לפני שבועיים החליטה נעמה מריומה לפתוח תיק ברבנות. כבר שנתיים שהיא ובעלה, יואל, חיים בנפרד מאז הודיעו שהם מתגרשים – אבל רק עכשיו, אחרי עוד ניסיון אחרון, זה כנראה הולך להיות סופי. "הבדידות הורגת אותי. אני אדם נורא חם, באופן קיצוני", היא אומרת. "אני בן אדם של שיח. אני בן אדם רומנטי. אני בן אדם שאוהב להניח את הראש. אני זקוקה לזה".
כבר דובר בעבר על פרידה וגירושים. מה קרה מאז?
"לפני שנתיים נפרדנו, ויואל עזב את הבית. היינו ממש דקה וחצי מהרבנות. תמיד סיכמנו שאם נתגרש, נתגרש יפה, אבל היו דברים בדרך שהביאו אותנו למלחמה בינינו. אגו, שטויות, בשנייה זה מתלקח. לפני שנה בערך הוא פנה אליי ואמר שזו לא הדרך".
ואז החלטתם לחזור?
"ראינו שאנחנו חוזרים לראות אותו הדבר, לקבל אחד את השנייה. אמרנו שננסה לתקן. יואל ואני בני אותו המזל, נולדנו באותו התאריך, כל החיים הסתדרנו. אבל השנתיים האלה היו כנראה כדור שלג שהתגלגל, ואני לא יודעת אם זה בגלל שהוא התרגל ללבד, אבל לא הצלחנו לגשר על הפערים".
החלטתם לחזור, אבל הוא לא חזר הביתה?
"לא. הוא היה ישן בבית פעם ב. הוא לא היה יכול להכיל פתאום שוב את חיי המשפחה. ניסיתי הכל מנשמתי, אני באמת לביאה. לא ראיתי את עצמי גרושה. הייתי בטוחה שאני מתגברת על המכשול הזה, שאנחנו צולחים אותו. אמרו שעלה לי מהפרסום, שבגלל זה אני מתגרשת. אף אחד לא יודע מה זה בשבילי חיי נישואים, כמה עברתי כדי לשמור על חיי הנישואים האלה. אצלי חיי נישואים זה במקום הראשון".
ובכל זאת, נראה שהגיעו מים עד נפש. בעוד פחות מחודש ייפגשו נעמה ויואל ברבנות, והפעם, מבחינתה, אין דרך חזרה. "יואל לא רוצה להתגרש, אבל הוא כן מקבל את זה שאי אפשר להמשיך ככה. הוא לא רוצה לפגוע בי. יצאנו לדייט קטנטן השבוע והוא אמר לי, 'את חושבת שאני לא רוצה להגיד לך שתבטלי את התאריך, שתקפיאי, שתעשי משהו? אבל אני מפחד לפגוע בך'. אמרתי לו, 'אתה מוכן לארוז מזוודה, לנעול את הבית שלך בתל אביב ולחזור לגור איתנו?'".
מה הוא ענה?
"אין לו מה לענות לי על זה. הוא אומר שאני צודקת, ושהוא יודע שהוא יצטער על זה. אני הולכת לרבנות עם כאב שהוא לא נתן לנו את ההזדמנות האמיתית לנסות מקרוב. לא באת. יכול להיות שאם היית בא והיינו חיים ביחד אינטנסיבי חודשיים–שלושה ולא היינו מסתדרים, הייתי הולכת לרבנות עם פחות כאב, כי הייתי מבינה שלא הסתדרנו ושזה הדבר הנכון לעשות".
מה אמרת לו?
"אמרתי שכדי שיהיה לי כוח לצאת לעבוד ולגדל את הילדים, אני צריכה שבערב יהיה מישהו לידי. אני מרגישה מכונה. אני יוצאת למכולת בשש וחצי בבוקר, מעירה את הילדים, עושה עשר לחמניות בכל בוקר, מפזרת למסגרות ואז יאללה בוא נכין צהריים. אני מרגישה כמו מכונה, אין בי שמחה ואני לא רוצה את זה. אנחנו פאקינג תשעה חודשים כביכול מנסים, אבל לחוד. איך אפשר לחיות ככה. אני רוצה לחזור להיות נעמה שמחה. נעמה שמחכה לערב, נעמה שתשתה כוס תה עם בן הזוג. זה לא מגיע לי. אני לא רק יפה. יש לי המון מה להציע".
