האינטרנט, קפיצת הדרך הגדולה של האנושות ב-100 השנים האחרונות. אולי אפילו 200, אם גם אתם חושבים שפניצילין זה אוברייטד. האינטרנט שינה את צורת החשיבה שלנו, את הדרך שבה אנחנו תופסים את העולם, מתקשרים עם בני אדם ואוגרים אינפורמציה. הודות לרשת, העולם הוא הצדפה שלנו, וכל אחד נמצא במרחק קליק אחד מאינסוף. ומפורנו. ומה אנחנו עושים עם כל העושר הזה? בוהים בחתולים, כמובן.
החתול הומצא ב-1985 על ידי סטיב ג'ובס. לא? תוכיחו. כי כמו שזה נראה מכאן לא ברור מה קדם למה, האינטרנט או החתלתולים, אבל מה שבטוח זה שבשנים האחרונות הפכו היצורים הפרוותיים והמשופמים מאביזר פושטי שבועטים בו בדרך למטבח, לאלילים וירטואליים, הליהיא גרינר של הרשת, אם תרצו. ולמרות מתקפות קטנות של ינשופים (שהם בסך הכל חתולים שלוקחים את עצמם ממש ברצינות), עצלנים (חתולים עם תסמונת דאון) וכמובן כלבים (פחחחח), לא נראה שהשרביט הולך לעבור בקרוב לאף חיה אחרת. מאות טאמבלרים של חתולים עם בחורים חמודים, חתולים שסופרים כסף וסתם חתולים חמודים יתר על המידה אוששו סופית את הקביעה – החתולים הם הקמע של האינטרנט. הריעו להם.
בעצם הם לא חתולים, הם בני אדם
איך הכל התחיל? לא ברור, אבל אין ספק שהקיבורד קאט של צ'ארלי שמידט היה אחד הראשונים. במונחי אינטרנט מדובר בפרהיסטוריה. ציור המערות היוטיובי הזה קיים כבר מ-2007 וחמור מכך- צולם ב-1984! כמו אמנים גדולים לאורך ההיסטוריה, גם הקיבורד קאט (ששמו האמיתי והמעליב היה fatso) לא זכה לראות את הצלחתו, או לפחות את עשרות מיליוני הצפיות שלו ואלפי הפרודיות, ומת כבר ב-1987. כאמור, הוא כנראה לא היה ההצלחה החתולית האינטרנטית הראשונה, אבל הוא בטוח היה הראשון שהוכיח שכל מה שאדם יכול לעשות, חתול יכול לעשות מצחיק יותר.
תופעה אינטרנטית מרכזית שתרמה למיסודו של החתול כחיה הרשמית של הרשת היא ה-Lolcats, אותן תמונות חתולים עם כיתוב מצחיק ועמוס בשגיאות איות שאמורות להיות סוג של מבטא חתולי. סימן מובהק לגזענות, אגב, הוא הקראת הכיתובים האלו במבטא היספאני. לא רבים יודעים זאת, אלא אם כן הם מעלעלים בוויקיפדיה, אבל ניצני התופעה נראו כבר ב-1870, בסדרת תמונות חתולים של הצלם הארי פוינטר, שלוו בכיתובים משונים, ספק מצחיקים ספק קריפיים. מדובר ב"meme" – תופעה שמשכפלת את עצמה ברשת וזוכה למיליון ווראיציות ופרודיות שעושים אנשים שיש להם זמן ומעדיפים להעביר אותו בבהייה בחתול עם קליפת אשכולית על הראש. וכידוע, לאנשים עם חתולים יש זמן. אנשים עם כלבים בדיוק עסוקים בלזרוק להם פריזבי. אבל רגע, נגיע לזה.
