"כוכב נולד" חוגגת עשור. במונחים טלוויזיוניים, עשור זה מילניום. במונחי ריאליטי זה נצח של ממש. בעשר השנים האחרונות ישראל השתנתה מקצה לקצה, וכך גם יחסה ל"כוכב נולד". כשנולדה היתה כמעט שם נרדף לסגנון חדש, מסחרי מאוד, של טלוויזיה משומנת. הסגול הסלולרי נטמע בתוך הדי.אן.איי של התוכנית, ובשורת ההדחה בסמסים כבשה את הצופים בסערה.
מאז עברו הרבה מאוד מים בנהר, ומי יודע כמה ממשלות התחלפו. "כוכב" של היום נראית ממלכתית, משהו ישן וטוב. תוכנית בידור שמתעקשת על טהרת העברית, על כשרון, על יוני רכטר ועל סשה ארגוב. עם הקצב שבו מתדרדרת מערכת החינוך הישראלית, "כוכב נולד" הפכה זה מכבר לנכס חינוכי. היא גם כבר מזמן לא הריאליטי המוזיקלי היחיד בשטח. "דה וויס" עלתה לעונה ראשונה שהצליחה להפתיע, וגררה את השאלה המתבקשת: האם ל"כוכב" יש תאריך תפוגה?
"אין תשובה אמיתית", עונה יואב צפיר, היוצר, העורך הראשי ושחקן הנשמה של התוכנית מרגע לידתה. "יש שני מדדים. אחד הוא מדד מדיד. כל עוד התוכנית מצליחה, קשת לא יוותרו עליה, והיא מצליחה. המדד השני הוא התחושה האישית של השותפים ליצירה – של צביקה, שלי ושל טמירה. והתחושה עדיין רעננה ולא משעממת. כולנו נהנים בעונה הזאת לא פחות מבעונות הקודמות, אם לא יותר".
יש ביניכם חילוקי דעות?
"האמת? לא הרבה. זו התשובה האמיתית. כשלישייה אנחנו יודעים כל אחד את מקומו, והם מאוד סומכים עליי בענייני תוכן. כמעט לא קרה שהצעתי משהו והם לא רצו. חילוקי דעות מתגלעים אולי רק בשאלה את מי לקבל לנבחרת. קורה שצביקה אוהב מישהו ואני אומר אין בו כלום, או להיפך. כולנו אוהבים את האנדרדוג, אבל לפעמים אצל צביקה האנדרדוג בא ממקום אחר ממני. לפעמים לצביקה תהיה סימפטיה מיוחדת לבחורה מלאה. הוא ירגיש אליה יותר. או בחור כזה. זה נוגע בו במקומות מסוימים. טמירה הייתה זמרת אז יש לה פשוט אהבה לקולות טובים. זה נשמע מובן מאליו, אבל זה לא. טמירה יכולה לשים לב לזמרת גם עם הכריזמה שלה קצת כבויה. נגיד כרמל אקמן. לא ספרנו אותה כל כך, אבל טמירה אמרה שהיא זמרת מעולה. מה שקונה אותי זה הטיפוס. אם לא אני, יהודה סעדו לא היה נכנס לנבחרת. הוא היה נורא אנטי. אני יותר נמשך לסיפור חיים".
עורך תוכן, בקיצור.
"כנראה. כששלושתנו מסכימים יודעים שזה זה. וכשלא – אז זה לא בינגו. למרות שגם אלה יכולים להפתיע".
