"עם הזמן, הדיאטה הזאת פשוט גרמה לי להפסיק לאכול, כל דבר שנכנס לי לגוף גורם לי לנקיפות מצפון. כבר חודשים שאני חיה כל היום על סיגריות וקפה, ובערב תוקעת איזה קוטג' ומלפפון, ואפילו על זה יש לי רגשות אשם. אני אומרת לעצמי 'איזה באסה, איך לא החזקתי את עצמי, יכולתי לא לאכול כלום כל היום'" – מעיין חודדה, פעם הפה הגדול של האח הגדול, הורידה 40 קילו וקשה לה לעצור
חודדה. (אוברול של adika style ונעליים של דיסקו רוסו) | צילום:
ליאור קסון
במבט ראשון לא תזהו את מעיין חודדה, וכנראה גם לא במבט שני. יוצאת העונה השנייה של "האח הגדול", ומי שהודחה מהתוכנית בעקבות גילויי אלימות חוזרים, נראית היום בלי איפור כמו נערה שברירית בת 17, הכי רחוק מהתדמית האגרסיבית שהכרתם. בשנה וחצי האחרונות, מאז לידת בתה השנייה, היא הורידה קילוגרמים רבים – וכעת, אם אתם רוצים להיזכר בדמות ההיא, לא תהיה ברירה אלא לגרום לה לפתוח את הפה ולהתחיל לדבר כמו שרק היא יודעת.
"הכל התחיל בגלל מוטי", היא אומרת בטון הדיבור שכבר הספקתם לשכוח. "חודש וחצי אחרי הלידה של הבת השנייה שלי שרי רבנו, ואז הוא אמר לי, 'תראי איך את נראית, אני יכול להביא מלא כוסיות במקומך'. האמת, קצת כעסתי על זה, אבל אמרתי לעצמי בלב, 'אתה רוצה כוסית? תקבל כוסית'. מאותו הרגע הפסקתי לאכול כמעט הכל. באותו יום הכנתי לי חזה עוף, למחרת אכלתי רק גבינה ומלפפון, וככה זה המשיך עד עכשיו".
כמה בעצם הורדת עד היום? "ארבעים קילו. עשיתי דיאטה נטולת פחמימות, של חלבונים בלבד, חוץ מבסופי השבוע, אז אני מתפנקת. בחיים אני לא אחזור למשקל הקודם, גם בשביל תפקיד ראשי וגדול בסרט, כי זה הסיוט שלי. אין מצב. זה מקום ארור שאני לא מתכוונת להיות בו".
ומה מוטי אומר על האישה החדשה שלו? מפרגן? "מוטי לא בנאדם שיבוא ויגיד לי שאני מהממת ויפה, הוא פשוט לא כזה. היה לי הישג איתו לפני שבוע, כשהתלבשתי לחתונה של חברה. הוא בא לשרי ואמר לה 'כשתהיי גדולה, אני מקווה שתהיי יפה כמו אימא שלך'. ירדה לי דמעה, זה סגר לי מעגל. אני לא רגילה שאומרים עליי דברים כאלה".
מעיין ומוטי חודדה. "לא אומר לי שאני יפה" | צילום:
אלעד דיין
המחזור החודשי הפסיק להגיע
חודדה, בסך הכל בת 25, מספרת שהמשקל תמיד היה מבחינתה נושא רגיש, מאז שהיא זוכרת את עצמה. כשהייתה בת ארבע וחצי, עם לידת אחיה הקטן, החלה להשמין – ובכיתה א' כבר זכתה לכינויי גנאי מעליבים במיוחד. "כשהתחלתי את בית הספר הייתי ממש שמנה, וזה היה סיוט כי כל הזמן היו יורדים עליי", היא אומרת. "בחטיבה עשיתי דיאטה, ובמשך ארבע שנים הייתי רזונת, אולי חמישה קילו יותר ממה שאני היום. בגיל 19, במהלך הזוגיות עם מוטי, ישבתי הרבה בבית והתחלתי לאכול משעמום. במשך שנתיים עליתי עשרים קילו, ולחתונה הגעתי כבר די שמנה. בהריון הראשון עליתי עוד עשרה קילו, ובהריון השני כבר הגעתי למשקל של 94 ק"ג".
