ד"ר בסאם יוסוף מתרווח בכיסא המרואיין. ניכר שהוא מתרגש מאוד. למרות שהוא כבר מכיר היטב את המצלמות ויודע שהוא יכול לסמוך על חוש ההומור שלו גם בשפה זרה, לקהל שיושב מולו הוא לא רגיל. "וואו, לך יש קהל חי", הוא פולט לעבר המנחה, ג'ון סטיוארט, ומצלם את היושבים מולו בטלפון הסלולרי שלו. מאוחר יותר, כשהוא נדהם לגלות ששבוע לפניו ישבה על אותו הכיסא בדיוק קתרין זיטה ג'ונס, הוא מזנק ממושבו ומצלם גם אותו. סטיוארט משתף איתו פעולה: "קח את הכיסא איתך לקהיר, לנו לא אכפת", הוא מגחך.
ההתרגשות הזו של יוסוף לא נובעת רק מהעובדה שהוא יושב באולפן של "הדיילי שואו", אחת התוכניות הפופולאריות בארה"ב, אלא גם מעצם סגירת המעגל שהצליח להשיג תוך שנה אחת בלבד. 14 חודשים לפני כן, יוסוף היה מנתח לב שחלם לעשות תוכנית פוליטית סאטירית במצריים. היום הוא כבר שם מוכר בכל העולם הערבי – לפחות זה שחשוף לאינטרנט ולשידורי הטלוויזיה הליברלית, והתקשורת העולמית מתייחסת אליו בתור "ג'ון סטיוארט המצרי". כל מה שהיה חסר כדי להשלים את הזינוק המטאורי הזה הוא המפגש עם האליל שלו, שהתרחש ביום חמישי שעבר.
יוסוף הוא בן 38. את דרכו בעולם הבידור החל, כאמור, לפני כשנה, באותו גיל שבו סטיוארט קיבל לידיו את "הדיילי שואו". אלא שסטיוארט כבר היה מנחה טוק שואו וקומיקאי ותיק, בעוד שיוסוף חייב את הצלחתו המהירה בעיקר לעידן הרשתות החברתיות. אך ההשוואה בין השניים לא מסתיימת כאן – יוסוף הוא גבר נאה בעל עיניים בהירות המשדרות אמון, רצינות וגם שובבות נסתרת, והוא מזכיר את סטיוארט הן מבחינה חיצונית והן במניירות הנוירוטיות.
האנגלית המשובחת שלו היא תוצר של שנה וחצי בארה"ב, כשעבד בחברה שמייצרת ציוד קרדיולוגי, ושנה בגרמניה, מתוכה שלושה חודשים של הכשרה בהשתלות לב וריאות. בסיומן הוא שב למצרים כדי להשלים את הדוקטורט שלו ולהינשא לאשתו הנוכחית, האלה, אבל המהומות בקהיר בתחילת 2011 הועידו לו גורל אחר מאשר קריירה של מנתח לב.
מכיכר תחריר לפריים טיים
במסגרת עבודתו כרופא נקרא יוסוף לטפל בפצועים שנפגעו בהפגנות בכיכר תחריר, ורוחות המהפכה במדינה נטעו בו רעיון – ליצור תוכנית בהשראת "הדיילי שואו" ו"דו"ח קולבר" האהובות עליו. זה לא היה הניסיון הראשון שלו ליצור תוכנית – בנובמבר 2010 הפיק שלושה פרקים שעסקו בדת ובכתות שונות, אבל הם נשארו במגירה אחרי הפיגוע בכנסיה קופטית באלכסנדריה בסילבסטר.
יוסוף החליט שלא לעסוק בדת, ובמקום זאת צילם תוכנית אינטרנטית סאטירית פוליטית בשם "B+", אותה צילם בדירתו המשקיפה על נהר הנילוס. הוא הפיק 10 פרקים בני חמש דקות כל אחד והעלה אותם ליוטיוב, בתקווה לקבל כמה עשרות צפיות. במקום זאת, הוא זכה למיליוני צופים נלהבים. לעמוד הפייסבוק של התוכנית יש כיום יותר מ-470 אלף אוהדים.