מה שמשותף ללולקאטס, לקיבורד קאט, לאתר הידוע "חתולים שנראים כמו היטלר" (קיטלרים) ולמעשה לכל החתולים שיופיעו בכתבה הזאת, הוא ההאנשה. הם כבר לא סתם חיות, הם חיות שרוצות לנגן, או לעשן או להשמיד את העם היהודי. אוקיי, רוב הזמן הם סתם רוצים משהו לנשנש, כמו חתולו של סיימון למשל, שמשתמש בסטים מתוחכמים ואנושיים של תחבולות בשביל להשיג איזה חטיף. אגב, אני מוכרחה להודות שלמרות חינניותו, אף פעם לא עפתי על החתול של סיימון. אמנם אי אפשר להתעלם מתפקידו החשוב בהשתלטות החתולים על הרשת, אבל יש בו משהו בסיסי מדי, כמעט גארפילדי בפשטותו. לא בשביל זה הקמנו אינטרנט.
מסתוריים. נחושים. אניגמטיים. מתוחכמים. הכרנו לא מעט חתולים לאורך הדרך - הקריפיות המזדחלת של החתול הסטוקר המדהים (2008) וכמובן מארו, החתול שקופץ לתוך קופסאות קרטון ואמנם לא מפגין כישורים אינטלקטואלים יוצאי דופן, אבל בעזרת יכולותיו הפיזיות ועובדת היותו יפני, הצליח להפוך לאחד החתולים המשפיעים ברשת (כולל בלוג וביוגרפיה מנג'סת). ב-2009 עלה לכותרות החתול המופתע, אותו גור מתוק להחליא שהזכיר לנו שחתולים לא מגיעים רק בצורת יצור חרדתי, נוירוטי וזומם, אלא גם כגורים פרוותיים וכרבוליים שיגרמו לכל אחת להתחיל לבייץ. בעקבותיו נחשפנו לכל מיני תופעות מבזות של חתולים על הליכון, חתול מתקוטט עם מדפסת לייזר, גור נופל מאחורי ספה ושאר סרטונים שהפעילו אצלנו את כפתור ה"אוווו", ובטח ישמחו פחות את החתול המיזנטרופ הממוצע.
ואז הגיע ניאן קאט. קשה להסביר את הניאן קאט, הייתם צריכים להיות שם, או סתם להעביר לפחות שלוש שעות בבהייה בחתול פסיכדלי מאוייר המפליץ קשת בענן ומזמזם את ההמהום היפני האידיוטי ההוא. אל.אס.די וירטואלי, אם תרצו. 70 מיליון צפיות גרף הניאן, והפך לסרטון החמישי הכי נצפה ביוטיוב ב2011 (במקום הראשון, אגב, רבקה בלאק עם "פריידי", כפי הנראה הדבר היחידי שיותר מפגר מניאן קאט).
ובינתיים בתל אביב
למקרה שדאגתם, התופעה לא פסחה גם עלינו. חתולנובלה מבית flix, טלנובלת החתולים הראשונה בארץ ואולי בעולם, הפכה ללהיט היסטרי ברשת. ולא פלא, כל פרק נפתח בנעימת "רמת אביב ג'" ביללות, והמשיך בסרטון חתולים עם דיבוב נטול היגיון לחלוטין ומצחיק נורא. סוף סוף סדרת רשת ישראלית שתפסה באמת והפכה ללהיט היסטרי (שכמובן לא עלה כלום). העונה הראשונה של "חתולנובלה" הסתיימה לפני מספר חודשים והותירה חלל, אבל בטח תשמחו לשמוע שהעונה השנייה תעלה לקראת אמצע יוני ותכלול 12 פרקים. הכי HBO.
עוד נציגות ישראלית בולטת מהשנה האחרונה היא חתולים מסיתים לשמאל - עמוד פייסבוק שפרץ בשלהי המחאה החברתית, וכלל תמונות של חתולים עם כיתובים שמאלניים. לולקאטס עם תודעה. למה דווקא חתולים? כי בזמן שהם פיתחו תודעה פוליטית, הכלבים אכלו את הקקי של עצמם, זה למה.