הסביבה הקרובה, היא מספרת, לא עזרה לה להתמודד עם הקושי שבהשמנה – וחוסר הביטחון שלה רק הלך ותפח. "גדלתי בבית שכולם בו רזים ונראים מצוין, והם היו מדברים על 'הבעיה' הזאת לידי – 'מה נעשה איתה? היא חייבת דיאטה. מה יהיה?' זה חלחל אליי, וגרם לי לעשות דווקא ולאכול יותר. מצאתי בזה באמת נחמה. כל החיים השוו אותי לאחותי הגדולה מיכל, שהיא קרייריסטית, סגנית מנהל בנק ובעלת תואר שני. אני הייתי ילדה שלא אהבה ללמוד ולא אהבה מסגרות, וגם כשכבר הצלחתי ורזיתי, המשיכו כל הזמן להשוות אותי אליה ולאיך שהיא נראית. לא הבנתי מה עוד הם רוצים שאני אעשה כדי להיות כמוה".
בדיאטה הנוכחית, כאמור, פצחה אחרי שהפכה לאמא וביקשה להפטר מעודפי ההיריון. אלא שגם היא מודה שמה שהתחיל בתור אתגר בדרך למראה חדש וחיים בריאים, הפך לאט לאט לאורח חיים כפייתי ולרכבת הרים רגשית – כזאת שקשה לעצור, גם אם ממש רוצים לרדת.
"בראש אני תמיד אהיה שמנה, והבעיה אצלי היא שעם הזמן הדיאטה הזאת פשוט גרמה לי להפסיק לאכול", היא אומרת. "אם הייתי עושה את זה מסודר, או ממשיכה לאכול חזה עוף וגבינה כמו בהתחלה, הייתי אומרת לך 'אל תדאגי לי, אני אהיה בסדר'. הבעיה היא שעכשיו, עם הירידה במשקל, כל דבר שנכנס לי לגוף גורם לי לנקיפות מצפון, אפילו אם זה גבינה רזה. כבר חודשים שאני חיה כל היום על סיגריות וקפה, ובערב תוקעת איזה קוטג' ומלפפון, ואפילו על זה יש לי רגשות אשם שחבל על הזמן. אני אומרת לעצמי 'איזה באסה, איך לא החזקתי את עצמי, יכולתי לא לאכול כלום כל היום'".
ברור לך שיש פה הפרעה. מצב לא תקין. "האמת, רק בימים האחרונים התחלתי להבין על מה את מדברת, כי הגוף מאותת לי. המחזור שלי בדרך כלל מגיע כל חודש כמו שעון, והחודש הוא לא הגיע. הלכתי להתייעץ עם הגננת של הבן שלי שהיא תזונאית, והיא אמרה לי מה לעשות, אבל זה לא עזר ולכן ניגשתי השבוע לרופא. הוא אמר לי שהוא דואג ושאני חייבת להתחיל להכניס אוכל לגוף. אז אכלתי קצת והמחזור הגיע, אבל בראש אני רוצה לרזות עוד. אני שוקלת עכשיו 48 קילו, אבל אני רוצה לרדת עד שאני אהיה בקו הממש ממש תחתון, ומשם אוכל לשחק. לעלות קילו, לרדת".
