"יום אחד הייתי בצילומים בציריך וטיילתי לתומי בעיר", מספרת אביבית בר זוהר לקהל הנשים שנאסף בפנטהאוז המאוד לבן שלה ברחובות כדי לשמוע את "גם את מסוגלת", הרצאת ההעצמה הנשית שלה. "נכנסתי לחנות וראיתי מישהו עם קסקט אדום, משקפי שמש ושני גברים מאחוריו. הוא התחיל איתי, התלהב שאני ישראלית ואז קלטתי שזה ג'וני דפ. הוא נתן לי טלפון שלו במלון והזמין אותי לבוא. הבנתי שאם אני באה לשם זה סקס. אין משהו אחר. הוא לא רוצה רק לראות את העיניים היפות שלי או להכיר את האופי שלי. התקשרתי לאמא שלי והיא התלהבה ואמרה לי ללכת על זה. אחר כך התקשרתי לחבר שלי וסיפרתי לו מה קרה כי לא יכולתי להסתיר את זה והוא השתגע. אמר לי לבוא הביתה מהר אחרת הוא לא יודע מה הוא יעשה לעצמו. לא באתי. ואז בשתיים בלילה ההורים שלי מתקשרים ואומרים לי שהוא במיון. לקח מסמר ודפק לעצמו את הברך. קניתי כרטיס וחזרתי".
היית הולכת למלון של דפ?
"אני חושבת שכן. זו חוויה של פעם בחיים. פספסתי אותו בגלל הדביל הזה".
זה רק אחד הסיפורים שהקהל יקבל בסדנה של אביבית, אליה אני מגיעה כמה שעות קודם כדי להספיק לשמוע מבר זוהר על המיזם החדש שלה. אני ממתינה ליד סניף בנק מזרחי ברחובות כשסימה, אישה נאה בת 50 פלוס, קוראת בשמי. היא לובשת שמלה שחורה קצרה וחגיגית, נועלת עקבים שחורים קטנים ועל שפתיה משוח אודם אדום בוהק. אני מתקרבת אליה ויחד אנחנו עולות במעלית היישר לפנטהאוז של אביבית בקומה השמינית. "היא גדולה מהחיים", אומרת סימה, עובדת עירייה ביום יום ואחראית משק הבית של בר זוהר, "אני איתה עוד מלפני האח הגדול. היא משהו".
בר זוהר מקבלת את פני בשמלה בצבע קרם ועגילי יהלומים גדולים. "בואי שבי ממי. את רוצה לשתות? סימה תביאי לה לשתות". השמלה שנקנתה בסינגפור יפה מאוד וחשופה בחזה. מדי פעם, בלי לשים לב, בר זוהר מושכת את הבד שלה כדי לכסות קצת. היא מטופפת בעקבים גבוהים הלוך וחזור בבית, נרגשת מהערב. על פניה אודם בולט וריסים מלאכותיים גדולים שהפכו לסימן המסחרי שלה. הבנות שיגיעו להרצאה יקבלו גם אותם בשקית הפתעות ("אלה ריסים 'אביבית בר זוהר', הם ריסים של הלייף"). השקית כוללת גם עגילים זהובים, צמיד לרגל ואודם שעליו אומרת בר זוהר בגאווה "כולן רוצות אודם כמו של אביבית. הוא מחו"ל והוא לא יורד".
בגיל 35 בר זוהר החליטה שהיא פותחת בקריירה חדשה. אחרי שעיקר עיסוקה, כך לדבריה, היו מערכות יחסים יקרות, פדיקור-מניקור, בתי קפה וסיבובי שופינג, כעת היא מרצה לזוגיות, לחיי עבודה ולחיים עצמם. החיים שלה, והיא מודעת לכך היטב, הם סוג של סיפור אגדה. אבל קהל הלקוחות מעוניין בדיוק בזה. באודם שלא יורד. על היוזמה החדשה היא הכריזה אחרי שבאחד הסרטונים שהעלתה לרשת, בו הסבירה איך ראוי לחכות לגבר שלך ("חדל טרנינג ומספיק עם האבו עגלה על הראש. קומו ותטפחו את עצמכן"), הגיע למאות אלפי צפיות ותגובות, וגם זכה להרבה ביקורת. "הרבה בנות, גם קצת גברים אבל בעיקר בנות, שלחו לי הודעות שונות אחרי שהן ראו את הסרטונים", היא מספרת. "חלקן סיפרו שהן מפחדות שהבן זוג לא ירצה אותן יותר, או שלא היה להן טוב במקום עבודה. אולי הן הרגישו בנוח לשאול אותי כי הן ראו את החיים שלי לאורך השנים בתקשורת".