"עם השנים אני יותר אוהב לטעות. כשאני צודק זה פחות מעניין. גם עכשיו אני יכול להמר, אבל אני מקווה שיהיו הפתעות. זה פחות חשוב בעיניי, 'כוכב' נורא השתנתה. פעם כל מתמודד היה עושה ארבעה שירים בעונה, היום 15. הרבה יותר קשה לשמור על רמה אחידה, ומתבקש לעבור תהליך אישי. היום יותר מעניין אותי זמר כמו עידן עמדי, שכמעט לא נכנס לנבחרת. זה קרה ממש בפוקס, הוא לא היה אמור להיות שם. ביום ההודעות החלטתי להרחיב ברגע האחרון את הנבחרת ל-27 מתמודדים, והוא נכנס במקומות של האקסטרה. אמרנו, הנה החייל הרגיש, בואו נכניס אותו בכל זאת. והיום אני חושב שאולי הוא הכוכב נולד הכי פורה ביצירה שלו. כוכב מרגש. כי לדעתי בלי התוכנית לא היה מגיע לאן שהגיע, וכל כך מגיע לו להיות שם".
מי לא היה צריך את התוכנית בדיעבד?
"אי אפשר לדעת. יש תחושה ששירי מימון היתה מצליחה בכל מקרה. וכמובן מרינה. אבל מרינה היתה נישתית, וכוכב כן נתן לה את הגישה לקהל הרחב, את האפשרות להיות שם דבר, ואז לבחור לעשות את מה שהיא רוצה. היא הרי כל כך מוכשרת, בכל כך הרבה תחומים, שבקלות היא יכולה היתה גם להתפזר ולא להגיע למיצוי".
ל"דה וויס" יש הרבה מה ללמוד מ"כוכב נולד"
בכל מה שקשור לריאלטי ישראלי, "כוכב נולד" היא התוכנית הראשונה בשוק השראלי שהצליחה להמשיך ולנהל את הקריירות של אמניה בהצלחה, ולאורך זמן. היום זה נראה לנו כמובן מאליו שפליטי "האח הגדול" חתומים אצל קופרמן, למשל. אבל המפיקה טמירה ירדני, שהיא גם סוכנת אמנים משופשפת, הייתה הראשונה לעשות כאן סיימון קאוול. הרבה פעמים זה הצליח (עידן עמדי), לפעמים זה התפתח לכיוונים מפתיעים (נינט). אך לעיתים זה כשל, והשמות ג'קו אייזנברג ויהודה סעדו הם עדיין תזכורת כאובה של החמצה. צפיר מתייחס לעזיבה שלהם ואומר: "טדי לא מוותרת על אנשים. זה תהליך ארוך ומורכב שבו יש דיאלוג בין שני הצדדים. מי שעזב, עזב ברוח טובה ונעימה. טמירה לא מכריחה אף אחד להישאר, גם אלה שעזבו הלכו רק אחרי שנתיים-שלוש בטדי. לא קרה שמישהו רצה להישאר ושיחררנו אותו".
כידוע, הדיון על השפעת החשיפה והלחץ על המבנה הנפשי של המתמודדים בתכניות ריאליטי העביר הילוך בשנה האחרונה. נושא הליווי הפסיכולוגי הפך לשיחת הברזיה הכי לוהטת, אם נתעלם לרגע מהעובדה שבשום משרד אין ברזיות. לפתע התברר כי מתמודדים אקסצנטריים, שהם לחם חוקם של עורכי הריאליטי, הם כאב הראש הכי גדול של המפיקים בשנה שאחרי. צפיר מתבטא בנושא זה בזהירות, אך בנחרצות.
החשיפה והלחץ הנפשי בתוכנית זה משהו שאתם חושבים עליו יותר בעונה הקרובה?
"אני חושב שאנחנו מקדישים לזה מחשבה עמוקה ורצינית כבר מהעונה הראשונה. אנחנו צוות מאוד חם ומחבק. אף אחד אצלנו לא מדבר על חוויות קשות. יש לנו כמובן ליווי פסיכולוגי צמוד, וצוות ההפקה מאוד רגיש וקשוב. בתשע שנים אף אחד אצלנו לא רצה לעזוב את התוכנית, אז אולי זה אומר משהו".
מה חשבת על דה וויס?