אמא גרה שם, אבא גר שם
למרות העבודה התובענית כאמא לחמישה ילדים צפופים וצעירים (יהלי, 14, אור שחוגג בר מצווה בעוד כחודש, אביב, 9, יולי, 8 ואן, 5), מריומה (35) מתארת זוגיות שבה הרעיפה אהבה אין-סופית על בעלה, יואל (45). "הוא היה יכול לטוס מתי שהוא רוצה עם חברים, אני יכולתי לטוס, ביחד, לחוד. יואל היה יכול תמיד להזמין חברים הביתה, שעה לא שעה. הייתי מפנקת אותם. כל החברים של יואל אוהבים אותי, הם כמו החברים שלי. לפני שנפרדנו הייתי מחכה ליואל בסתם ערב עם בלונים עם כל מיני משפטי אהבה כאלה תלויים על הכיסא, עם ארוחת ערב או עם נרות ומסאז'יסט. היה לי מאוד חשוב הקן המשפחתי שלי".
מה גרם לו לעזוב את כל הטוב הזה?
"הוא לא רוצה לעזוב את כל הטוב הזה. הוא הצליח לבלבל גם אותי, ואני כבר לא מוכנה להיות מבולבלת".
איך הילדים?
"הילדים בסדר. הם מקבלים את זה. הם נורא שמחו כשהחלטנו לחזור, אבל המצב גם מאוד בלבל אותם. אמא גרה שם. אבא גר שם. הם לא מתגרשים. לא יכולתי להכיל את זה".
את הכאב הזה נושאת מריומה בראש מורם והיא מדברת עליו בכנות נוגעת ללב, כדרכה. "זהו, לא יכולתי עוד. הרגשתי שאני צריכה דמות גברית. הבת שלי ישנה איתי, כי הרגשתי שאני צריכה אותה. היא ישנה באמצע עד שיואל עזב את הבית, ובשנתיים האחרונות היא ישנה לידי והיא 'בן הזוג' שלי. היא אומרת לי, 'אמא, למה את בוכה?'. היא קמה ומביאה לי מים, 'אמא, די, אני אוהבת אותך, הכל יהיה בסדר'. ממש ככה. היא החולשה שלי. אני שואבת ממנה כל כך הרבה אנרגיות. היא מרגיעה אותי".
ועכשיו, כשתתגרשו באמת?
"הגדולה בת ה-14 מקבלת את זה. היא מאוד פיקחית ובוגרת. עדיין לא סיפרתי לקטנים. אני מנסה לתת להם את כל החום והאהבה. אני מתבוננת עליהם בזווית ראייה של מסכנים כביכול, אבל הם לא מסכנים. יש להם אמא בריאה שמחבקת אותם, יש להם אבא ומשפחה".
בעוד חודש יש לכם בר מצווה.
"אנחנו עושים עלייה לתורה מפוארת, מעשר בבוקר עד אחרי הצהריים המאוחרים. החלטנו שהילדים שלנו חלילה לא צריכים לסבול מזה, אנחנו תמיד נשמש להם אמא ואבא. החלטנו שאנחנו נפרדים כחברים טובים. אנחנו נמשיך לעשות ימי שישי ביחד, גם כשנהיה גרושים, נמשיך לנסות".
הייתי כמו האחות של הילדים שלי
בצעירותה היא דגמנה ואפילו הייתה מיוצגת בסוכנות של רוברטו בן שושן, אבל מריומה עצרה הכל בגיל 20 כשהחליטה להינשא ליואל, ובגיל 20 וחודש כבר הייתה בהיריון של הבכורה שלה. מאז, ועד שהתפרסמה בדוקו-ריאליטי "פריפריה אימפריה" לפני כשלוש שנים וחצי, הייתה עקרת בית ואמא במשרה מלאה – כלומר, משרה מלאה, אבל בסטנדרטים אחרים.
"הייתי כמו האחות של הילדים שלי", מסבירה מריומה. "סבתא גידלה לי, אמא שלי גידלה לי, דודות שלי גידלו, ואני הייתי ליד. הייתי עטופה בצמר גפן של עזרה וכל אחד קינא בי. יכולתי לטוס מתי שאני רוצה, לצאת לחופשים מתי שאני רוצה. פעם אמרו לי שלילדים שלי תהיה חרדת נטישה כי אני טסה הרבה. הלכתי לטיפת חלב ושאלתי את הרופאה, 'אם אני טסה ומשאירה את הילדים שלי עם אמא שלי וסבתא שלי, שהם כמו הילדים שלהן, תהיה להם חרדת נטישה?'. היא אמרה לי את המשפט הזה: 'תטוסי כל עוד נפשך בך'. מאז רכבתי על זה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל היית אמא נוכחת?