ומה דעתך כשאומרים שיש לך תפיסה שוביניסטית?
"אני לא חושבת שזה נכון. אני נותנת לגבר שלי הוראות. אני שולחת אותו לקניות וסידורים, הוא הופך עולמות ומטיס אותי לחו"ל. זה משהו שהוא שוויוני נורא. אני מעניקה לו ואני מקבלת דברים אחרים בחזרה וזה בסדר. זה כמו יחסי תן וקח. ככל שאני נותנת יותר, אני מקבלת יותר וטוב לי עם זה. אני נהנית".
בעצם עד עכשיו נכון להגיד שעבדת בלהיות עם מישהו?
"עד עכשיו הייתי הבת זוג המושלמת. הייתי המאהבת, האישה, האמא, והילדה של הגבר שאיתי. רק שיהיה מאושר. אני לא אומרת שלא אמשיך ככה במערכת יחסים הבאה שתהיה לי, אבל אני לא מתכוונת לבטל את עצמי כמו קודם. אף אחד לא הסכים שאעבוד. הסכמתי לזה כי נותנים לך נהג צמוד, אשראי, עוזרת ואומרים לך לכי תטיילי כל היום. לא תלכי? אבל זה נהיה משעמם, לא חושבת למשל שיש טיפול פנים שלא עשיתי". היום, העניין של אביבית ממוקד במקום אחר. "הייעוד שלי בחיים הוא לעזור לאנשים. דרך הקבוצות האלה, פגישות אישיות. אני מאמינה בעצמי וכל דבר שאני ארצה אני אצליח להשיג".
הבנות שמגיעות להרצאה הערב שונות ודומות מאוד אחת לשנייה. יש כאן למשל אמא מדריכת כושר שאיבדה את החשק המיני (לא מוכנה לסקס כל יום כמו שהתורה של בר זוהר גורסת), מעצבת בגדים דרוזית צעירה שלא מוצאת את עצמה, ואישה מבוגרת יותר, יפה ומטופחת שנראית בסביבות גיל החמישים, שפשוט לא מאושרת. אני שואלת את בת ה-50 למה היא כאן. "אני עוקבת אחרי אביבית בפייסבוק וחושבת שהיא מעצימה נשים", היא אומרת. "אני אוהבת את מה שהיא עושה ואת איך שהיא נראית. יש לה מעין שליחות. הסרטונים שלה אמיתיים ובונים. היא אומרת את האמת ולא פוחדת. זה נדיר". בינתיים מגיעות עוד בנות. אחת מהן ניגשת לויטרינה שקופה שמוצבת ליד קיר בסלון, יש בה כתרים וסיכות גדולות ומוזהבות מכל העולם. היא שולפת את אחד הכתרים, מניחה על הראש ומבקשת שאצלם אותה. גם היא אוהבת את הסרטונים של אביבית ומסתכלת עליה בהערצה. "איך היא מכשפת גברים?" היא תוהה.
מלבד ההרצאות והמפגשים האישיים (300 שקלים להרצאה, פגישה אחת על אחת ב-500), בר זוהר מציעה למכירה שמלות ואקססוריז. "זה רק חלק מהדברים", היא אומרת ומובילה אותי לשני חדרים שמפוצצים בגוצ'י, פראדה ולואי ויטון. "אני וסימה לא הספקנו לסדר הכל. יש לי עוד הרבה", היא מתנצלת. למרות שבר זוהר עברה לפנטהאוז רק לפני חודש, היא הצליחה לארגן אותו לגמרי. כלומר סימה הספיקה. שטיח פרווה בכניסה והספר "חיי אהבה" של צרויה שלו מונח בהבלטה בשירותים. יש עוד קומה אבל ברור שהיא מחוץ לתחום. בר זוהר שמה קצת מוזיקה לעליית המורל אבל הבנות לא שומעות אחת את השניה אז המוזיקה יורדת.