אכלה משעמום (חולצה ומכנסיים של לילה מיסט, נעליים של דיסקו רוסו) | צילום:
ליאור קסון
תשמעי, זה כבר מסוכן. "תראי, הבנתי כבר שיש לי בעיה, שאני מכורה ללהיות רעבה. אותי אף אחד לא עצר וזאת אולי ההזדמנות להגיד להורים להיות עיריניים ולא לתת לילדים שלהם להגיע למצב של אנורקסיה. אני, גם אחרי שהתחלתי לאכול, עדיין לא מרגישה רעב טבעי של בנאדם. אני יושבת עם חברות בבית קפה, הן מזמינות ארוחת בוקר עם לחמים וזה, ואני על קפה הפוך. רק ככה אני מרגישה טוב עם עצמי".
"התחושה הטובה" שעליה חודדה מדברת לא נשארת שם לאורך זמן. ההתרחקות הכפייתית מאוכל אולי גרמה לה להיכנס לבגדים שפעם רק יכולה הייתה לפנטז עליהם, אבל לדבריה – היא גם יצרה לא מעט בעיות חדשות. "מעבר למחזור שהפסיק, לנשירה בשיער ולחולשה שיש לי כל הזמן, יש ימים שאני אומרת לעצמי 'אוקי, אני רזה. ומה עכשיו?'", היא מספרת. "יש לי מין תחושת ריקנות, ואני מתגעגעת לשמחת חיים שהייתה לי פעם. אני מודה שלפעמים אני מחכה להביא את הילדים מהגן כדי שזה ימלא אותי קצת, שתהיה לי קצת תעסוקה, כי כשאני לבד יש לי זמן לחשוב. אם לא היו לי את הילדים והייתי רווקה, בטוח הייתי מדרדרת עכשיו לאנורקסיה ולדיכאון. רק המסגרת מחזיקה אותי. אני חושבת עליהם, על מה יהיה איתם אם אני אדעך. גם אמא שלי אמרה לי לא מזמן, 'זה מה שאת רוצה לילדים שלך? שיראו אמבולנסים מעל הבית?'. היא צודקת".
חושבת שאת יכולה להתגבר? "יהיה לי מאוד קשה. יכול להיות שאני כן אצטרך שיחות כאלה ואחרות, שאני אהיה חייבת עזרה. היום אני לא יכולה בלי מהחמאות מהסביבה – בלי שיגידו לי שאני חייבת להפסיק, שאני רזה מידי, שעוד יאשפזו אותי. תגידי, מי חלם אי פעם שמוטי יאמר לי שאני רזה מידי? בשבילי זה הישג".
הוכיחה לעצמה (חולצה של לילה מיסט, חצאית של adika) | צילום:
ליאור קסון
"כולם ציפו להספיד אותי"
היא מדברת בקול רם, בחיתוך מהיר, באותה ישירות שהתרגלנו לקבל ממנה אז, כשהרעידה את הפריים טיים עם שלל השערוריות בבית האח. באותה תקופה הייתה בת 22, בהריון הראשון, וכשבעלה מוטי לצידה הפכה לדמות הכי אלימה על המרקע, תודות להרבה צעקות, התקפי זעם, ושפיכת כוס מים אחת על אלין לוי ההמומה. כשיצאה לעולם האמיתי זכתה למטחי ביקורת ולקטילות בעיתונות – אבל מה שבא מבית, היא מספרת היום, היה קשה הרבה יותר.
"אני לא אגיד לך שאחרי 'האח הגדול' הכל אצלנו במשפחה לבלב ופרח, כי זה ממש לא נכון", קובעת חודדה. "הסביבה הקרובה התאכזבה, זו הייתה טלטלה לכולם, ואני חושבת שעמדתי במבחן הזוגיות הגדול במדינה. המשפחה של מוטי ממש לחצה עליו להתגרש ממני, הם לא רצו בשום אופן שהוא יישאר איתי. אם לא הייתי בהריון עם הבן שלו כבר מזמן לא היינו ביחד".
