"אני לא מתוקה. אני גבר עם ביצים. אני זאת אני. תאהב אותי או תשנא אותי, מעניין לי את הפטמה השמאלית. מי שכואב לו – שיסבול. מי שמקנא – הקנאה תאכל אותו ושימותו הקנאים".
יש הרבה דרכים לתאר את ניקול ראידמן, אבל עדיף לתת לה לתאר את עצמה. היא לא מתלקקת בשביל שיאהבו אותה ובטח שלא לוקחת חלק במשחק התקינות הפוליטית. למעשה, מדובר באחת מדמויות הריאלטי האותנטיות, הכנות והישירות ביותר שראינו בטלוויזיה בשנים האחרונות. אתם יכולים להסכים עם דעותיה או לא, אבל אי אפשר לא לתת לה קרדיט על כך שהיא הולכת עם האמת שלה עד הסוף. וכן, גם אי אפשר להישאר אדישים אליה.
"אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל על הכסף שיש לי", היא טוענת. "אני חושבת שבזכותי המדינה הזאת עוד קיימת. אני מפרנסת המון אנשים. היכולת הכלכלית של המדינה תגדל ככל שאני אצליח ואתעשר יותר. אני לא לקחתי לאף אחד שום דבר ואני לא חייבת לאף אחד שום דבר, חוץ מהלוואות פרטיות שלי לבנק שזה לגיטימי ואני משלמת אותן".
אני מנסה להבין איך הפכת לבולדוזר שאת.
"ממקום של הישרדות כלכלית וממקום של הבנה איפה אני נמצאת. מהר מאוד הבנתי לאן הגעתי – למדינה שאני לא מכירה את השפה ואת המנטליות, אני צריכה לשרוד בה ואין לי כסף. שם הייתי יהודייה מסריחה, שם היו חוטפים יהודים מבית הספר וחותכים להם אצבעות. היום אני נוסעת בעולם ויכולה עם הכסף שלי לגור בפריז, במונקו, במונטה קרלו או בלונדון ולבנות לי שם בית ולפתוח שם חנות".
אז למה לא באמת?
"אתה יודע מה הולך בפריז היום? כולם ערבים שם. אין לנו ארץ אחרת, אני נשארת בארץ כי אני ציונית ואני אוהבת את המדינה שלנו".
יהיו אנשים שיגידו שאת נשמעת קצת ממורמרת.
"במה אני ממורמרת? הבנות יצאו מפגרות ומטומטמות. כל הדרך הן חייכו לי בפנים ובסופו של דבר הלכו ולכלכו עליי מאחורי הגב. אז אני ממורמרת שהן כמו כל שאר האנשים שלצערי אני פוגשת בחיים שלי, שרק מחזקים אותי ורק נותנים לי כוח להמשיך ולהילחם ולהוכיח להם שהם חרא. להראות להם שאני הצלחתי בזכות עצמי ושאני שמה עליהם זין".
את נשמעת ממש פגועה מהן.
"בטח שאני פגועה. אני פגועה מאוד. הסדרה נגמרה, השקרים נגמרו, אנחנו לא חברות. היינו קאסט של סדרה ואני הייתי באשליה שכולנו באמת חברות, עד שראיתי את הפרק הראשון והתחלתי לשמוע מה הן באמת אומרות מאחורי הגב שלי. הכניסו אותי עם הנשים האלה לאותה מסגרת ואני חשבתי שהן באמת חברות שלי. פינקתי אותן, פרגנתי להן, עזרתי להן ובסוף הן ירקו לי לפנים. ירקו לי לנשמה והכניסו לי את העקב שלהן בתוך הלב שלי".
ממי הכי נפגעת?
"מטלי, שלאורך כל הדרך אני פרגנתי לה והייתי איתה ועזרתי לה. גם אחרי מה שהיא עשתה לי, אני עוד ממשיכה לפרגן לה. טלי הייתה איתי בסדר עד רגע מסוים, והרגע המסוים הזה שבר אותי יותר מכל המרמור של דפנה ושל ענבר".