במטבח מחתימה סימה את הבנות על טופס אישור השתתפות. בטופס נכתב כי המשתתפות יודעות שבר זוהר היא לא בעלת תואר או הכשרה כלשהיא ושההרצאה ניתנת לאור הידע והניסיון שצברה במהלך השנים. אחרי שכולן מאשרות שהיא לא אחראית למעשים או לבחירות שלהן ולכל מסקנה שיגיעו אליה מההרצאה, אפשר להתחיל.
הציעו לי ללכת להיפנוזה, אבל אני לא רוצה שיצופו דברים אפלים
אנחנו מתיישבות על הספות הלבנות, מוקפות בתמונות של אל פאצ'ינו ("אני מתה עליו, הוא גבר-גבר") ובהרים של סוכר: שוקולדים, חטיפים וקולה. אביבית מבקשת להוריד נעליים, אחת הבנות מתבאסת שהגיעה עם נעליים שטוחות. נשיות פה היא עקב גבוה. "בנות. אני רוצה שכל אחת תחשוב בלב על משהו שהיא חושבת שהיא לא מסוגלת לעשות", אומרת בר זוהר. "משהו שתקע אתכן ושאתן לא מצליחות לזוז בו. בסוף אנחנו נעשה תרגיל אז תחשבו על תשובות".
מכאן ועד סוף ההרצאה מספרת בר זוהר את סיפור חייה. הוא מרתק, מלא הרפתקאות והבנות מגיבות אליו בהשתאות ובחיזוקים. רוב ההרצאה נודדת בין מערכות יחסים שונות של אביבית, והיא מספרת בחדווה איך דילגה מאחת לשניה. אבל את פרק הילדות, מסתבר, היא מספרת לפי מה שסיפרה לה אודותיו אמה, משום שאת האירועים של ילדותה היא לא זוכרת בכלל. למעשה אין לה שום זיכרון מתחת לגיל 16. היא רואה תמונות שלה בצעירותה אבל הן לא מעוררות בה שום דבר. כל מה שהיא יודעת עליו הגיע מסיפורים של אמה ומפגישה אקראית עם הגננת שלה. מהן היא למדה שבגיל ארבע התאשפזה בבית חולים קפלן בעקבות התקפים חוזרים בהם היא לא היתה מסוגלת לזוז. חצי שנה שכבה שם, בין בדיקה לבדיקה, עד שגילו שמחלה תורשתית בשם קדחת ים תיכונית היא הגורם. מערכת חיסונית רגישה הביאה לכך שבחורפים כלל לא הלכה לבית ספר אלא ישבה עם אמא בבית. מאז, היא מספרת, היא לוקחת ארבעה כדורים ביום ואסור לה לפספס אחרת תסתכן בהתקף. "היה לי אקס שהציע שנלך להיפנוזה אבל אני לא רוצה", היא תספר לי אחרי ההרצאה.
למה לא?
"טוב לי עכשיו, למה להכניס משהו רע לחיים שלי? אולי אני אגלה דברים שאני לא רוצה לשמוע? אפילו שאני בת 35, אולי לא אדע להתמודד ואני לא רוצה לחזור אחורה או להרגיש לא בסדר. מבחינתי טוב לי כמו שאני עכשיו. אני לא רוצה להיכנס למקומות אפלים אם יש כאלה. יכול להיות שאין. בעיני אני בסדר".