ההצלחה האינטרנטית של B+ הפכה את יוסוף לקול החדש של המהפכה. עם נפילתו של מובארק הוא הכריז: "הנעל שלחצה על צווארנו במשך 30 שנה איננה. זה רק טבעי שברגע שהיא הוסרה, נשמע יותר קולות וצעקות. התופעה המשונה הזו נקראת דמוקרטיה. בואו לא נעצור אותה רק בגלל שאנחנו מפחדים".
התופעה המסקרנת הזו לא נעלמה מעיניהם של קברניטי רשת הטלוויזיה הצעירה ONtv, שהציעה ליוסוף לקחת את הפורמט ולהפוך אותו לתוכנית טלוויזיה. באוגוסט 2011 עלתה לאוויר "אל ברנאמג" ("البرنامج", "התוכנית"), אחת מתוכניות הסאטירה הפוליטיות הראשונות במצרים. התופעה הזו משכה אליה לא מעט תשומת לב תקשורתית ברחבי העולם, ומגזינים נחשבים כמו ה"ניו יורק טיימס" ו"ביזנסוויק" ביקשו לראיין את "ג'ון סטיוארט המצרי", כפי שכינו אותו בעצמם.
אז איך מגיע מנתח לב לקריירה טלוויזיונית? השאלה הזו מסקרנת גם את סטיוארט. "נכון שיש מתח בין התרבות היהודית לערבית לפעמים – משהו כמו 2,000 שנים – אבל אם יש לנו משהו במשותף, הוא שזו בעיה ללכת לאמא שלך כשאתה מנתח לב ולומר לה 'אני חושב שאני רוצה להיות קומיקאי'", הוא מציין. יוסוף עונה באותה מטבע: "זו היתה בעיה, עד שהיא ראתה את הכסף, ואת הטלוויזיה הענקית החדשה שלי ואת הסלון שלי. אז היא היתה בסדר עם זה. קומדיה מכניסה הרבה יותר מניתוחי לב – וגם לא תובעים אותך בכל חמש שניות".
בשנה שעברה הוא הגיב ברצינות לשאלה האם יחזור לעבוד כמנתח. בינתיים הוא עושה זאת בעיקר בהפסקות בין הצילומים לתוכנית, שמשודרת שלוש פעמים בשבוע. "למען האמת, אני לא רואה את עצמי ממשיך עם זה. אורות הזרקורים יתעמעמו מהר יותר מכפי שאתם חושבים, ואני רואה את עצמי חוזר להיות רופא במשרה מלאה. אני מקווה שההמונים יבינו את הז'אנר הזה ושהתוכנית תמשיך, אבל אני גם חי בפחד תמידי מכישלון".
הכישלון הזה עדיין לא הגיע, וכיום יוסוף מדבר כבר על חמישה ימי שידור, מול קהל חי – ממש כמו ב"דיילי שואו". "אנשים מחכים לתוכנית כדי להקשיב לדעות שלנו, וזה מאוד חשוב, אבל אני מקווה שבשנה הבאה הם יוכלו לחכות לתוכנית שלנו כדי להקשיב לחדשות", הוא מרשה לעצמו לקוות.
"אנחנו רוצים שהיא תהיה קרובה ככל האפשר לז'אנר של ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר", הוא אומר בעצמו. "אז ניסינו להתאים אותה לתרבות שלנו, בהתאם לנושאים. אנחנו רוצים שיהיו לנו כתבים מזויפים משלנו, או סקרי רחוב פארודיים".