למה זה שבר אותך?
"כי אני אהבתי אותה. כי אני חשבתי שהיא הייתה חברה שלי. הייתי איתה מעבר לסדרה, היינו שכנות ואם היא הייתה צריכה משהו היא תמיד הייתה מתקשרת אליי. כשהיא הייתה צריכה תרומה לתיקים אז 'הנה, קחי מאמי תיקים', עוזרת לה, עושה לה מה שהיא רק רוצה".
למה שלא תדברי איתה ותפתרו את זה?
"אני לא חושבת שאני צריכה לדבר איתה. עם ענבר אני עוד יכולה לדבר כי היא לפחות כמו שהיא מציגה את עצמה – ממורמרת, שמאלנית שחושבת שהיא שונה מכולן אבל היא בעצם יותר גרועה מכולן בתפיסות שלה הלא ברורות, בלה לה לנד שהיא חיה, ברוטשילד שלה. היא שוכחת שהיא גרה בפנטהאוז ומרוויחה יותר מכל אלו שיושבים שם בשדרה. היא מנסה להבדיל את עצמה שהיא לא נובורישית כמוני וכמו לאה וכמו טלי, אבל היא יותר גרוע מזה. זה שהיא מתלבשת מזעזע ונעלי קרוקס בשבילה זה סטייל, זה לא אומר שהיא אחרת מאיתנו".
אז אני מבין שלא נשארת בקשר אם אף אחת מהן.
"רק עם לאה. היא עדיין מתקשרת ומתעניינת. לאה היא לאה. היא בפאן שלה והיא נשארה בן אדם בפאן שלה ואחרות לא. אני מאוד אוהבת את לאה כי כמו שהיא בסדרה ככה היא גם בחיים. היא בן אדם אמיתי. היא נורא רגישה ונפגעת אם לא מפרגנים לה ואם לא אומרים לה שהיא נראתה טוב בפרק, כי זאת לאה. היא בן אדם עם לב ורגשות".
ניקול עלתה לארץ עם אימה בגיל 10. "החיים בארץ לא היו דבש", היא מספרת. אביה נשאר מאחור ועד היום היא לא בקשר איתו. "בגיל 18 הוא ניסה לעשות איזה מהלך ובא לארץ. דיברתי איתו ואמרתי לו שאני רוצה ללכת לאוניברסיטה ושאולי יעזור לי במשהו לפחות. אמרתי לו שאני רוצה ללמוד ולהגיע למשהו בחיים. אז אבא שלי אמר לי 'אני אכלתי בחיים האלה כל כך הרבה חרא ואני רוצה שגם את תאכלי'. אז באמת אכלתי חרא, אבל אני חס וחלילה לא רוצה שהבת שלי תאכל חרא".
איך את מתכוונת לגדל אותה?
"היא צריכה לדעת שלכסף יש נטייה להיגמר אם לא עובדים. ומה שאימא עבדה והרוויחה כל החיים שלה אפשר לבזבז גם בשעתיים בחנות לואי ויטון בפריז. שיהיו לה קצת ערכים והבנה של החיים האמיתיים לא לחיות בלה לה לנד".
ניקול יודעת על מה היא מדברת כשהיא אומרת 'החיים האמיתיים'. כבר בגיל 14 היא התחילה לפרנס ויצאה לעבוד. היא מספרת שהייתה מסתובבת עם תיק איפור יותר כבד ממנה מהבוקר עד שלוש בלילה בצילומי אופנה ותצוגות. "אם לא הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון, ואם לא היו לי ביצי פלדה גם אני יכולתי להיות קופאית בסופר. אני היחידה מהעלייה הרוסית שיש לה את הביצים לצחוק על העלייה שלנו, ויש לי את הזכות לצחוק עליה כי אני מייצגת אותה בכבוד כל כך גדול. זאת מדינה קשה. קשה לשרוד במדינה הזאת. זאת לא מדינה אוהבת זאת מדינה שדוחה את האנשים".
