ביום האחרון של החופש הגדול מלאו לה 33. בשנים כתיקונן היא חוגגת לפחות עם סלב אחד, אבל זו לא שנה כמו כל האחרות אצל ליבי נחימובסקי, אושיית הרשת וכוהנת הלייף סטייל שחייה עוברים בחודשים האחרונים תהליך של אתחול.
"ביום ההולדת לקחתי את הילדים שלי לבית קפה וכל אחד הזמין מה שהוא רצה. אני לא במצב של לעשות חגיגות, אני במצב של הישרדות", אומרת נחימובסקי. "יש אצלי שינויים דרמטיים, וזה מפחיד כי אני הולכת לקראת הלא נודע. אבל יש גם כמויות אדירות של אופטימיות, התחלה חדשה ופריחה, קלישאות שאני לוקחת כרגע בשתי ידיים. הולך להיות טוב. אני בדרך לטוב".
כדי לעלות על השביל שמוביל לשם היא סגרה מאחוריה דלת. אחרי 14 שנות נישואים ושישה ילדים, חיי משפחה שנראו מושלמים ל-100 אלף העוקבים שלה באינסטגרם, נחימובסקי החליטה לסיים את נישואיה. הפוסט שבו סיפרה על כך הכה גלים ברשת, ונדמה שזה לא קרה רק כי נחימובסקי שפכה אור על מקום שהחברה החרדית נוטה להשאיר בצל. היה גם הניסוח – לא מאשים, לא מתקרבן, לא מתייפייף. "זו ההחלטה הכי קשה ומפחידה שקיבלתי בחיים, אבל יחד עם זאת אני הולכת אליה שלמה ומודעת לאתגרים הלא פשוטים שיהיו בדרכי", כתבה אז נחימובסקי. כעת, בדירה ששכרה באור יהודה לפני כחודשיים ("פעם ראשונה שאני משלמת שכירות"), היא מתארת את חייה החדשים והקודמים באותה כנות כובשת.
עד שעברת לכאן גרת בכפר חב"ד עם בעלך. את בחרת לעזוב את היישוב?
"גרנו בבית של הוריו. כשנפרדנו ביקשתי עוד קצת זמן להסתדר, אבל הם דרשו שאעזוב ללא דיחוי. זאת זכותם, זה הבית שלהם".
רצית להישאר בכפר חב"ד?
"לא, גם אני רציתי לצאת משם. זה לא שחשבתי להישאר והם אמרו לי 'צאי', פשוט רציתי לארוז בנחת והם הקדימו אותי".
הילדים אוהבים את העיר החדשה?
"בהתחלה היה להם קשה. הכל פה אחר, וזה גם לא אזור שמוגדר כדתי, למרות שיש כאן המון דתיים".
זה חשוב לך?
"חשוב לי לשמור על המסגרת הדתית, כי גם ככה הם עוברים מלא שינויים. לכן עשיתי גם מאמץ מטורף להשאיר אותם במסגרות החינוכיות שלהם, ועכשיו אני נוסעת כל יום לכפר חב"ד לקחת ולהחזיר. אבל כל אחד מסיים בשעה אחרת, וזה קשה. נמאס לי לראות את הרכב. לפעמים ברמזורים אני מתחילה לבכות".
ממה את מתפרנסת?
"מהתוכן שאני מייצרת ברשת".
זה מספיק כדי להאכיל שישה פיות?
"בקושי רב, אבל כן. בשישי האחרון מצאתי את עצמי עם 400 שקל בכיס, והבנתי שזה הכסף שיש לי להכין שבת. אשכרה רק זה. אני מסתכלת בעגלה, משאירה רק עוף, דג, יין לקידוש, ובקופה אני אומרת, 'כשזה מגיע ל-400, תגידי לי'. ואני עם דמעות, זה ממש עצוב. סורי שזה נשמע מסכן, אבל זה גם הכישרון שלי ושל הרבה אימהות שהיו ככה. עם ה-400 שקל הילדים אמרו לי שזו הייתה ארוחת השבת הכי טעימה שהייתה לנו אי-פעם".
כשהם קטנים זה נראה מאוד קל
רבים מכירים אותה כ"ליבילנד", המותג שהקימה משומקום באמצע העשור הקודם. "משפיענית רשת חרדית" נשמע אז כמו צירוף בלתי אפשרי, אבל נחימובסקי מספרת שדווקא אורח החיים החרדי היה זה שהוביל אותה בעקיפין לעיסוקה.
היא הייתה רק בת 18 כשהרתה בפעם הראשונה. "שמונה שנים, מגיל 18 עד 26, הייתי בהיריון, או מניקה, או גם וגם", אומרת נחימובסקי. "את הילד השישי ילדתי בגיל 26, כשהקודם היה בן שנה וחודש. בין ההריונות לא יכולתי לצאת לעבוד, כי רק המשפחתונים זה יותר מהמשכורת שהייתי מרוויחה. תמיד הייתי בחורה שאוהבת במה, לשיר, לרקוד, ובבית עם הילדים הרגשתי שמשהו חסר לי, אז לפני שש שנים התחלתי להעלות תכנים לפייסבוק".
למה פייסבוק?
"האמת היא שרציתי להיות מגישת טלוויזיה, ואמרו לי שהדרך הכי טובה היא להתחיל ברשת. אז פתחתי דף בשם 'ליבילנד', ואני אפילו לא ממש זוכרת למה דווקא. אולי כי תמיד אמרו לי, 'את חיה בעולם משלך, עולם של פיות וקסמים'. בכל מקרה, ככה התחלתי להעלות סרטונים. צילמתי את עצמי, איך אני מלבישה את הילדים בבוקר. זה היה מסביב להורות ולהתמודדות שלי".
איך באמת עושים כל כך הרבה ילדים בתקופה כל כך קצרה? ולמה?
"מבינים שזו המשמעות שבשבילה באנו לעולם. בהתחלה, כשהם קטנים, זה גם נראה מאוד קל".
אבל זה קשה.
"ברמות. עדיין לא עיכלתי שאני אמא עם הראשון, וכבר נולד השני".
כשהתחלת לחשוף את חייך ברשת זה לא היה מקובל בחברה החרדית.
"לא. לכן זה הפך לוויראלי בשניות".
בעלך תמך בך? זה היה מקובל עליו?
"לא תמיד, אבל הייתי כל כך נלהבת שזה פשוט לא עניין אותי. פתאום באמת מתקשרים אליי מתוכנית טלוויזיה, שואלים אם אפשר לשדר את 'סרטון פעילויות הבוקר' שלי שהראה כמה דברים אנחנו עושות בלי לשים לבד בכלל, ומלא אנשים התחברו. הרגשתי בודדה עם כל העניין של ההורות, ופתאום קיבלתי מלא תמיכה".
למה הרגשת בודדה?
"כי אני זו שבהיריון ויולדת, ושום גבר בעולם לא יוכל להבין את זה. את ההתמודדות, התחושות, המצפון. אישה רוצה גם להיראות טוב ולהרגיש טוב, ואני בשיא הייתי 90 קילו".
במשך השנים האלו בעלך למד תורה?
"בשנים הראשונות הוא למד בכולל".
איך התפרנסתם?
"היה מאוד קשה".
בגלל זה בער בך עניין הרשתות החברתיות? להביא כסף הביתה?
"בהתחלה לא ידעתי בכלל שאפשר לעשות שם כסף".
והיום את אושיה.
"במיוחד בשלב הזה בחיים שלי, כולן מזדהות עם הצעד הזה שעשיתי. סתם, לא כולן. אבל הרבה".
בכפר חב"ד היו מודעים לנוכחות שלך ברשת או שכולם שם עם טלפונים כשרים?
"לכולם יש סמארטפונים ואינסטגרם וכולם עוקבים אחריי, רק ממציאים שמות כדי שלא יידעו מי הם".
היו ביקורות?
"נשים צעירות פרגנו לי, אולי המבוגרות לא הבינו. אבא שלי עד היום לא מבין מה זה סטורי, מה זה תיוג, ולמה אני לא יוצאת לעבוד. אבל כפר חב"ד זה לא מאה שערים, זה מקום קצת יותר ליברלי".
הילידים אוהבים את זה שאת "ליבילינד"?
"הם נהנים כשאני נהנית. וכשמזמינים אותם לאירועים, נגיד של קווין רובין, הם בכלל מתים. כשהייתי מועמדת בקטגוריות 'הסטורי הכי מעניין של השנה' ו'הבלוגרית של השנה' ב'ישראל בידור', הם עפו. נכנסו מכל מכשיר בבית להצביע".
ועכשיו את לבד עם שישה ילדים וגם עובדת קשה בסושיאל.
"אני בתקופה הכי קשה שלי אי-פעם, ועברתי דברים קשים בחיים. היו שנים שפשוט העדפתי לא לראות עד כמה".
בשנים האחרונות?
"כשהייתי נשואה וכולם היו קטנים. הדרך שלי לשרוד הייתה להעלים עין מדברים שעברתי, ושאני לא מאחלת לאף אישה לעבור".
מה זאת אומרת?
"דברים קשים. ממש קשים".
בתוך הבית.
"בתוך הבית. אני לא מעוניינת לשתף רק בגלל הילדים".
כשחברות שלי התחתנו, אני באתי לחתונה שלהן בהיריון רביעי
נחימובסקי, במקור מבני ברק, נולדה שמינית מבין 12 אחים ואחיות ("כשאני מסתכלת אחורה על אמא שלי, אני מצדיעה לה"). היא הייתה עדיין תלמידה בכיתה י"ב כשנישאה בשידוך. "אני חושבת שההורים שלי חשבו שעדיף לי להתחתן מלהיות בבית", היא אומרת. "לא היה שם הכי טוב בעולם, הם גרושים".
מתי הם התגרשו?
"ממש כשהתחתנתי. היום זה יותר מקובל, אבל לפני 14 שנים זה היה ביג דיל, בטח אחרי 30 ומשהו שנים ביחד".
את זוכרת את זה?
"אני זוכרת שממש רציתי שהם יתגרשו. לא היה כיף להיות לידם ביחד, היו יוצאות מהם מריבות. הרבה פעמים אומרים 'תישארו בשביל הילדים', אבל לפעמים בשביל הילדים עדיף להיפרד".
את בקשר טוב עם שניהם?
"כן. כל אחד גר לבד, וכל אחד יותר רגוע".
והילדים האחרים? הם מצליחים להיות בקשר עם כולם?
"הרבה גרים בחו"ל. יותר מחצי".
כולם דתיים?
"חצי כן וחצי לא".
חילונים?
"אני לא אוהבת את המילה חילוני. יש קודש ויש חול, אז מי שהוא לא דתי ולא שומר תורה ומצוות הוא חול? לא, הוא יהודי. כל אחד במשפחה שלי הוא ברמה דתית שונה, וכולם שומרים על קשר. מדהים לראות תמונה משפחתית, כל אחד נשוי עם איזה שמונה ילדים. את רואה מאה איש, וכולם המשפחה שלי".
למרות שכל אחד לקח את הכיוון שלו.
"מההורים שלי למדתי שאתה יכול להיות מה שאתה רוצה להיות. לי אין זכות לשפוט אותך ולך אין זכות לשפוט אותי. יש לי חברות לסביות, ואני אוהבת אותן כמו שאני אוהבת את החברות מבני ברק, מושיק גלאמין ואסי עזר ונסלי ברדה חברים שלי. חונכתי לאהוב כל אדם".
אירוני שדווקא לחופה הלכת עם זר. כמה פעמים נפגשתם לפני כן?
"שמונה".
והפעם התשיעית זה חופה?
"אירוסין".
אז אתה לא מכיר באמת את הבן אדם.
"לא ישנת איתו, לא חייתי איתו. ראית אותו רק בלובי של מלון".
מרגע החתונה, כמה זמן אחר כך את בהיריון?
"שבועיים".
ואז מתחיל המרוץ של ההריונות?
"מרוץ מטורף, בלי לעצור. הייתי ילדה, לא סיימתי לגבש את הזהות שלי. רק היום אני עושה טיפול שבו אני שואלת מי אני ומה אני, כי דילגתי על השלב הזה שכולם צריכים לעבור בגיל ההתבגרות. כשחברות שלי היו בשלב הגילוי של עצמן, אני הייתי עם שלושה ילדים. כשחברות שלי התחתנו, אני באתי לחתונה שלהן בהיריון הרביעי. לא הייתה לי ההזדמנות להכיר אותי, לרפא את עצמי ממה שהיה בבית שגדלתי בו, להתאושש. נכנסתי משם לשם".
מתי התחילו הבעיות בבית שלך?
"בעיות היו מההתחלה, אבל חשבתי שאם אין לי דרך לשנות את האדם שמולי, אז הדרך היחידה להתמודד היא לטפל בי. ככה הגעתי לטיפול, וארבע שנים אני שם. בשנה הראשונה הייתי עדיין בסרט שלי, מספרת על כל ההצלחות ולא מוכנה להסתכל על המציאות, כי כשאת מסתכלת יוצא שאת חסרת אונים. את לא עובדת, אין לך כסף, אין לך 20 אגורות בארנק ויש מסביבך שישה ילדים עם חיתולים ומטרנה. מה תעשי? ככה את נשארת באותו מקום המון שנים. נשארת ומעלימה עין".
בלי לפקוח עיניים אף פעם?
"ממש כאב לי להסתכל למציאות, הייתי כל הזמן בפנטזיה. כשמגיע משהו שמפיל אותך את כבר מתמודדת עם המציאות, אבל אין לך כלים. רק אצל המטפלת ראיתי את התמונה האמיתית והכואבת, אני זוכרת בכי כל הזמן. אמרתי, 'מה אני אמורה לעשות, לאן ללכת עם הילדים?'. הרי פחד אימים להיות בחורה צעירה בסיטואציה כזו. אבל היום הכי עצוב לי שהעדפתי להישאר במקום המוכר והקשה. 'את תסבלי, אבל את מכירה את הסבל הזה ועדיף להישאר שם'. ככה המוח שלך מכוון".
בעלך ידע שאת בטיפול באותה תקופה?
"כן, והוא לא מת על זה, אבל הטיפול הזה הוא הנס שלי".
במשפחות שלכם ידעו על הבעיות ביניכם?
"במשפחה שלי ידעו, כי תמיד שיתפתי".
מה הם אמרו?
"היה שלב התחלתי שאמרו 'תנסי'. זה היה כשממילא חוויתי גם המון האשמה עצמית, כי זו עוד דרך להתמודד: 'הבעיות לא בו, לא בהם, רק בי'. הרבה נשים מתמודדות ככה, זה עצוב".
ובמשפחה לא זיהו את זה?
"אני חושבת שהבעיה הייתה שלא שיתפתי במאה אחוז, ייפיתי את המציאות. גם ברשת תמיד הראיתי שהכל מושלם".
חשבתם על טיפול זוגי?
"ניסינו הכל. גם טיפול זוגי".
הילדים הרגישו שמשהו לא טוב קורה בבית?
"הם היו קטנים, אבל היום אני רואה כמה הם משוחררים ורגועים, כבר לא מכווצים".
הם בקשר איתו?
"הם פוגשים אותו ואוהבים אותו. זה אבא שלהם. אני זוכרת את הריאיון של דניאל גרינברג על אייל גולן, וזה כל כך לא הסיפור שלי. אני לא רוצה להילחם".
אם צריך, אני אתחיל לשיר ברחוב ג'סטין ביבר ואשים כובע
אין גירושים קלים, אבל כשאת אישה חרדית עם שישה ילדים – ודמות מוכרת מאוד שחייה חשופים, גם אם בגרסה מצועצעת – זה מורכב במיוחד. שום דבר אצל נחימובסקי לא קרה ביום אחד, אבל היא כן יודעת לסמן את הרגע שבו הסתיים שלב ההכחשה: "כשפרצה המגפה היה לי יומן קורונה שבו התחילה הסרת המסכות. למשל, העליתי סרטון שלי בוכה. תמיד היה בי פחד כזה של 'מה אנשים יגידו', כאילו העדפתי לחיות חיים מסוימים רק בשביל שלא ידעו. אני מכירה הרבה אנשים שחיים ככה, אבל היום אני בקיצוניות השנייה. לא אכפת לי מה יחשבו. בסוף היום, כשהדלת של הבית נעולה והטלפון על מצב טיסה, לא אכפת לי מהשכנה ממול. אני לא חיה את החיים האלה בשביל אף אחד אחר".