נשמע קשה. "מאוד. הייתי לבד בחדר לידה, ואף אחד מהמשפחה שלו לא הסתכל לכיוון שלי כי היינו איתם בכסאח. ילדתי את ניב ואת שרי (בני 3 ו-2 בהתאמה – י"ה) בלי שהם באו לבקר, ורק כשהבת שלי הייתה בת ארבעה חודשים לקחתי את הילדים ודפקתי לחמותי על הדלת, אחרי שלא דיברנו כל התקופה הזו. החלטתי להתעלות על עצמי ואמרתי לה 'זאת הנכדה החדשה וזה ניב, ומפה את יכולה להתחיל'. פרצנו בבכי, וככה חודש הקשר".
גם ברחוב, היא מספרת, לא היה לה קל להסתובב. ככה זה כשכולם ראו אותך במצבים הכי קיצוניים – ולא מהססים לחרוץ את דינך, כמה שאת לא מנסה להשתנות. "אני חושבת שבמדינה שלנו רמת צרות העין גבוהה, ולא נותנים לאדם הזדמנות שניה, אפילו אם הוא עשה משהו ממצוקה", היא אומרת. "לכולם הייתה ביקורת, וגם ככה אני באה ממקום שיש בו הרבה אפליה. טבעון, היישוב שאנחנו גרים בו, זה מקום ששונא מזרחיים, משהו בלתי נסבל. לי אין משהו אישי נגד אשכנזים כי יש הרבה מהם שאני אוהבת, אבל כשהייתי בתוך בית 'האח הגדול' הם לא הפסיקו לרדת ולדבר עליי מאחורי הגב, אפילו חברים טובים ושכנים ששיחקו אותה תומכים. אני לא אומרת את זה ממקום של מרוקאית מקופחת, זאת העובדה: יש אפליה. אז סלחתי, אבל ממש לא שכחתי לאף אחד. לא מזמן פגשתי את ראש המועצה שלנו באחד האירועים, והוא ניגש והחמיא לי על סרט שעשו עליי בתכנית 'אנשים'. אמרתי לו 'טוב שנזכרת, אחרי כל העוול שנעשה לי כאן. אתה וכל טבעון יכולים לקפוץ לי, כי כשהייתי באח הגדול עשיתם לי עוול ולכלכתם עליי ועל ההורים שלי'. הסתובבתי והלכתי, וכולם היו בשוק שהעזתי לדבר אליו ככה. תשמעי, הזעם הוא אדיר, עדיין, ומבחינתי, ההצלחה הכי גדולה שלי מול האנשים האלה היא ששמרתי על הזוגיות שלי והפכתי לאימא טוטאלית. לא נתתי לעצמי לצנוח למקומות אפלים, בזמן שכולם ציפו להספיד אותי. זו הנקמה שלי".
עם הילדים. "הייתי לבד בחדר הלידה" | צילום:
תומר ושחר צלמים
היום, במבט לאחור, היית מתנהגת בדיוק אותו הדבר בתכנית? "היום לא הייתי עושה סצנות קנאה, ויכול להיות שהייתי רבה עם אנשים, אבל לא ברמות האלו. חוץ מזה, בינינו, כוס מים? זה לא סיפור. גם אנסטסיה מיכאלי שפכה כוס מים בכנסת. אני מתחרטת כי זה נעשה לאלין, בנאדם שלא הגיע לו, אבל הפכו את זה ליותר ממה שזה. הייתי בנאדם במצוקה, ולקח לי זמן להשתנות. גם אחרי התכנית עדיין נשארתי אגרסיבית, והייתי מדברת למוטי לא יפה לפני הילדים. אני מבינה את ההורים שלו, גם אם הבן שלי יביא לי כלה כמוני, אני לא אשמח בכלל".