בכל זאת את ההרצאה היא פותחת עם תיאור הילדות שלה. "הייתי הולכת לגן עם אודם, כפפות וכובע, לא הייתי ילדה נורמטיבית. לא משחקת בחול או עם חברים. הייתי יושבת בצד. אלגנטית ופרינססה של החיים. אמא שלי מעולם לא הסכימה לי לרכב על אופניים, לשחות, או לעשות שום דבר אקסטרימי. גדלתי בבית דתי וקפדני ולמדתי רק עם בנות באולפנה. הייתי הולכת בחולצות סגורות וחצאיות ארוכות". כשהתגייסה זאת הייתה הפעם הראשונה שבה היתה בחברת גברים. "הייתי בגולני עם 700 בנים. ככה הכל התחיל. הבנתי שטוב לי בקהילה הזו של הגברים. איתם אני מאוד מאושרת, נינוחה וטבעית. טוב לי עם מי שאני. שם הכרתי את חבר שלי. הוא היה הראשון שלי ושם חוויתי את מגע ידו של גבר בפעם הראשונה. מאז החלטתי שאני מאוד אוהבת את זה".
בצבא בר זוהר התרחקה מהדת, התחילה לראות טלוויזיה ולהרשות לעצמה ללכת קצת פחות צנוע. אחר כך מגיעה בר זוהר של אילת: ברמנית שזכתה לכינוי "הכספומט", בעקבות הטיפים הגבוהים שהצליחה להשיג. "הבנתי שאני כוסית ושגברים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי שאתייחס אליהם ואמזוג להם לשתות ואחייך. הבנתי שיש לי נשק שעד עכשיו לא השתמשתי בו", היא מסבירה. "אני לא רק כוסית אלא גם יודעת לדבר. יש הרבה בנות כוסיות ששולחות לי הודעות שאכיר להם גבר עשיר. זה לא עובד ככה, אני צריכה שתוכלי לסקרן אותו. זה לא מספיק להיות יפה, כי אחרי פגישה שתיים הוא יעיף אתכן".
וכך אביבית מתחילה לשטוח את משנתה על מערכות יחסים. היא מתארת שורה של קשרים, רובם הרסניים, אבל את כולם היא מתארת כחלק מסיפור ההצלחה של חייה. כסף, מלך, מלכה וממלכה רקובה. "אחרי הצבא הכרתי בחור, בעלים של חברה גדולה בארץ. הוא אמר לי לעזוב את אילת מיד ועשיתי את זה. עברנו לפנטהאוז בראשון לציון והוא היה מאוד שתלטן. הוא היה נועל אותי ולוקח את המפתח איתו. בגלל שהכסף והשליטה היו בידיים שלו הייתי בובה על חוט".
"למה לא עצרת את זה אחרי שזה קרה פעם ראשונה?", שואלת אחת הבנות.
"כי הייתי תמימה ולא ידעתי כלום, רק השתחררתי מהצבא. יום אחד כשהוא היה בעבודה התקשרתי לידיד שלי שיבוא ויחד ארזנו והוא עזר לי לברוח. היינו יחד שמונה חודשים, ובהם הוא לא הסכים לי לצאת עם חברים, לעבוד, לצאת לבלות".
"גם לי זה קרה עם חבר שלי", מחזקת את בר זוהר משתתפת אחרת. "הייתי ככה חמש שנים". "באמת? אנחנו נדבר על זה בהמשך", אביבית עונה. זה לא יקרה. בר זוהר נחמדה לכולן, מקשיבה וסימפטית, אבל ברור לכולן שזו המסיבה שלה. בין סיפור לסיפור היא נותנת אבחנות שאותן כדאי לרשום במחברת. כמו שיופי לא מספיק בכלל, שגברים לא מעוניינים לדבר איתך אלא רוצים סקס, ושאת חייבת להתייחס לעצמך כמלכה אם את רוצה שיהיה לצדך מלך (כלומר מישהו עשיר). אבל הסיפור העיקרי הוא סיפור החיים של אביבית, שאמור להדגים לקהל ש"גם את מסוגלת".