והקורונה הייתה נקודת המפנה?
"היא לא הוסיפה. הסגרים האלה לא עשו טוב לאף אחד, בטח לא בבית עם שישה. אני חושבת שזה פשוט טפטף לאט, אם כי כן היה מקרה ספציפי אחד קשה".
ביניכם.
"כן. שפשוט קמתי ואמרתי שאני הולכת לשלם כל מחיר, רק לא להישאר".
וזה היה מתי?
"לפני שמונה-תשעה חודשים".
אני זוכרת שקיבלתי הרבה הודעות בסגנון "ליבילנד מתגרשת", חודשים לפני הפוסט שלך. איך שמועות מתחילות במצב כזה?
"השכנים רואים שהוא לא בבית, וזה עובר בשניות. מספיק שאחת מהבנות שלי סיפרה משהו בכיתה".
עשיתם שיחה לילדים כשזה הוחלט?
"כן, גם בעזרת אנשי מקצוע. מאז אני כל כך משקיעה בהם מכל הבחינות, עכשיו יש לכל אחד יש חדר משלו ואני רואה שהם נכנסים לבית בשמחה. בימי הולדת אני בכלל לא מחסירה מהם כלום, אנחנו הולכים למסעדה ויהיה בלונים".
גם זה מכביד כספית.
"הכל חרדה, פשוט חרדה. אני הולכת לישון וחושבת 'אמא'לה, אני חייבת כסף. דלק, ליסינג, שכר דירה'. אף פעם לא הכרתי את המושגים האלה".
איך נראה סדר היום שלך?
"אני קמה מוקדם, בחמש. דבר ראשון אני בודקת שיש לי בגדים לכל הילדים, ואז מכינה סנדוויצ'ים. לכל אחד את מה שהוא רוצה, כתבתי את זה כי ממש קשה לזכור. תוספות, פירות חתוכים. מטבח של מלון לא מספק ככה. זה לא רוצה טונה, זאת לא רוצה קוטג', וכבר הכנתי עם זה. בערב הם רוצים משהו, בבוקר לא. ואז הם יושבים, ו'הוא לקח לו את הפלייסטשיין', ורק להוריד אותם לאוטו".
ואז שעה וחצי פיזורים.
"אני חוזרת לפה ואין לי אוויר. ואז הם חוזרים ומתחיל סשן ארוחת צהריים".
רגע, מתי את עובדת?
"יש לי חמש שעות, מתשע עד שתיים. זה הזמן שבו אני מייצרת תוכן".
יש לך עזרה כלכלית?
"הגעתי לרמה שאם אני לא מבקשת עזרה, לא יהיה לי. אבא שלי בא אליי ובדרך קונה לי בסופר, אמא שלי קנתה את ספרי הלימוד. האחיות שלי מנקות לי את הבית. לא הייתי יכולה לחיות בלי המשפחה שלי. בשבתות נורא עצוב לי להיות לבד, והם ממש מתחרים 'מי עושה שבת אצל ליבי'. גם אם אני אבכה בקבוצת הוואטסאפ זאת עזרה, כי יש לי אוזן קשבת".
הוא עוזר כלכלית?
"כרגע אני המפרנסת היחידה".
יש לילדים חוגים?
"כרגע לא".
בגלל המצב הכלכלי?
כן. יש לי כסף לחשמל, שכר דירה, אוכל, לא יותר מזה. אני כל הזמן אומרת להם, 'כשיהיה לי אני מבטיחה לקנות לכם'".
איך חיים בחרדה כלכלית כזו?
