים