את יעל שרוני לא תראו בקרוב בסצנות סקס "כי כשאת חיה עם בן זוג ואז הולכת לעשות סצנת סקס עם גבר אחר זה בעיה", היא מהרהרת. "זאת אומרת, ברור שזה לא באמת סקס, אבל את נמצאת איתו באינטימיות מאוד גדולה, לא יודעת. לא נראה לי מתאים".
את יודעת, הייתה תקופה שממש התבלבלתי בינך לבין טלי שרון.
"אוי, נו, וממש את היחידה! כולם מתבלבלים".
ועכשיו היא דווקא עושה תפקיד מאוד פרובוקטיבי בקולנוע.
"תשמעי, אני לא רוצה לצאת קלישאתית, אבל יש תפקידים שמצדיקים את זה. לא ראיתי את הסרט שלה, מה יש שם? עירום?"
גם. מהסוג שבארץ מריצים אותך אחורה וקדימה, את יודעת.
"זה לא מה שמפריע לי, שיריצו. הייתה לי סצנה של עירום קצר ב'מתי נתנשק' – אם תעשי עליי גוגל תקבלי פריים של השדיים שלי, אני לא מתעכבת על זה בכלל. כבר עשיתי עירום חלקי גם בבית הספר, גם בבית לסין, ואבא שלי ישב בקהל. מה שמטריד אותי זה לא מי יראה את זה, אלא הרגע עצמו של קיום הסצנה – לשם הולכות המחשבות שלי. ולכן לא הייתי הולכת על סצנות סקס. כי אני לא יודעת איך בעלי יקבל את זה ומה זה יעשה לזוגיות שלנו".
"עדיף לפחד מאשר להיות אופטימית ולקבל כאפה"
ובכן, קבלו את יעל שרוני בגלגולה החדש – נשואה פלוס שתיים פלוס דירה מהממת בצפון תל אביב. מי שעד גיל 31 לא ידעה קשר רציני מה הוא, עברה תוך חמש שנים מחיי רווקות הוללת לבורגנות לפי הספר - בדיוק ההפך מלילך, בת דמותה ב"רמזור".
בעונה הרביעית (שמתחילה הערב, ותשודר בימי חמישי, 21:30, ערוץ 2), איצקו ולילך גרושים, והכלבה האולטימטיבית צריכה ללמוד להסתדר בלי הסנג'ר הצמוד. "לילך היא ביץ' קלאסית", מחייכת שרוני, "לקח לי זמן להתחבר אליה ולהבין שבקומדיה אתה חייב להקצין כדי שייצא מצחיק".
אם כי יש נשים כאלה גם במציאות, ואז זה קצת פחות מצחיק.
"כן, יש זוגות שככה זה עובד אצלם, מינוס ופלוס: הוא צריך את זאת שתגיד לו מה לעשות ותנהל לו את החיים, והיא צריכה מישהו לסרס, לצערי. ואז גם אם הם נפרדים כי היא הייתה נוראית והוא היה סמרטוט – אחר כך הם מוצאים בני זוג שנכנסים בדיוק לאותה משבצת".
איך התכוננת לסטטוס החדש בסדרה? דיברת עם מלא גרושות וזה?
"תשמעי, זה לא שצריך לעשות פה יותר מדי עבודה, זה פאקינג אול אובר. כולם נפרדים ומתגרשים כל היום, וכולם מדברים על זה בכל מקום".
ויש לה טיפ סודי איך לשמר את הזוגיות, אבל קודם כמה פרטי טריוויה הכרחיים: היא בת 39, נשואה כבר חמש שנים לנדב סברוב, בן גילה, בעל חברה לפרסום ושיווק באינטרנט. יחד הם הורים לאלונה בת הארבע ולרונה בת השנה וחצי.
ילידת סביון, בת זקונים "מפונקת אבל חרוצה"; אחיותיה הגדולות בנות 54 ו- 50. אביה הוא האלוף בדימוס נתן שרוני, אמה עקרת בית שעבדה בעבר כמורה לחינוך גופני. "בית מאוד יציב של אנשים עם ערכים ופשטות", היא מתארת. "אין לי איזו דרמה לספר עליה, חוץ מזה שבגיל 14 נסעתי עם ההורים לשליחות בניו יורק, ואת ט'-י' עשיתי שם".