בין השאר היא מספרת כיצד הכירה את שחקן נבחרת איטליה המצליח, מריו באלוטלי, לפני שנה וחצי. הם נפגשו באיטליה, בשירותים של מועדון לילה. היא בדיוק הסתכלה על עצמה במראה, והוא בדיוק נמלט ממעריצים שרצו חתימה. הוא הזמין אותה לשבת איתו בשולחן ומאז הם חיו במסעדות, חנויות ומלונות יקרים בעושר ועושר. כמה חודשים אחר כך, כשסירבה לצלם עבורו את חדר המלון שלה בזמן שידיד שלה ביקר, הוא קילל אותה ואמר לה לא להתקשר יותר. כמה ימים אחרי היא הגיעה למועדון ונתקלה בו. "מריו ראה שאני עוזרת למישהו שקצת השתכר והרגיש לא טוב ומיד אמר לו שאני האישה שלו. לא רציתי להיות איתו, כי הוא אמר לי שגמרנו, אז הלכתי ממנו. הוא בא אחרי ואמר לי לחזור לשבת. סירבתי והוא התחיל לספור לי עד חמש שאחזור. כשהגיע לאפס הוא משך לי בשיער לרצפה וכולם הפרידו בינינו. זו הייתה תקיפה פיזית". אביבית מספרת, נסערת מעט, כשאחת הנשים בקהל עוצרת אותה. "תגידי זה נכון מה שאומרים על הגברים השחורים", היא מקשה, "וואנס יו גו בלאק יו קאנט גו באק?".
"לא שכבתי עם מריו, לא הייתי מסוגלת והוא ידע את זה", אביבית עונה. "זה בלתי אפשרי. הייתי איתו בצורה אינטימית בכל הדרכים חוץ מסקס. הוא יודע שבחורות לא יכולות לשכב איתו. גם החברה הקודמת שלו לא יכלה. זה משהו אסטרונומי. אי אפשר. זה לא נכנס".
בר זוהר מספרת על התקיפה של בלוטלי ועל החבר שנעל אותה באותו אופן שבו היא מספרת על מסעותיה מסביב לעולם. היא מודעת שנחצה קו אדום כשהיא נתקלת באלימות בוטה, אבל את סימני האובססיה המקדימים היא מקבלת כחלק בלתי נפרד מסיפור האגדה. השתלטנות, הרצון להחזיק בה כמו רכוש הם מבחינתה, עושה רושם, פרשנות לאהבה עצומה. הכל חלק מהמשחק הטוטאלי של הקח-תן בין גבר לאישה. איכשהו גם הנשים בקהל, חוץ משאלה או שתיים בעניין, מקבלות את הדברים כפי שהם.
ככה הפכתי לאביבית הגולדיגרית
מערכת היחסים ששינתה את האופן שבו אביבית תופסת את מאזן הכוחות בין גברים ונשים קרתה כשהייתה בת 23. "הכרתי בחור, התאהבנו כמו רומיאו ויוליה, אבל הבנתי שאיו לו כסף. לא ברמה שייקח אותי לחו"ל אלא ברמה שנשב בבית קפה ונאכל סלט, אז נפרדתי ממנו", היא אומרת. "אחרי יומיים הוא אמר לי 'בואי נחזור, השגתי כסף' והזמין אותי ללכת איתו לעשות קניות. למחרת עצרנו לשלם חוב שלו בחברת טלפונים ואיך שנכנסנו לשם פתאום קופצים עלינו עשרה שוטרים מניידות. אני לא מבינה מה קורה וצורחת. הם האשימו אותי שעשיתי שוד מזוין. אמרתי לשוטר נראה לך שאני אעשה שוד? אני אפילו לא יודעת מה זה אומר מזוין. אמרו לי שאני אהיה הדוגמנית של נווה תרצה. רק אחרי שהוא הודה בהכל שיחררו אותי. מסתבר שהוא עשה שוד בבנק הדואר. מילא היה שוד נורמלי, אבל בבנק הדואר?".
בר זוהר מספרת בהרצאה כיצד מימנה עבורו עורך דין, ועבדה כברמנית לילות שלמים במשך שנה. ההורים שלה חתמו עבורו ערבות ואז, כשהיה במעצר בית עם אזיק אלקטרוני, הוא יצא למועדון. "מאותו רגע הורדתי את כל החתימות והאחריות שלי עליו. החלטתי שמעכשיו יש כאן אביבית חדשה. גמרתי לממן גברים ולעבוד בשביל גברים ולעבוד בכללי. לא רוצה להיות עם גבר שלא מביא לי מה שאני רוצה. מאותו רגע נהפכתי לאביבית שאתם מכירים מהתקשורת. גולדיגרית חובבת גברים עשירים. הגעתי למסקנה שלא מגיע לי להיות אומללה. זה היה רגע מאוד מכונן".