אבל למרות כברת הדרך הזו, יוסוף מודה שבינו ובין סטיוארט מפרידים יותר מכמה אלפי קילומטרים. את התוכנית שלו הוא מפיק בתקציב זעיר, נאלץ לשלם מכיסו למאפרת ולרכוש את המלתחה שלו בעצמו. "אני מאוד קמצן, דרך אגב", הוא אומר באחד מהראיונות הרבים שנערכו עימו בשנה החולפת. "אני לא אוהב לשלם הרבה על כלום, אף פעם. ג'ון סטיוארט לובש ג'ורג'יו ארמאני. ראיתי את זה בקרדיטים של התוכנית".
גם מבחינת היקף הצוות ליוסוף יש עוד דרך ארוכה. "ג'ון סטיוארט מציג את עצמו כיום כאיש חדשות, אחרי שהיה קומיקאי במשך שנים רבות. יש לו צבא של כותבים, מתמחים וקומיקאים. הוא לא ליצן, הוא מתלבש באופן מקצועי ומנתח את החדשות בארה"ב", מסביר יוסוף. אצלו בתוכנית רוב הכותבים הם מתמחים שעובדים בחינם עד שעות מאוחרות בלילה (לפעמים מצלמים 14 שעות ביום), וניזונים בעיקר מהאנרגיות המטורפות שלו. מוחמד כליפה, בוגר בית הספר לקולנוע בטורונטו, מעיד כי יוסוף "פשוט טוב במה שהוא עושה. הוא פרפקציוניסט, הוא מת על זה". יוסוף מצידו טוען ש"האתגר הוא למצוא כותבים לסוג מסוים כזה של סאטירה, כי הוא חדש מאוד במצרים. רובם מכירים בעיקר טוק שואוז ותוכניות בידור".
"הסרת הדגל מהשגרירות היתה תגובה למתקפה הישראלית"
הניצחון האישי של יוסוף הוא גם ניצחון תרבותי – או כפי שמסביר האני סאברה, אנליסט מצרי במכון המחקר "יורז'יה גרופ". "אני חושב שמה שהוא עושה כרגע הוא די נועז. הוא לועג למשטר הצבאי במצרים, הוא לועג לפוליטיקאים, ואני לא חושב שזה משהו שהיה יכול לקרות בתקופתו של מובארק". יוסוף מסביר שהבחירה לעשות את התוכנית דווקא ב-ONtv היא לא מקרית – מדובר בערוץ החדשות היחיד שתמך במהפכה מיומה הראשון, ונשאר עקבי בדעות הפוליטיות הליברליות שחרת על דגלו.
"אין לי בעיה שתהיו בצד של מובארק, אין לי בעיה אם אתם נגד המהפכה", הוא אומר. "אבל אם אתם רוצים לעשות זאת, אל תפיצו שמועות מגוחכות שגורמות לציבור לחשוב שאותם אנשים ראויים למות, שהם בוגדים, או שהכשירו אותם בחו"ל".
הוא מצהיר בכנות שהוא חולם לגדל "דור שלם על סוג חדש של תקשורת". "אנחנו מנסים לגרום לאנשים קודם כל לחשוב, ואחר כך לצחוק. כשאנחנו מדברים על המתח בין המגזרים השונים, המוסלמים, הליברליים והנוצרים, אם נבוא ונטיף לאנשים מהדקה הראשונה, הם לא יצפו בנו באמת. הייתי צריך לגרום לאנשים לצחוק קצת ואז לדבר ישירות למצלמה ולומר להם, אתם יודעים, כולם טועים".
לא קל לעשות תוכניות סאטירה פוליטית במצרים, גם בעידן של פוסט מהפכה. יוסוף חוזר ואומר שהצופים המצרים, במיוחד אלה שלא צפו מעולם ב"דיילי שואו", מתקשים להבין אם מדובר בתוכנית ראיונות רצינית או בקומדיה, כשהוא מנסה לעשות את שני הדברים. זו אולי הסיבה לכך שרוב הקהל שלו הוא צעירים מתחת לגיל שלושים. "האמת שזו היתה כברת דרך רצינית, ומה שאנחנו עושים הוא ממש תקדימי בשידורי הטלוויזיה", הוא מסביר לסטיוארט. "כי אנשים אומרים 'וואו, הוא אומר בדיוק מה שאנחנו רוצים לומר'. אנחנו מנסים להיות מצחיקים – ורב הזמן נכשלים". בראיון אחר הוא שוב מזכיר את אימו, וטוען ש"אפילו היא נגדי. היא חושבת שמה שאני עושה מכעיס אנשים – למרות שהיא בעיקר מפחדת, כיוון שהיא ראתה אנשי תקשורת שהופכים למטרות".