"אני לא מספיק יפה, לא מספיק מוכשרת"
בעוד רבים מחבריה לתכנית, דוגמת אלין, אלירז ואיילה המשיכו לעולם הבידור, חודדה לא הצליחה להשתלב בתעשייה. מי שהרזומה המקצועי שלה כולל בעיקר שנה של עבודה בצוות בידור באילת וכמה שבועות כמוכרת בחנות בגדים, בחרה להפוך לעקרת בית במשרה מלאה, והיא מעבירה את ימיה בשגרה של טיפול בילדים ותחזוקת הבית: מקפיצה לגן, מנקה, מבשלת ומכבסת. היא אמנם לקחה קורס משחק אצל חיים בוזגלו, ואף מופיעה בתפקיד קצר בסרטו החדש "באר המשאלות", אבל לרגע בשלוש השנים האחרונות לא שקעה באשליות: מדובר בתעשייה קטנה וצפופה, ויש מעט מאוד הזדמנויות להצליח.
"אני לא ארים עכשיו טלפון לסוכן נחשב בתעשייה ואבקש ממנו לייצג אותי, זה ביזיון בעייני. אני חושבת שבנאדם צריך להבין את מעמדו", היא אומרת. "אני לגמרי מסתפקת בזה שכותבים עליי או שמצלמים אותי מדי פעם, כי זה כיף וזה פאן, אבל לעשות מזה קריירה? אין לי את האומץ הזה. אני לא באמת מרגישה שאני שווה – אני לא מספיק יפה, לא מספיק מוכשרת. בעיקר טוב לי שמזכירים אותי שאפשר, זה כל כך ממלא אותי. הרי לפני שהתפרסמתי לא הייתי כלום. הייתי אישה בהריון, אשתו של מוטי חודדה, מעבר לזה לא היה לי בסיס לחיים. עכשיו אני שם. מכירים אותי. אפילו אם אין לי מזה פרנסה ואני לא איזה שחקנית דגולה או זמרת, זה פשוט כיף".
מכורה לתחושה. (שמלה של לילמיסט ושרשרת של איתי גונן) | צילום:
ליאור קסון
ובכל זאת, את ממשיכה להגיע מדי פעם לאודישנים. "נכון, כי זה סוג של חלום, אבל אני גם מבינה שאני לא אגשים אותו לעולם. תביני, אני במקום בחיים שלא מאפשר לנסות להגשים את זה, כי יש לי שני ילדים ואנחנו גרים בצפון ושם הפרנסה של בעלי. אני לא יכולה להתחייב עכשיו לשלוש שנים של לימודים ולהוצאה של עשרות אלפי שקלים בשנה. זה הזוי. אני גם לא מאמינה בעצמי מספיק. מאז שהתחתנו מוטי צייר לעצמו תמונה מסוימת שבה אני צריכה לגדל את הילדים, לנקות את הבית ולעשות כביסות, והוא המפרנס".
יש לכם זמן איכות זוגי משותף בין כל המשימות אלה? "לא ממש. מוטי עובד המון בנמל, ואם הוא כבר בא מוקדם הביתה הוא מעדיף להיות עם הילדים. בערב, אחרי שאני משכיבה אותם, אני מתרסקת בעצמי למיטה. אנחנו משתדלים לדבר בין לבין, אבל אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה יצאתי למסעדה עם בעלי". אולי אתם צריכים עוד ריאליטי משותף. "למה לא? אני לא שוללת. דווקא מהמקום שבו נפלתי אני אוכל להראות צד אחר. בזמנו הציעו לי ללכת להישרדות וי.איי.פי, אבל זה לא בא בחשבון. יש דברים מסוימים שאני פשוט לא מסוגלת". יש פחד שיישכחו אותך? "זה יכול לקרות. אני יודעת שהעניין סביבי הולך ודועך, זה לא שאני אנג'לינה ג'ולי". וכשתהיי אנונימית ונטולת תשומת לב, איך תמלאי את עצמך? "יכול להיות שאז אני ארצה עוד ילד". לא פוחדת להשמין בהריון? "ברור שאני חושבת על זה. בכל מקרה, מה שבטוח הוא שאם אכנס להריון שוב אני לא אעלה הרבה, כי היום יש לי יותר מודעות. תאמיני לי, בהריונות הקודמים אכלתי בלי הכרה".