"כל הבנות אוהבות כסף", אומרת אחת הבנות. שאר המשתתפות מסכימות.
את בן הזוג המתוקשר האחרון שלה, איש העסקים צחי מרקור, בר זוהר הכירה זמן קצר אחרי האפיזודה עם מריו בוליטלי. הוא גם זה שגרם לה לחשוב מחדש על כמה שהיא מוכנה להקריב בזוגיות. היא נתנה לו צ'אנס למרות שהוא לא הטייפ שאיתו היא יוצאת בדרך כלל. "חשבתי שאין סיכוי. הוא היה לבן כמו סיד, עם חליפה. חנון כזה פולני. אחרי שעה של שיחה נשבתי בקסמיו. הייתה לו נתינה אינסופית. אחרי שבוע טסנו לקולומביה, לווילה מטורפת עם אב בית ושף. הוא קרא לי 'הגזברית הלוהטת' והפקיד את כל הכסף שהביא בידיים שלי. מצא לו למי לתת", היא צוחקת.
"איך הרגשת בנוח לטוס עם מישהו שאת בקושי מכירה?", שואלת אחת הבנות, "אני לא הייתי יכולה לפרגן לעצמי".
"את פה כי אני רוצה שתפרגני לעצמך", אומרת בר זוהר. "הרגשתי שאיתו אני רוצה לחיות בהתחלה, אבל צחי פולני, ופולנים ידועים בקור שלהם. אני בחורה מאוד מאוד חמה וזקוקה להמון חום. לא קיבלתי חום כמו שרציתי. קיבלתי חום מצחי כשהיינו בבית, אבל כשהיה יוצא לעבודה מהבוקר יכלו לעבור שש שעות בלי שהוא היה מתקשר. איתי אין דבר כזה. או שאתה שולח לי כל היום הודעות אהבה ודואג אם אכלתי ואם שתיתי, או שאל תהיה איתי. אפילו שהיה לי נהג צמוד ועוזר אישי לא היה לי טוב. הייתי בוכה לאמא שלי שקשה לי. היא אמרה לי לקום וללכת".
"אבל את רוצה גבר שייתן לך ובשביל זה הוא צריך לעבוד", אומרת מישהי, "הוא לא יכול להיות גם שם וגם לידך, לא?".
"צחי יכול. יש לו עוזרים ועובדים. הוא היה כמו שייח אצלי. כל בוקר העוזרת האישית שלי הייתה מביאה לו לחם. הייתי מכינה ארוחת בוקר גדולה, שייקים. שמה את החליפה שלו על המיטה. מקלחת אותו, מסבנת אותו. לא חושבת שיש שגבר שמקבל את כל זה".
"את יודעת לתת אהבה, ואת דורשת גם בחזרה", אומרת בהבנה אישה אחרת.
"הוא נתן לי הרבה דברים. קנה לי מלא. אבל אני מטפלת בך, לא תשלח לי הודעה? בעיני הוא לא העריך אותי. הוא לא נתן לי להיות האביבית שרציתי להיות, ולא היה לי מה להיות שם. הוא אמר שהוא ישתנה אבל זה לא קרה. גם לא נתן לי לעבוד. שיפתח לי איזה עסק, שיהיה לי עניין. כל היום הייתי מסתובבת עם העוזר האישי שלי עם נהג, לפדיקור מניקור ושופינג. הייתי מבשלת לו ארוחת ערב ואז איתו. כל יום מחכה לו עם הלבשה תחתונה ספיישל. אבל אני מסוגלת לכל כך הרבה דברים. אני שפית, קונדיטורית, אני ורבלית, עושה הרצאות, יודעת לאפר, להפוך בחורות לכוסיות, לחדור לאנשים למוח שיעשו דברים", היא אומרת. "יש לי את המסוגלות הזו אבל עצרו אותי. שנים שהגברים שלי לא נתנו לי לעבוד".