אחרי שסיימה תואר בתקשורת וניהול, הבינה שהיא נמשכת לתחום המשחק דווקא; "יום אחד הלכתי, קניתי עשרה מחזות לקרוא – לא קראתי מחזה אחד בחיי קודם. לא יודעת למה בחרתי דווקא ללבוש ולפשוט זהויות כמקצוע, אני רק יודעת שבאתי מבית מאוד מגונן, לפני שלמדתי משחק לא הכרתי את העולם בכלל".
מיד עם סיום הלימודים אצל יורם לוינשטיין התגלתה בטלנובלה "משחק החיים", ומאז לא הפסיקה לעבוד: בטלוויזיה ראינו אותה בשלל סדרות כמו "מתי נתנשק", "מסודרים" וכמובן "סרוגים"; בתיאטרון שיחקה ב"ריקוד הציפורים", "אונור", "המסיבה של אביגיל" ועוד.
עכשיו היא מככבת ב"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", הצגה חדשה ומעולה במיוחד של בית לסין, בה היא מגלמת את ג'ודי, אמו של כריסטופר הלוקה בתסמונת אספרגר – כובשת וכריזמתית כהרגלה.
"ג'ודי היא אמא שהתחתנה בתחילת שנות העשרים שלה, והיא מאוד אוהבת את החיים", מפרטת שרוני. "את יודעת, יש נשים כאלה שהצעירות והנערות נשארו בהן, הן אוהבות את החיים ולקפוץ ולרוץ וללכת לים ופתאום הילד מגיע וזהו, נגמרו להן החיים".
מוכר לך אישית?
"אני, אחרי שאלונה בתי הבכורה נולדה, איבדתי את שמחת החיים, פשוט מאוד. זאת הייתה חתיכת כאפה, גם בגלל שבמהלך ההריון לא באמת התמודדתי עם זה שעומדת להגיע ילדה. הייתי בסוג של הכחשה, אמרתי לעצמי 'איזה כיף, אני בהריון'".
כיף? הריון?
"בסדר, אז כולי התנפחתי ונראיתי כמו פילה. מבאס, אבל שמחתי בזה. בדיוק שיפצנו את הדירה, הרגשתי שדברים טובים קורים לי. תמיד ידעתי שאני רוצה ילדים מכוח האינרציה של החיים, כי כולם עושים את זה, וחשבתי שאם כולם עושים את זה אז הכל יהיה בסדר, הכל כזה הפי הפי הפי. היום אני חושבת שעדיף לפחד ולצפות לרע מכל, מאשר להיות אופטימית ואז לקבל כאפה לפנים. אני רוצה להגיד לנשים: תעשו הכנה נפשית לפני, תסתכלו לפחד בעיניים ותגידו – 'אלוהים, מה הולך לבוא'. היום כשמישהי בהריון אומרת לי שהיא נורא מפחדת והיא הולכת לטיפול ולא מפסיקה לדבר על זה, אני אומרת – מעולה, לכי לטיפול, תדברי כל הזמן על כמה נורא זה הולך להיות, ואז תראי שזה לא כזה נורא כמו שחשבת. וגם אם כן, לפחות את מוכנה לזה נפשית".
מה, היית ממש בדיכאון?
"לא דיכאון ברמה של חוסר תפקוד, אבל לקח לי זמן לחזור לחייך, אני חייבת להגיד. לא הייתי מוכנה לזה בשום צורה, זה היכה בי מאוד חזק".
איך זה בא לידי ביטוי?
"לא יצאתי מהבית הרבה זמן, הכל נראה לי קשה, חשבתי שזה לעולם לא יעבור. שכל החיים היא תצרח, שאני לעולם לא אשן כמו שצריך. גם הייתי אחרי ניתוח קיסרי כי היא לא התהפכה – ונלחמתי עם ההנקה במשך חודש, ונורא סבלתי. כי כל הזמן מטיפים לך כמה זה חשוב להניק, ולא ויתרתי, ניסיתי עד שאיבדתי צלם אנוש. לא הייתי מהאמהות שזורמות, שהולכות לבית קפה עם התינוק כאילו לא קרה כלום. אני מקנאה בנשים שעברו לידה רגילה וקלה, ונוסעות אחרי זה לצימר. נגיד התכנית 'בייבי בום?' לא העזתי לראות, לא רציתי לראות את השמחה הזאת, אני מקנאה בנשים שהלך להן עם זה".
לפחות הלידה השנייה הייתה חוויה מתקנת?
"בערך. התחילה להתפתח לי רעלת הריון, אז עברתי עוד קיסרי. אבל אין ספק שהחוויה הייתה שונה לגמרי, כבר אין את ההלם הראשוני. אז התחיל סיפור אחר: היו לי המון רגשות אשם על זה שאין לי רגשות אשם. לא היו לי רגשות אשם על זה שלא הנקתי, ולא על זה שיש לי מטפלת מהיום הראשון, ואמרתי – זה לא בסדר שאין לי רגשות אשם".
בעיניי, הדבר הכי קשה בלגדל ילדים זה לא לישון בלילות.
"אוי, זה סיוט".
איך זה מסתדר עם המקצוע? מה קורה כשצריך להופיע בערב?
"יש לי מטפלת שביום נמצאת עם הקטנה, ככה שאני יכולה לישון צהריים שיהיה לי כוח להיות עם שתיהן אחר הצהריים, וגם לעשות הצגה בערב. בואי נגיד שאני מעדיפה לא להתלונן".
ילד שלישי, בכל אופן, בהחלט על הפרק: "אני גם ככה בחיתולים, אז יאללה", היא אומרת. "זה שווה את זה, היום אני מאוד נהנית מהבנות שלי, מאוד אוהבת אותן. הן מסבות לי נחת גדולה. אנחנו רוקדות יחד וצוחקות יחד. הן מרגשות אותי עד דמעות".
תגידי, קצת קשה להתבגר במקצוע כאישה, לא? פעם שיחקת את הבת של, היום את משחקת אמא של. מלחיץ?
"זה באמת די היכה בי כי חייתי לתומי בתחושה שאני עדיין צעירונת בת שלושים. עד שפעם אחת קראו לי לקריאה של מחזה והגעתי, והיו המון בחורות צעירות ונורא יפות באופן חריג ומדהים, ואמרתי – 'וואו אני חלק מהפאנל הזה'. ואז קלטתי שאני משחקת את המבוגרת, כאילו, את המאהבת בת הארבעים פלוס".
חוצפה! את בכלל לא נראית בת ארבעים פלוס!
"טוב, בתיאטרון זה עובד אחרת, את יודעת. עכשיו אני משחקת אמא לילד בן 15, והילד הוא שחקן בן 31, אב לילדה. אבל באמת, התחושה היא שהרווחתי את זה, הדמות ההיא הייתה סקסית בטירוף, את בטח יודעת שמגיל שלושים התשוקה והסקסיות רק משתבחות. אבל עדיין, זה נורא כיף להיות צעירים. אני מקנאה בצעירים, אבל לא מתמרמרת".
שאלת השאלות: איך את שומרת על עצמך?
"אחרי לידות אני נותנת לעצמי חודש וחצי להתאושש ואז מתחילה פילאטיס שלוש פעמים בשבוע, וגם יש לי מאמנת אישית. ומקפידה על התזונה שלי, כמובן".
וגם את חיי החברה חשוב לה לטפח: "אני בן אדם מאוד חברותי, אוהבת לצאת", היא אומרת. "יש לי שלוש חברות הכי טובות שיודעות עליי הכל. אחת מהן חברת ילדות, ועוד שתיים, אהממ..."
מהתעשייה?
"כן. אבל אני לא יכולה להגיד שמות. בואי רק נגיד שיש לי חבר'ה: עדי אשכנזי, דורין אטיאס, נינה קוטלר, וגם הכותבים של עדי – אמיר וליאור. אנחנו יוצאים יחד, מבלים, נורא כיף".
"אם בעלי היה מזהה אותי, הוא לא היה מתקרב אליי"
אנחנו יושבות במטבח המרווח, בדירתה המעוצבת לעילא. היא חמודה מאוד אבל דרוכה כמו קפיץ, בוררת מילים. משתדלת להעביר איתי את הזמן בכיף למרות שלא קל לה להיחשף. "מי אוהב להתראיין?", היא תוהה. "קשה לי לדבר על עצמי, אני לא טובה בזה".
גם לא רואים אותך הרבה במדורי הרכילות, אף פעם לא היו איתך עניינים, לא יצאת עם מפורסמים.
"נכון. אני לא נמשכת לגברים מהמקצוע, מסתבר. לא יודעת, זה נראה לי מתכון לאסון. כנראה רציתי מישהו שיהיה מקור ליציבות, איזשהו סלע איתן בבית, קול שפוי שיזכיר לי איך החיים האמיתיים עובדים. נדב הוא הכי שפוי, הכי מבין אותי, האדם הכי קרוב אליי".
הם הכירו כשהייתה בת 33, "במועדון חשוך, בשלוש לפנות בוקר", היא מספרת. "הייתי אחרי טיפול פסיכולוגי, כי בגיל 30 פתאום הבנתי שלא היה לי אף פעם קשר רציני, ורציתי להבין מה לא בסדר, למה אין לי זוגיות".
באמת למה?
"את יודעת, סיימתי לימודי משחק בגיל 27, ובמהלך הלימודים מי חשב על רומנטיקה, מי חשב על זוגיות? זה לא היה בראש שלי בכלל. תשמעי, היה שלב שהיה נראה לי לא נכון להודות בכלל שאני רוצה זוגיות, זה היה נראה לי חולשה. והיו לי סטוצים, היו עניינים, אבל לא היה קשר רציני. הייתי רווקה הוללת. ושזאת לא תהיה הכותרת, כן? אבל הייתי הוללת.
"ואז אחרי הטיפול, בגיל 32, היה לי מישהו, ג'ונתן, והיינו יחד במשך שנה. הוא היה הקשר הרציני הראשון שלי בחיים, וכשהוא הגיע אמרתי – אוקיי, הוא אחלה בחור, אין שום סיבה שזה לא יעבוד. וניסיתי שזה יעבוד אבל זה לא עבד, ואז כמובן שהתחלתי עוד פעם להאשים את עצמי – 'את עם הבעיות שלך', ולמה זה לא זה. היינו ממש אמורים לעבור לגור ביחד, לעשות את הצעד. ואז חברה שלי אמרה לי – 'יעל, כשאני מדמיינת אותך מדברת על הבן אדם שאת אוהבת ורוצה לחיות איתו ולהקים איתו בית– את לא אמורה לדבר עליו ככה. ואז אזרתי אומץ ונפרדתי ממנו".
וואו! קשה!
"זה היה מאוד קשה כי הוא היה אחלה בן אדם, ואמרתי לעצמי – מה את עוזבת אחלה בן אדם בגיל 32, מה את עושה? בדיעבד, הוא היה סוג של פלטפורמה לדבר האמיתי. ואז כשנדב הגיע והבנו שאנחנו רוצים את זה, אז הכל קרה. הסיבה שזה הצליח היא כי הוא לא זיהה אותי. ואני תוך כדי שיחה איתו, קלטתי שהוא לא מבין שזאת אני. כשהוא שאל אותי מה אני עושה אמרתי שאני עושה קצת תיאטרון, מלמלתי איזה משהו. קורה לי הרבה שלא מזהים אותי וזה טוב מאוד, ממש נוח. הוא גם אמר לי אחר כך שאם הוא היה מזהה אותי, הוא לא היה ניגש בכלל".
למה?
"אמר שהוא לא היה מתקרב לצרות. שחקנית זה צרות. אבל אהבתי את זה".
למה זה יתרון בעצם, שבן הזוג לא יודע מי את בהתחלה? למה שחקנים כל כך מתלהבים מזה?
"אל"ף, כי הוא עוד מעט יגלה, שזה גם מגניב. ודבר שני זה משחרר רגע. את יודעת, שחקנית זה אישיו, אם אתה בן אדם מוכר, יש סביב זה איזו רומנטיקה נורא גדולה, זה עניין, 'יוצא עם שחקנית'. זה לא מקצוע רגיל. הגניב אותי שאני יכולה לדבר איתו רגיל, פשוט. אבל לקח זמן עד שנפגשנו כי כשהכרנו היה לי חבר".