התופעה המצחיקה התחילה עם בחורה שיצרה את עמוד הפייסבוק "להחרים את מי שמסית לשמאל בעזרת חתולים", בעקבות מצוד אחר מתעלל סדרתי בחתולים בשם יוסי כהן, שתואר כ"איש ימין קיצוני". היא טענה כי הקישור בין מעשיו של אותו כהן לבין ציון היותו איש ימין קיצוני, הוא הסתה לשמאל. זכותה. והאמת? היא לא לגמרי טועה.
בעלי חתולים, לפי מחקר שנערך בטלגרף הבריטי, משכילים יותר מבעלי כלבים. הסיבה היא פרקטית – בעלי חתולים עובדים מחוץ לבית שעות רבות יותר ולכן גידול חתול, שלא צריך טיולים בחוץ ובאופן כללי דורש תחזוקה נמוכה למדי, מתאים להם יותר. חתולים הם חיות שנוח להחזיק בעיר, אפילו בדירה תל אביבית של 50 מ"ר. לפי מחקר שנערך לפני שנתיים יש בתל אביב כ-50 אלף חתולי בית (ובערך 40 אלף חתולי רחוב) לעומת 20 אלף כלבים. ומי עוד גר בתל אביב? נכון, שמאלנים.
לא צריך את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לדעת שתל אביב מלאה בסמולנים, אבל בכל זאת בדקנו ליתר ביטחון ואכן, יש יותר מצביעי עבודה ומרצ בתל אביב מאשר בכל מקום אחר בארץ. אז אם תל אביב מפוצצת בחתולים משכילים ושמאלנים זה אומר – תחזיקו חזק – שחתולים באמת מסיתים לשמאל! אפילו שלי יחימוביץ' יודעת, והעדיפה לנשק חתול במסע הבחירות שלה, ולא תינוק פושטי כמקובל.
ובינתיים בתל אביב, למרבה הצער, החתול מככב קצת פחות. אמנם יש יותר אנשים שמאכילים חתולי רחוב ויש הרבה יותר רגישות להתעללויות בחתולים, אבל לפי גדי ויטנר, דובר אגודת צער בעלי חיים, הפופולריות ברשת לא הובילה לעלייה באימוץ החתולים. "בשנים האחרונות יורד מספר האנשים המבקשים לאמץ חתול לביתם כחיית מחמד", מספר ויטנר, "במקביל, גדל העניין שמגלים חוקרים במקומו של החתול בחברה האנושית. מאמרים מקצועיים רבים עוסקים בתרומתו של החתול לבריאות בעליו - הורדת לחץ דם, שיפור מצב הרוח והבריאות הנפשית ואפילו ריפוי סרטן. לצערנו, מספר הבקשות לאימוץ חתולים הולך וקטן ולעומת זאת מספרם של החתולים חסרי הבית הנטושים והלא רצויים הולך וגדל". הנתונים די מבאסים - בשנת 2008 אומצו דרך האגודה 267 חתולים, לעומת 173 בלבד שאומצו ב-2011.
מי יודע מדוע ולמה, חתול?
אחרי שנרגענו מהחדשות הקשות בעזרת חתול על רומבה וקבענו ללכת לאמץ חתול, אפשר להגיע לתעלומה המרכזית – למה דווקא חתול? הרי יש גם לא מעט תמונות של כלבים עם משקפיים או פאה. למה הם נחשבים לתת ז'אנר נחות? נכון ל-2011, יש בארה"ב יותר בעלי חתולים (86 מיליון) לעומת בעלי כלבים (78 מיליון), אבל למרות זאת, 26 אחוז מהאנשים טוענים שהם "דוג פרסון", כלומר חובבי כלבים, לעומת 13 אחוז בלבד שמצהירים על עצמם כחובבי חתולים. הכלב הוא החיה האהובה יותר, אז למה החתול הוא הסטאר האמיתי באינטרנט?