"מעל הכל אני חושב שתחרות זה טוב. אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי. זה עשה לנו טוב והכניס אותנו למקום מדרבן. בינתיים יוצאת לנו עונה נפלאה, ואני מרגיש שגם הצופים דרוכים יותר לראות מה נעשה בגלל דה וויס. מעבר לזה, אני חושב ששלב האודישנים שלהם היה ממש טוב, אבל יש להם מה ללמוד כשזה מגיע לשלב השידור החי. בלי להשתחצן, אבל זה לא פשוט ליצור טלוויזיה מרגשת בשידור תחרות מוזיקלית".
יש דברים שלקחת משם, שלמדת מהם?
"כוכב נולד תמיד רוצה לרענן את השורות ולהתחדש. לא צריך בשביל זה את דה וויס".
אחד החידושים המרכזיים של העונה הנוכחית הוא הצטרפתו של גידי גוב לצוות השיפוט. לצידו יכהנו כשופטים מירי מסיקה, משה פרץ שעלה כיתה מ"בית הספר למוזיקה", וצדי צרפתי הנצחי. אין ספק, גידי גוב הוא קלף מנצח. אמן מרגש, איש טלוויזיה מושלם. אבל קשה שלא לתהות אם רמת הסוכר בפאנל לא תחרוג כאן מהמותר, או במילים אחרות: מי יעשה פה גל אוחובסקי.
לא יחסר לכם שופט שאומר את האמת?
"כל השופטים אומרים את האמת".
הכוונה לאמת המרה.
"השופט הרע זה הכי 2007. המיתוג בכוח זה פאסה קומפוזה. יותר מעניין לראות אנשים שאומרים את האמת בצורה אנושית ונעימה. אז עכשיו זה מתחלק ביניהם וכל אחד יכול להיות כל פעם קצת שונה, פעם יותר 'טוב' ופעם יותר קשוח. פעם זאת תהיה מירי, ופעם זה יהיה משה. משה אומר דברים לא פשוטים לפעמים אבל לא מהפוזיציה של האיש הרע".
מה אתה חושב שגידי יביא לתוכנית?
"את הגידי גוביות. חן והומור ישראלי, ומשהו קולי ולא מתלהם. מדויק. וטעם מוזיקלי משובח".
לעברית הקש 1
אחרי עלייתה של "דה וויס" היו מבקרים שציינו את הבריזה המרעננת שהשירה באנגלית הביאה עימה. עולם חדש ואינסופי של להיטים עטף את הצופים בתחושה שישראל היא חברה לגיטימית בין אומות העולם, ואלוהים יודע שאנחנו זקוקים לזה עכשיו. לקראת עונת העשור של "כוכב נולד" עלתה התהייה האם גם השחקנית המקומית תפזול אל מחוזות הלעז. ובכן, התשובה היא לא. ממש לא. האמת? ריספקט. כלומר כבוד.
"כמעט כל מה שאני מתעסק בו בטלוויזיה זה גאווה ישראלית, כבוד למה שהיה פעם", אומר צפיר. "גם 'עושים כבוד', גם 'בית ספר למוזיקה' וגם 'כוכב נולד'. זה תוכניות שהערך המוסף זה אהבה לישראל של פעם וניסיון להחזיר את הערכים של פעם. ואני חושב שכוכב השנה זה מיקסום ישראלי. אבל זה לא נעשה כאסטרטגיה אלא מתוך הלב. אין לי בעיה להגיד שאני הציוני האחרון. כלומר יש הרבה כאלה, אני לא היחיד. אבל אני לא מתבייש להיות ציוני וישראלי בכל מה שנחשב טוב בישראליות".
אתה מאוכזב ממה שקורה לישראל?
"ברור. התמימות נעלמה והכל ציני ומקולקל. ואני באמת מתגעגע לתום הזה. אני גדלתי על גידי גוב ועל כוורת. זאת ישראל שמרגשת אותי. את הערכים האלה אני מנסה להביא לתוכניות שלי בשנים האחרונות".
מה מפריע לך בישראליות החדשה?