"אני רוצה להאמין שבסוף ייקבעו מזונות, כי אני לא אשרוד את כל זה לבד. בינתיים אני מעבירה מסר לילדים – תודו על מה שיש, אל תהיו גרידיים. והם יודעים ומעריכים, בוודאי כשזה לא הדברים הבסיסיים. נגיד, יש להם עכשיו סיורי סליחות, ועל זה אני משלמת 200 שקל לכל אחד".
לא תוותרי על זה?
"לא. אם צריך אז אני אתחיל לשיר ברחוב ג'סטין ביבר ואשים כובע".
בהישרדות המוח שלנו עובד מהמם
"פוסט הגירושים" של נחימובסקי היה אירוע תרבותי-דיגיטלי של ממש, אבל לא מפתיע לגלות שהוא פורסם רק לאחר לבטים ממושכים. "לקח לי זמן להיחשף בצורה אותנטית ברשת, צריך אומץ בשביל זה. רק אחרי הרבה שנים הצלחתי להוריד את המסכות שלי מול 100 אלף איש", היא אומרת. "את העניין הזה בכלל פחדתי לשתף, כי פחדתי שיתחילו לשפוט אותי. רק כשעברתי לבית שלי ונעלתי את הדלת אמרתי, 'אני משתפת את זה בצורה כנה ומכבדת'. ולא רק שלא שפטו, אלא פשוט חיבקו. תמיכה מטורפת, מה גם שברשת זה היה שוק והלם. רק מי שמכיר אותי לא הופתע".
מה שאלו אותך, מה רצו לשמוע?
"אנשים רוצים לדעת למה. שומעים שזוג מתגרש, רוצים ליישב להם בראש למה. לא יודעת, אותי זה אף פעם לא מעניין. זה מה שהם החליטו, ביי. לכן אני גם אני מתרחקת כרגע מאנשים, כי יש הרבה שרוצים מידע. חברה רוצה להיפגש לקפה, זה נראה ידידותי, והנה מתחילות השאלות".
כבר התגרשתם רשמית?
"בנובמבר יש לנו תאריך לגט".
גם הוא רוצה בזה?
"כן, זו בחירה של שנינו. כלומר אני מה זה מקווה, כי תכלס אני זו שקמתי ועשיתי את כל הצעד הזה".
הוא הופתע?
"לא יודעת, לא דיברתי איתו. הוא לא נמצא בחיים שלי מאז שקמתי ועזבתי".
איך מתקשרים מסביב לילדים?
"הם מתקשרים בעצמם, או שאנחנו מתקשרים נורא מתומצת, באסמסים. 'אני למטה, שירדו'".
לא היה פשוט לשכנע אותך להתראיין. למה הסכמת בסופו של דבר?
"אני רוצה שהכתבה הזו תיתן כוח לאישה שנמצאת איפה שאני הייתי לפני חמש שנים. לא יודעת אם אחרי שהיא תקרא היא תארוז, אבל אולי היא תגיד, 'בעצם גם אני בוחרת לא לראות דברים'. אני רוצה שנשים לא יגידו 'אם ככה אני חיה אז זה כנראה מה שמגיע לי', המשפט הזה עיכב אותי כל כך הרבה שנים. מצמרר אותי לחשוב על זה. אם אישה קוראת את זה כשהיא חווה דברים שהיא לא אמורה לחוות – אז היא חייבת לעשות עם זה משהו. ללכת לטיפול, לקום, לא לפחד מ'מה יגידו'. המילה 'גרושה' זעזעה אותי שנים, אבל עדיף להיות גרושה באושר מנשואה בעצבות. מבחינתי שזאת תהיה הכותרת של הכתבה הזאת. זה הכי חשוב לי מבחינת מסר לנשים".
יש לך חלומות לעתיד?
"פעם היה לי חלומות של פיות. היום אני חושבת על מציאות. דלק, למלא פול ולא ב-43 שקל. זה החלום שלי, אשכרה. אני ממש שואפת להגיד לעצמאות כלכלית, כי אני רוצה איקס כסף בחודש. יש לי הרצאה שאני עובדת עליה ויש בפיתוח כמה מוצרים שקשורים בעולם האישה והביוטי".
את רואה את עצמך בזוגיות אחרת?