הופה!
"כשהכרנו לא היה שום דבר, יש לציין! אמרתי לו שיש לי חבר, אבל שזה כבר הסוף – כי חשתי שזה כבר הסוף שלי ושל ג'ונתן, פשוט לא היו ביצים לעשות את זה – ואמרתי לו 'תתקשר אליי בעוד חודש'. השארתי לו טלפון אחרי שהוא התעקש. ואז אחרי חודש הוא התקשר אבל עדיין לא נפרדתי מג'ונתן. אז הוא חיכה עוד, ושוב יצר קשר. היה עקשן. ועדיין לא ידע שזאת אני – מבחינתו הייתי יעל, הבחורה ההיא מהמועדון".
"כל פעם שאנחנו מגיעים לצומת אנחנו הולכים לטיפול"
ואז הגיע הטוויסט הכיפי בעלילה: "פתאום הוא שאל בשיחת טלפון – תגידי, מה את עושה, בעצם? ובדיוק התחיל 'רמזור', בעודנו מדברים – זה היה הפרק הראשון של העונה הראשונה או השנייה – כבר לא זוכרת. ואז אני אומרת לו תקשיב, אני שחקנית, ואתה יכול לפתוח עכשיו טלוויזיה ולראות אותי, אני רק מבקשת ממך, תזכור שהדמות שלי לא אומרת עליי כלום. כאילו, נלחצתי, מה, עכשיו הוא יחשוב שאני כמו לילך? ואני מחכה שהפרק ייגמר, שיכתוב לי פידבק, משהו. הוא היה בהלם".
לגמרי הלם!
"הקטע, שמישהי מהחבר'ה שלו סיפרה לי שלפני כמה שנים הוא ראה סצנה שלי ב'מסודרים', ואמר – 'אני חייב להכיר את הבחורה הזאת'. הוא בעצמו לא זכר את זה, רק כשהיא סיפרה לי הוא נזכר. זה הגניב אותי".
תסבירי לי רק איך אפשר תוך חמש שנים להפוך מרווקה הוללת לנשואה פלוס, ולהישאר שפויה?
"אני אסביר לך: יש לנו חברה – אישה בת 60 שיודעת משהו על העולם הזה. שכשהבת שלה התחתנה היא נתנה לה מתנה: עשר פגישות של טיפול זוגי. אמרנו, אני ונדב: וואו, רעיון מעולה! לטפל בדברים עוד כשהם קטנים, לפני שהם הופכים לאסונות. אז הלכנו לטיפול אחרי הלידה של אלונה, וזה היה פשוט מהלך גאוני".
על מה עבדתם בטיפול?
"על תקשורת. כי אין מה לעשות, אתם חיים ביחד אחרי שנים לבד, כל אחד בא עם ההרגלים שלו. הדבר הכי קשה זה להבין שאת צריכה לשים את האצבע על עצמך, לא עליו. כל אחד צריך לחשוב איך הוא הולך להתמודד עם זה, איך הוא הולך לעשות שזה יצליח. לא איך השני. ברגע שאת מבינה את זה, את מכבדת את בן הזוג וגם לא מנסה לשנות אותו".
אבל לא הבנתי איך טיפול עוזר כשאין ממש בעיה, כשאין שום משבר שמצריך תיקון?
"זה לא שאין בעיה. אין בעיה אחת גדולה, אבל כשהופכים להורים, כל הדברים הקטנים מתחילים לצוף. הרבה זוגות לא צולחים את השנים הראשונות אחרי שהילד מגיע, הזוגיות מתחילה להתערער. אז נורא עוזר לדבר על זה ולטפל בזה. כל פעם כשאנחנו מגיעים לאיזה צומת, אנחנו הולכים לטיפול. אני מאוד ממליצה על טיפול זוגי. את יודעת, תמיד חשבתי שברגע שמצאת את האחד אז זהו, הכל יהיה בסדר. אבל נדהמתי לגלות עד כמה אהבה ותשוקה לא מספיקות בשביל לתחזק זוגיות".