"הייתי נורא נוכחת, אבל הכל בגדר 'ליד'. היו מקלחים לי, ואני מסתכלת. מלבישים לי. שומרים לי. נולדתי ילדה מאוד מפונקת, תמיד היו מסביבי. גם בתור ילדה קטנה, אם נעמה צריכה לאכול, כל השכונה הייתה יורדת להאכיל אותי. כל השכונה הייתה תמיד מסביבי".
נעמה גדלה כבת הבכורה בשלושה אחים בבית מבוסס ברמלה. "איפה שלא הייתי נכנסת, 'הנה, נעמה באה'. תמיד הייתי ילדת שמנת, לא ידעתי מעולם מה זה לא. כל הזמן פינקו אותי וכל מה שרציתי קנו לי. מעולם לא רבתי עם אנשים, תמיד קיבלתי את האחר. הייתי ילדה מאוד חברותית. לא ידעתי מעולם מה זו קינאה. הייתה לי ילדות מהממת, בריאה, טובה. מלאה באהבה".
כל הטוב הזה נעצר בבת אחת לפני שמונה שנים, עם מות אמה המפתיע, שטלטל את חייה. "במוצאי שבת היא התאשפזה, וביום שני אחר הצהריים קראו לכולנו. פשוט ככה, היא נפטרה, חודש אחרי שגילו אצלה את המחלה. בבית החולים הייתה המולה. צעקות, הרבצנו לעצמנו. אני השתוללתי לנגד עיניהם של ארבעת הילדים שלי. אחרי השבעה הרופאים קראו לי ואמרו שהם בדרך כלל לא עושים את זה, אבל הם חייבים להגיד לנו שהיא לא הייתה אמורה למות. הם אמרו שהיא הייתה אמורה לסבול עוד תשעה–עשרה חודשים, ואלוהים פשוט קטף אותה כדי שהיא לא תסבול, כי היא כנראה הייתה אישה מיוחדת. הם ביקשו שנתחזק מזה".
וזה חיזק אתכם?
"כלום לא חיזק. היה לי קשה. הייתי נשכבת על הרצפה, מנסה לחוות איך אמא שלי מרגישה בתוך האדמה. שולחת את הילדים לגן, נשכבת על הרצפה, מדברת איתה. הייתי שבורה. הגעתי לתת-משקל של 45 קילו. הרופאה רצתה לאשפז אותי. לא אכלתי. לא שתיתי. לא ידעתי מאיפה לשאוב את הכוחות".
מתי התחלת להתאושש?
"אחרי כמה חודשים. אחי שכנע אותי ללכת לפסיכולוגית, ולמדתי לחיות עם הכאב. הכל היה כואב, אחרי שאיבדתי את אמא שלי איבדתי גם את סבא שלי, שאהבתי מאוד, שהיה כמו אבא שלי. ולא יכולתי להיתמך בסבתא שלי, שהיא כל עולמי, הלב שלי, החיים שלי, שאני כבר לא יודעת את מי אני אוהבת יותר – את הילדים או אותה, כי גם היא הייתה שבורה. היא איבדה בת ובעל".
בשנים הבאות נאלצה להתרגל לחיות עם פחות עזרה משפחתית. "אני שנתיים לבד. אני, שכל החיים רגילה שעוטפים אותי, מצאתי את עצמי לבד. בלי ייעוץ של אמא, עם סבתא שאני לא רוצה להכאיב לה ושכבר לא יכולה לגדל לי את הילדים. היום אני מרגישה הרבה יותר נטל על הכתפיים שלי. היום הכל זה אני, ובתוך כל זה – אני מתגרשת. הכל נפל על הכתפיים שלי, גידול הילדים וגיל ההתבגרות שלהם, הכל לבד, ולצאת לפרנס. מנעמה שלא הייתה חושבת על כלום, שלא היו לה בעיות בחיים, לא היו לה דאגות, אני רק דואגת כל היום".