"קודם כל אני רואה את עצמי מרפאה את עצמי. בסוף, אחרי שאתחזק נפשית – ברור. אני הכי רואה את עצמי בזוגיות מכילה ואוהבת. הכי מגיע לי".
היית רוצה עוד ילדים?
"לא".
יש לי שאלה, אולי לא רלוונטית. ג'קי אזולאי, דתייה, התגרשה והיא עוברת תהליך של להוריד פאה וחצאיות –
"לא נפרדתי כי אני אושיית רשת, כי גדלתי. זה לא הסיבות, ושאנשים לא ינסו להסיט את האש לסיבות האלה. אני אותה ליבי ומתה על הדת, ועל חב"ד ועל הרבי. בדיוק אותו בן אדם, רק קצת יותר חזקה. יותר אמיצה".
המחיר הכי כבד שאת משלמת כרגע הוא הכלכלי?
"הכלכלי והלבד. אבל את יודעת, בהישרדות המוח שלנו עובד מהמם. את יוצרת יש מאין ושולחן האוכל מלא. זה עניין של בחירה: אני יכולה לשבת ולבכות, או שאני יכולה ללכת להתאפר, להתגנדר ולהתלבש, להתחיל לעבוד".
ליד הילדים את יכולה לבכות?
"אתמול בכיתי לידם. הם היו ממש חמודים. חיבקו, 'נכין לך תה' וזה. הם שאלו אם אני עצובה, ואמרתי שיש כל מיני סוגי בכי ושהבכי שלי הוא קצת של עצבות, אבל גם של שמחה".
יש לך זמן לעצמך? לשבת ולשתות כוס יין, משהו שמשחרר לך את המוח?
"לא יודעת, יש לי 20 דקות שאני נוסעת מפה לכפר חב"ד בשביל לאסוף אותם ושמה שירים לעצמי בפול ווליום. נגיד, אני שמה את If It Makes You Happy. אבל כשאתמול בערב חברות קבעו במסעדה, 'אנחנו מוציאות את ליבי!', ביטלתי והן הלכו בלעדיי. לא בא לי לשחק את המשחק, לא בא לי לשמוח ולצחוק, לא בא לי לשתות יין ולרקוד".
אולי זה מה שאת צריכה.
"אני כל הזמן בשליטה עכשיו. אולי בהמשך זה ישתחרר, אבל כרגע אני לא משוחררת לעשות את הדברים האלה. אני יכולה למלא לי אמבטיה, זה בלי אנשים. זה דווקא חובה לכל אישה בעולם, לפחות פעם בשבוע. אמבטיה רותחת, לתת לגוף להשתחרר. זה ממש חשוב".
את מאושרת היום?
"אני רגועה היום, ואני יודעת שזאת התקופה שאני צריכה לעבור בשביל להגיע למשבצת של האושר. זה תהליך של התמודדות. יש בזה חרדה קיומית, אני זוכרת את עצמי ממש רועדת פיזית לקראת הפרידה, אבל כשזה קרה אני לא רוצה ללכת אחורה בשום מצב. שאלת אם אני מאושרת – אז אני בדרך לשם".
ממשרד שקלרז תירוש המייצג את מר נחימובסקי נמסר;
יש להצר על כי מאז גמלה בליבה לפרק את המשפחה בנסיבות שאין סליחה עליהן, עסוקה ליבי, גם בערב ראש השנה, בהפצת כזבים והכפשות קשים שבינם ובין המציאות אין ולו קשר מקרי והכל לצורך גניבת דעת קהל וקידומה הפרסומי, כשהיא רומסת זכויות יסוד בסיסיות ופוגעת ביעקב ובקטינים פגיעות קשות.
את ההליכים יש לנהל בדלתיים סגורות ולא בתפוצה ארצית ומשכך אין בכוונתנו לנהלם במדיה.
צולם בחוות ג׳וקי קלאב רשפון
צילום: עדי אורני | הפקה: אור-אל רבינוביץ | סטיילינג: אלכס גידרון | שיער: פדור וישניאקוב | איפור: ענת רזמוביץ | ע.צלמת: ירדן בר | פאות: לאה שידלובסקי