"הרבה דברים כבר לא חיוביים פה, ולא בטוח שצריך לפרט. ועדיין, אין לי מדינה אחרת, ולא הייתי רוצה לעבוד במדינה אחרת. אפילו אם היו מציעים לי 'אמריקן איידול' הייתי מסרב. כלומר, הייתי צריך לחשוב על זה הרבה לפני שהייתי מסכים. הידע שלי של התרבות ומי אנחנו הוא הכוח שלי כעורך ואני לא בטוח שאני יכול לייבא את זה לשם."
אבל היית מסכים.
"בטח הייתי מסכים בסוף. כי זה הכי ישראלי, להצליח באמריקה".
אבל לצפיר לא דחוף להגיע ל"איידול", הוא שלם עם עצמו ועם הדרך שבה בחר, "אין לי בעיה לעשות את אותו הדבר עוד 10 שנים לפחות". שאיפות וחלומות? אולי לעשות סרט קולנוע, פיצ'ר רומנטי מוזיקלי, עמוס בהומור ואהבת אדם. אולי להמציא פורמט.
מה עם דרמה טלוויזיונית?
"בלי להשתחצן, אני רואה דרמה ישראלית וזה ברור לי שאני יכול לעשות את זה. אבל יותר מעניין אותי לעשות 'כוכב נולד'. לפצח כל עונה, ולמרות שאומרים עליך שאתה סוס מת - להביא אותה בכל זאת עוד שנה ועוד שנה. אני יודע שאנשים מזלזלים אבל אני גאה בזה וזאת יצירה".
"שינוי זו מילה מפחידה"
צפיר נולד וגדל ברמת השרון, והוא חי בה עד היום בווילה עם מיכל ושלושת הבנות שלהם – מיה, 13, שירה, 11, וגילי, 6. "אנחנו זוג לא שפוי, מרוב שאנחנו שפויים", אמר בראיון לפני שנה. "אני יודע שבברנז'ה לא מבינים את הסיפור הזה שלנו. משהו פה לא הגיוני, היא נראית מיליון דולר, בת זונה, הוא נורא מצליח, זונות בני זונות".
מיכל, האישה שאיתו כבר 21 שנה, נמצאת בתקופה מצויינת, עם פריחה מקצועית ולאחר שהשילה 30 קילו ממשקלה. "מיכל כרגע קצת משנה פאזה מתחום הילדים לתחום הבריאות", אומר צפיר. "בגלל השינוי והמהפך שהיא עשתה בחיים שלה. היא ירדה עשרות קילוגרמים, והפכה למין גורו בריאות ותזונה - הייתה שם, והיא עשתה את זה בעצמה. יש לה את אחד מדפי הפייסבוק הפעילים בארץ בנושא הזה, יש לה תוכנית רדיו והיא מאמנת אישית בתחום. אם שואלים אותי איך עברתי את משבר גיל ה-40 בצורה כל כך מוצלחת, אז התשובה היא שהחלפתי אישה בלי להחליף אישה. אבל חשוב להדגיש שאנחנו מדברים על אורח חיים בריא ולא על דיאטה, כן? מיכל מאוד מתנגדת לדיאטות קיצוניות".
אז פורמט כמו "לרדת בגדול" פחות מדבר אליך עכשיו.
"דווקא זה יכול לעניין אותי. נשבע לך. אנחנו לגמרי מדברים על טלוויזיה בתחום, זה פשוט יבוא מהמקום של שינוי הרגלים ולא ירידה במשקל. כשרוצים לעשות שינוי כללי בחיים, מקום מאוד נכון להתחיל ממנו הוא שינוי בתזונה. זה יותר נגיש. שינוי זו מילה מפחידה אבל אורח חיים בריא זה מקום הגיוני", אומר צפיר באינטונציה מיסיונרית, אם כי בהחלט משכנעת. "ברגע שטוב לך עם עצמך, טוב לך בכל תחום. בעבודה, בזוגיות. זה מתפשט".
כמה לא ישראלי מצידו, בעצם.