לא רצחתי אף אחד
הוריה של מריומה התגרשו כשהייתה בת 12, אבל הגירושים היו טובים והמשפחה לא התפרקה בעקבותיהם. כשאמה נפטרה, למרות שכבר שנים לא היו נשואים, התאבל עליה אביה כאילו איבד את אשתו. "אני ילדה של אבא. זה לשמוע 80 פעם ביום, כפרות, אבא", אומרת מריומה. "אבא שלי מאוד מחזק אותי. הוא מאוד אוהב את יואל, אבל באותה נשימה הוא חייב להגיד לי את האמת, שזה לא חיים. זה לא פייר. הוא תמיד אומר לי, 'לא רצחת אף אחד שתרגישי ככה'".
ומה אמא שלך הייתה אומרת על ההחלטה להתגרש?
"אני תמיד אומרת, 'רגע, נעמה, אם אמא הייתה, היא לא הייתה רוצה לראות אותך מתייסרת כל ערב'. אני היום מאוד חלשה נפשית וזקוקה לגבר שיוכל להגיד לי, 'בואי, תניחי עליי את הראש'. לעצום עיניים, להגיד 'הנה, יש לי דמות דומיננטית'. אני מרגישה שהתינוקת שבי עוד לא עברה. אני לא יכולה לנהל הכל לבד. אני צריכה מישהו שיהיה איתי".
את כל הזמן אומרת שאת חלשה, אבל את סופר-חזקה. את לא עוצרת.
"אומרים לי את זה כל הזמן, כי אני עדיין ממשיכה לתפקד ולהפעיל את המכונה".
קיבלת החלטה קשה כשבחרת להתגרש. הרבה נשים היו לוקחות את מה שיש ושותקות בשביל הנוחות. במערך השיקולים שלך, היה משקל לנושא הכלכלי?
"מאוד. מי שתגיד שלא, תשקר. אנחנו חיים היום במדינה מאוד יקרה, מאוד קשה להתפרנס. קשה ליהנות מכסף, כי הוא נגמר בשניות על גנים פרטיים, אוכל, סופר, שכירות. אבל עובדה שאני עושה את התהליך הזה בכל זאת. מעולם לא היו לי דאגות כלכליות, לא היה לי חשבון בנק עד לפני שנה. זה מראה עד כמה אני בן אדם תלותי, כמה אני תינוקת. אני תינוקת שמגדלת תינוקות, ככה קראו לי".
ומה עשית בתקופה שיואל ואת לא חייתם ביחד?
"יואל היה משלם מראש את כל הוצאות הבית ונותן לי כסף מזומן. ממנו הייתי חיה. אבל היו לנו הרבה פעמים מצבים שלא דיברנו, אז אין כסף. עד שלקחתי את עצמי בידיים ופתחתי חשבון בנק. הכסף הראשון שנכנס אליו היה 10,000 שקל ששילמו לי על 'פריפריה אימפריה'. אמרתי לעצמי, 'נעמה, את חייבת להוכיח לעצמך שאת אישה. את לא איזה תינוקת. את לא נשענת על בעלך כל הזמן'. ביום שבו פתחתי את החשבון הרגשתי שאני מחזיקה טופס של זכייה בלוטו ב-20 מיליון שקל. הייתי בעננים, ואוו, יש לי כסף משלי".
ההשתתפות ב"פריפריה אימפריה" הייתה, למעשה, העבודה הראשונה של מריומה מאז נישאה. בעקבות התוכנית היא התחילה לקבל הצעות לשיתופי פעולה מסחריים ברשתות, ולאחרונה גם הוציאה מותג משלה של כובעי מצחייה שרקומות עליהם מילים מעצימות מעולמה. "אני הולכת להמון השקות, צילמנו עונה שנייה לתוכנית. יואל מאוד עזר לי וחיבר לי אנשים בשביל מיזם הכובעים, אבל ההשקעה היא מהכסף שלי. גם כשלא היה לי כוח לקום מהמיטה וגם כשעברתי ימים קשים, בודדים ועצובים עם הילדים, לא ויתרתי ויצאתי לפגישות. ירדו לי המון דמעות בדרך, זה לא פשוט ליצור ולעשות, אבל הגעתי לתוצאה. היום מתייגים אותי כשלובשים את המוצר שאני הוצאתי. זה כיף ומספק".
הכסף שאת עושה משמש להוצאות השוטפות, או שהן עדיין מטופלות על ידי יואל?
"עדיין מטופלות. אני עדיין לא משלמת על שום דבר, חשמל, ארנונה, גם לקניות בסופר יואל נותן לי כסף. הכסף שאני עושה עכשיו הוא להנאתי ולהנאת הילדים, אנחנו יוצאים ומטיילים. זה עוד לא היום השחור, אבל הוא בטח עוד יגיע. אני כמובן אצטרך לשלם על כל הדברים האלה. אני כנראה אצטרך למכור את הבית".