מסתבר שמספר התשובות כמספר כדורי הפרווה שחתולכם יקיא באביב. נתחיל בפשוטה מכולן – יש הרבה חתולים, הם מקור זמין לממים באינטרנט, ולכן הם שם. אז למה כלבים לא? לפי ג'ק שפרד, מנהל קהילות באתר העל עמוס החתולים buzzfeed, לכלבים פשוט אין את זה. "כלבים עושים דברים כדי לקבל תשומת לב. כלב יקפוץ לתוך קופסה כדי שתחשוב שהוא קול. כשחתול קופץ לתוך קופסה, זה בגלל שהוא הרגיש שזה הדבר הנכון לעשות". אם כך, חתולים הם פשוט יותר אותנטיים, הם האלירז שדה של הרשת.
כמו שאפשר לראות, חתולים הם גם דרמטיים ועמוסי חשיבות עצמית. יש בהם משהו נפוח ופומפוזי ולכן כשהם יושבים על רומבה במבט של "לא יודע מה איתך, אבל הרגע פיצחתי את האטום", הם נראים דבילים במיוחד. הניגוד הזה עובד ומצחיק, במיוחד באינטרנט. תיאוריה אחרת ומעט אכזרית גורסת שמכיוון שהחתולים מעבירים את חייהם בהתעלמות מאיתנו, הקאה על מצענו וגרירת ציפורים מתות הביתה, אנחנו מגדירים את עצמנו כ"אוהבי חתולים", אך למעשה נהנים לראות אותם מושפלים ברשת. אמנם ביום יום אנחנו עבדים נרצעים, אבל הנקמה הקטנה שלנו היא לראות אותם רודפים בהיסטריה אחרי עט לייזר ביוטיוב.
אולי בגלל זה הניסיון ליצור סרטונים עבור חתולים נידון מראש לכישלון. שורת סרטונים שאמורה לשעשע את החתול בזמן שאנחנו לא בבית, שכוללת כל מיני אקווריומים הומים, תזכה במקרה הטוב לנהמת בוז מחתולכם. ולא פלא. אנחנו נהנים לראות אותם מתנהגים כמו מפגרים, טבעי שסרטונים שיעניינו אותם יכללו אותנו במצבים מביכים, לא? זו הסיבה שהחתול שלי, באופן אישי, התמכר לערוץ 20.
אבל נחזור לרשת. סיבה נוספת להשתלטות החתולים על האינטרנט היא אנחנו, בעלי החתולים. האמת הלא זוהרת היא שהחנונים שולטים ברשת ---> לחנונים יש חתולים --> החנונים מעלים את החתולים שלהם לרשת. מה לעשות שחתולים (ממש כמו חנונים) לא נוטים לצאת הרבה מהבית ובניגוד לכלבים, שגוררים את הבעלים שלהם לשלל פארקים וגינות כלבים, לבעלי חתולים אין איפה להשוויץ בחתוליהם. עבורנו האינטרנט הוא גינת הכלבים היחידה, האינסטגרם הוא הפארק השכונתי.
ולסיום, התיאוריה המעניינת מכולן גורסת כי למעשה כלום לא השתנה. המין האנושי תמיד התעניין בחתולים באופן חריג. מאז ומעולם הם כיכבו בפרסומות ובסרטים מצוירים - ב"טום וג'רי" וב"הפנתר הוורוד" ו"גארפילד" ו"חתולים בצמרת" וכמובן אימפריית "הלו קיטי" ועוד ועוד. עוד בשנות ה-30 כתב טי.אס אליוט את ספרו המפורסם " Old Possum's Book of Practical Cats", שמאוחר יותר הפך לבסיס למחזמר המגה פופולרי "קאטס". כלומר האינטרנט לא יצר את העניין בחתולים, רק עזר להפיץ אותו. זה לא החתול שפתאום קרה, אלא האינטרנט. החתול תמיד היה ותמיד יהיה, זה בסך הכל כפתור ה- share שהתווסף.