מכנסיים קצרים וחולצה? אוי ואבוי
אחת הבנות רוצה לדעת מה הסוד שגורם לגברים להתמסר ככה לאביבית. בר זוהר עונה לה "טוטאליות". הבנות מבקשות שתפרט מה זה בדיוק אומר ובר זוהר שמחה להרחיב. "כשאני קמה בבוקר הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה לא איך אני אמשיך לישון, אלא איך אני מביאה לגבר שלי לאכול. איך אני נכנסת איתו למקלחת ושמה שירים. ואיך אני מלבישה אותו, מחבקת אותו. וכמובן שאין מצב שאני לא עושה איתו סקס כל בוקר".
"ואם לא בא לך?", שואלת אחת הבנות.
"אין דבר כזה, זה לא קיים. הגבר שלי לא הולך לעבודה בלי סקס. אני אוהבת אותו ואני משקיעה בקשר. גם אחרי שנים, כל יום. זה א"ב אצלי. זה לדאוג כל הזמן. את לא חושבת על טובתך עצמך ועל מה את רוצה. אלא על טובתו ועל מה הוא צריך. מה הוא זקוק".
"אבל אני חסרת סבלנות ואין לי כוח לסקס כל בוקר. יש לי דברים יותר חשובים", אומרת מישהי. "את רוצה שהוא יתייחס אליך כמו מלכה? תהפכי אותו למלך", משיבה בר זוהר בנחרצות. "מה יותר חשוב מזה? לארגן את הבית? אז תביאי עוזרת. את צריכה לשנות בך משהו. גבר, אחרי שהוא כובש בחורה, נגמר הסיפור. גבר מטבעו הוא צייד. אם הוא הרג את הצבי הוא עובר לצבי הבא. את לא מעניינת אותו יותר".
"אני כן. אבל הוא לא משקיע".
"את לא. את צריכה להתקשר להגיד לו שקבעת היום למסעדה בערב ושיבוא וזהו. כשהוא יתחיל להבין שאת מתחילה לפעול הוא גם יתחיל להיכנס לזה. מה את לובשת לו בבית כשהוא בא?".
"מכנסיים קצרים וחולצה".
"אוי ואבוי. אני רוצה שתקומי בבוקר כשכיף לך. תחזירי עטרה ליושנה. תזכרי ברגעים שהתאהבת בו".
"זה קשה עם ילד".
"אז תביאי עזרה. אם לא תתני לא תקבלי".
בר זוהר מודעת לכך שהתפיסה שלה מעוררת תהיות, עד כדי כך שהיא ניסתה לבדוק את הסיפור באופן מקצועי, אבל הגיעה למסקנה שהצדק איתה. "כולם אמרו לי 'אביבית את לא יכולה להיות ככה עם הגבר שלך, את לא יכולה לחיות ככה'. אמרתי אולי משהו לא בסדר בי, אז הלכתי לפסיכולוגית. אבל לא עזר כלום, נשארתי אותה אביבית שחיה באגדות וטוטאלית לגבר שלה. זה מובנה בי. הלכתי למלא פגישות, כי חשבתי שאולי משהו דפוק בי. הלכתי והבנתי שאני בסדר, כי שום דבר לא השתנה וככה אני אוהבת ועובדה שכל הגברים טוטאליים כלפי בחזרה".
הדיון וההרצאה מסתיימים כשבר זוהר מבקשת מכל אחת לומר מה היא מרגישה שהיא כן מסוגלת לעשות אחרי שהקשיבו לה. אחת אומרת שהיא תנסה למצוא קשר רציני, אחת תנסה למצוא חופש לעצמה, וזו שקיימה עם בר זוהר את הדיאלוג האחרון מתחייבת שתנסה להיות מהיום טוטאלית ולשים את עצמה במקום השני. בר זוהר מסכמת את מה שנשים מסוגלות: "הגבר של הבית הוא הראש ואתן הצוואר. אנחנו יכולות להזיז אותם לאן שבא לנו. אתן רק צריכות לרצות ולהחליט שאתן נותנות מעצמכן בשביל שתקבלו את העולם שאתן רוצות".