רמת החיים תרד?
"אני מאמינה שהיא תרד קצת. אבל אין לדעת. אני מאוד מפחדת מזה".
אם הם רק היו מכירים אותי
היא מתפעלת לבד חמישה ילדים והחזקת בית, אבל מריומה מספרת שהיא בוכה הרבה, כמעט בכל יום. "על אמא שלי שלא איתי, על סבתא שלי שמתבגרת. אני מודה לאלוהים, ואז בוכה על זה שהכל לא מובן מאליו, ואני בריאה, שהילדים בריאים. אני בוכה על התקופה. מאז 7 באוקטובר אני מאוד עצובה וקשה לי. חיילים אצלי זו חולשה מילדות, כל חייל אצלי זה לב".
אבל את בכל זאת קמה בבוקר, לוקחת, מבשלת, אוספת, מסיעה לחוגים, חברים, מארחת, מחזירה.
"הכל. אני חיה באוטו. אני לא יודעת מה זה להיות חולה, גם כשאני חולה. זה כאילו החיים אמרו לי, 'היי מאמי, את לא יכולה להיות מפונקת'. זה הגלגל של החיים".
את אוהבת את הפרסום?
"יש לזה גם צדדים שליליים. אנשים נכנסים לך לחיים, שופטים אותך לחינם. לפעמים אני אומרת, 'אם הם רק היו מכירים אותי'. האצבע קלה על המקלדת. אבל גם קיבלתי אהבה, כאילו אלוהים אמר, 'את זקוקה לאהבה, תקבלי אותה מכל העם'".
בזכות התוכנית קיבלת גם את העצמאות שלך.
"נכון, גם את העצמאות שלי. אני בן אדם מאוד חסר ביטחון. מעולם לא הייתי יורדת לקיוסק לבד לקנות משהו, כי הייתי מתביישת. לא הייתי נכנסת לאולם לבד. אם יש אירוע, חברה או דודה צריכות להיכנס איתי".
עד היום?
"היום אני מנסה לנצח אותו. פעם הוא ניצח אותי מאה–אפס. היום אני מתמודדת. המון אנשים אומרים שאני סתם רוצה צומי כי זה לא הגיוני שאין לי ביטחון. בחורה נכנסת עם שמלה חשופה לאירוע, מטר שבעים וארבע, זאת אין לה ביטחון? אז כן, אין לי ביטחון. אין לי. ברמה שלא הייתי רוצה שיסתכלו עליי. הייתי מתביישת, מורידה את הראש".
אז איך זה הסתדר עם המצלמות?
"היה לי מאוד קשה. מה שאתם ראיתם בטלוויזיה זה לא מה שאני הרגשתי. היינו עושים 200 טייקים עד שהייתי מוציאה שתי מילים".
הילדים נהנים מהפרסום שלך?
"הבת המתבגרת שלי מאוד. מחמיאים לי דרכה, והיא נהנית מזה. הציעו לה גם כמה הצעות. התגובות מאוד טובות, אז היא לא מתביישת, להפך".
את רוצה עוד זוגיות בעתיד?
"בטח. יואל יודע את זה. אני מאוד זקוקה לזה. זה לא פשוט להיות כמה שנים לבד. זה לא פשוט לנגב לעצמי את הדמעות לבד".
תרצי עוד ילדים?
"אני מפחדת להגיד שלעולם לא, ואז אלוהים יבוא ויגיד לי, 'מאמי, שומעת, תכננתי לך משהו אחר'. אני לא יודעת את מי אני אכיר. אם אני באמת אהיה מאוהבת ומאושרת ותעלה השאלה אם להביא עוד ילד, מה זה חמישה לעומת שישה? זה כבר אותו הדבר בשבילי".
את אוהבת את הגרסה החדשה של נעמה?
"מאוד. גם כשחשבתי שיואל ואני נחזור, קמתי, יצאתי, עבדתי, לא ביטלתי. לא אמרתי, 'יאללה נו מה זה אלף שקל, אני אקח ממנו'. אין דבר כזה. אמרתי ליואל שאני אמשיך להתפרנס בכבוד בכוחות עצמי. תמיד אמרתי שלא משנה מה, אחורה אני לא חוזרת".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: אייל חג'בי | איפור ושיער: יקיר בן זקן | הפקה: טל פוליטי