אבל הקושי הגדול ביותר הוא לקבוע את הגבולות האתיים בז'אנר כל כך בוסרי. במובן הזה, יוסוף מסתמך על שנים של צפייה באלילו ומשתמש בעיקר בסרקזם כדי להעביר את דעותיו. הוא אפילו מחקה את המבט המבולבל של סטיוארט בכל פעם שמסתיימת הקרנת קטע וידאו אירוני.
"יש לי גבולות אתיים. אני מנחה תוכנית לכל המשפחה וגם אימא שלי צופה בה. אם אימא שלי לא יכולה לצפות בזה, אני לא יכול לכתוב את זה. דת וסקס, למשל, הם מחוץ לתמונה בשבילי. אני מנסה גם להתחשב באופי של החברה המצרית", הוא מסביר. "אין צנזורה על התוכנית שלי וזה היה אחד התנאים המוקדמים שדרשתי כשחתמתי על החוזה עם ONtv. אני כאן כדי לדבר על נושאים לבחירתי ולבקר אנשים תוך שימוש בשמם, לא לרמוז בדיסקרטיות: אני אומר את הדברים כפי שהם. אין לי קשר לאף אחד מהם, כך שלא ממש אכפת לי".
הוא טוען שהוא מעדיף לשמור את הנטייה הפוליטית שלו לעצמו, אבל הוא לא חוסך את דעותיו בנושאים ספציפיים. כך, למשל, התבטא זמן קצר אחרי הסרת הדגל משגרירות ישראל באוגוסט האחרון, בתגובה להרג החיילים המצרים על ידי אש כוחותינו במהלך מרדף אחרי מחבלים בגבול מצרים.
"היינו פאסיביים במשך שנים, ולכן אנחנו קצת מעורערים. פתאום יש לנו אפשרות להביע את המחשבות והכעסים שלנו בלי לפחד", הוא אומר. "עכשיו, כשהבענו בצורה פומבית את הזעם שלנו, ייתכן ואילצנו את הדיפלומטים שלנו לנקוט בפעולות קיצוניות יותר. הסרת הדגל היא צעד סימבולי חשוב אבל היא לא פותרת דבר. מבחינה חוקית, מדובר במתקפה על ישראל, אבל זו גם תגובה למתקפה הראשונית של ישראל על מצרים".
"תהיו חכמים לפני שתהיו חופשיים"
אבל התובנות של יוסוף בנוגע למצב הפוליטי הלא יציב בארצו מזכירות גם לא פעם דעות הנשמעות כאן לאחרונה. "המנטליות של המצרים היא להתמקד במה שקורה עכשיו. אף אחד לא מתכנן לעתיד או חושב קדימה. אין להם סבלנות למהפכה – הם רוצים שהיא תסתיים עכשיו, לא משנה באילו תנאים. הם רוצים הבטחה ליציבות, לביטחון ולהכנסה יומיומית. אם המהפכה היתה נמשכת חודש נוסף, היא היתה נכשלת", הוא קובע.
"הטעות הגדולה ביותר של מובארק היתה שהוא הורה למשטרה ולצבא לצאת לרחובות. אם הוא היה נותן להפגנות להמשיך ואז יוצא בהכרזה על קבינט חדש, על פיטוריו וחקירתו של שר הפנים הקודם חביב אל-עדלי ועל סיום כהונתו כנשיא, הוא היה מוכרז כגיבור לאומי וכולם היו חוזרים לבתיהם". בעוד שנפילת שלטונו של מובארק אפשרה את יצירת תוכנית האינטרנט שלו, בקרוב הוא ייאלץ להתמודד עם שליט חדש: ימים ספורים לאחר הראיון שלו אצל סטיוארט ניצח בבחירות במצרים המועמד מטעם "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי.
"גם אם האחים המוסלמים יזכו לרוב, זה יהיה טיפשי מצידם להפוך את מצריים למדינה איסלאמית", אמר יוסוף בעבר. "זה יכול להשפיע על כמה מהתעשיות של מצרים, התיירות למשל. אם יסגרו מועדוני לילה ובארים ברחובות הראשיים, לדוגמה, הרבה אנשים יישארו מחוסרי עבודה וייצאו לרחובות. מובארק נפל בגלל 100 אלף מפגינים ברחובות, שמחו נגד המשטרה, הצבא ושנים של השתקה. מי שרוצה לשלוט כאן בעתיד, לא יצליח להשיג כוח כזה וייפול מיד".
אחת התעשיות שלהן הוא רומז היא, כמובן, התקשורת המצרית – הרשת שבה הוא משדר אמנם שרדה את התהפוכות במדינה בזכות אג'נדה ליברלית, אבל בדמוקרטיה הצעירה וחסרת היציבות הזו, חופש הביטוי הוא עדיין לא מובן מאליו. "אתה יכול לומר את שעל ליבך, אבל אתה צריך לדעת על מה אתה מדבר", אמר בנאום מול סטודנטים באוניברסיטה האמריקנית בקהיר. "חופש הוא דבר קצת מוגבל, למעשה. למי אתם מדברים? איזה מסר אתם רוצים להעביר? לפני שתהיו חופשיים, עליכם להיות חכמים. עליכם לבחור את הקרבות שלכם. זה לא גורע מהאומץ שלכם, אם אין לכם את היכולת לדון בנושא מסוים".
יוסוף כבר סיפר בעבר איך נדהם לגלות "שאנשים מאמינים לדברים הכי מטומטמים בעולם. בואו רק נאמר, שמעצבן אותי לראות איך יש מי שמשתמש בבורות של הציבור נגדו". גם אצל סטיוארט הוא מדבר על התסכול מכך שהתקשורת במצרים מלאה בשרלטנים: "בתקופת המהפכה זה היה מדהים, כי היית הולך לכיכר תחריר, היית רואה מה קורה, היית חוזר הביתה, פותח טלוויזיה וזה היה עולם אחר", הוא מספר. "זה קורה שוב עכשיו. כל השמועות הללו על חייזרים שמגיעים, ושהם האנשים שמובילים את המהפכה. הבעיה היא שאנשים רוצים להאמין, כשהתקשורת חופרת להם עם כל הקונספירציות הללו, אתה תמצא אנשים שירצו להאמין".
התסכול הזה ככל הנראה הוביל אותו לצאת שוב מגבולות המדינה המזרח-תיכונית ולנסות להגיע לקהלים חדשים, מודעים יותר. הופעת האורח ב"דיילי שואו" היא רק תחנה אחת בביקורו בארה"ב החודש, שם הוא מראיין ערבים-אמריקאים בניסיון ללמוד על חייהם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
אבל גם האג'נדה וההתעקשות להביא לקהל הצופים את התמונה הכוללת לא מאפשרת לו להרפות מנושא חשוב לא פחות: "אני לא חושב שאתה ואני שונים כל כך", הוא אומר לסטיוארט, שמשיב: "לא, מעבר לכך שאני חושב שאתה נראה טוב יותר ממני בחליפה". יוסוף קופץ על ההזדמנות ומסביר כי מדובר בחליפה של ארמאני, "אבל הייתי צריך לשלם עליה בעצמי, הוא מקבל את החליפות שלו בחינם!", הוא פונה לקהל בנימה ממורמרת. סטיוארט מחייך בהבנה. "תן לזה 14 שנה, ידידי, זה עוד יבוא", הוא מבטיח.