חמש שנים שהיא נאבקה לשרוד בתחום עד שהגיעה לדני מזרחי, שנתן לה את הברייק האמיתי הראשון. משם כבר החלו להגיע הצעות והיא החלה להתערבב עם אנשי עסקים, ובגיל 20 כבר היה לה משרד הפקות משלה.
ומאז לאט לאט את מטפסת למעלה.
"מה זה לאט לאט? חוסר שינה, ארבעה אולקוסים, שתי קופסאות סיגריות ביום, צרחות לאבד קול, קללות למדתי הרבה בכל מיני שפות".
"לפני ארבע שנים. תשמע, לקח הרבה זמן עד שהוא הפך להיות בן זוג שלי. לא נתתי לאהבה הזאת לקרות בהתחלה".
למה?
"פחדתי כי לפניו היה לי בן זוג שאלוהים ישמור".
מה זה 'אלוהים ישמור'?
"אלוהים ישמור! הוא היה קנאי פסיכופט. זה נגמר לא יפה. זה נגמר בחיתוכי ורידים, בתי חולים, התנגשויות וצווי הרחקה. ומאז אמרתי לא רוצה בן זוג. ואחר כך הייתי שנתיים לבד והיה לי טוב ככה. רומנים היו לי רק עם הומואים כמו קוקסינלית מנוסה".
אז איפה פגשת את בן הזוג שלך?
"הוא בא פעם אחת עם איזה לקוח למשרד שלי. הוא הזמין אותי לקפה ואמרתי לו שאני לא שותה קפה. 'תה?' הוא שאל, ואמרתי שאני לא שותה תה. ואז הוא התקשר למשרד 'טוב, אני מביא לך מיץ תפוזים'. וככה שלושה חודשים שאני מסרבת לו, ובסוף הנה היום אנחנו שותים יחד מיץ תפוזים".
"את עצמי נהניתי לראות. אני לא מתבאסת על עצמי באף קטע. מה שראית זה אני. גם כשאמרתי, שלשבת עם מסכת קוויאר במספרה ולהרגיש שיש לי שפיך של גדוד חיילים על הראש, זה גם אני. וזין קטן זה גם אני, ולא יעזור ואין מה לעשות. התבאסתי לראות אנשים אחרים ואת החוסר פרגון. אחרי שראיתי את זה התעצבנתי נורא ובעלי אמר לי משהו חכם: ככל שהם יגידו עלייך דברים רעים ללא צדק ככה את יוצאת יותר טוב".
והבנות האחרות לא יצאו טוב בתכנית לדעתך?
"לא כל הבנות נפתחו בתכנית. טלי לא באמת נפתחה – היה שם הרבה אריק ואריק ואריק ו'זוס למען המדינה' והרבה ידיים. הייתי רוצה לראות מי זאת טלי באמת ולראות עוד על הקשר שלה עם הבנות. גם לא הבנתי מי זאת דפנה. חוץ מזה שהיא רוצה לגעת בשמיים, לא הבנתי מי זאת. היא חמודה והיא קולית כזאת, אבל גם היא יצאה פרווה. מה את מנסה לגעת בשמיים? אני מנסה להכיר לה בחור מקסים, אבא לשני ילדים תכשיטן עם חנויות בכל העולם שעובד כמו חמור. באמת בחור מקסים, נותן, מפנק, לארג'. היא פסלה אותו כי היה לו משהו רוסי בנראות שלו. אז זה לא גזענות? זה יותר גזענות משאני אמרתי שהערבים מחנכים את הילדים שלהם לשנוא את היהודים".
את באמת מאמינה בזה, אה?
"כן, וזה גם לא ישתנה בעוד מאתיים שנה, ואין לנו פרטנר לעשות שלום כי הפרטנר שלנו הוא פסיכופט. אני הימין של הימין של הימין של ליברמן, ואני באמת חושבת שאין לנו עם מי לעשות שלום".
את מגדירה את עצמך כשונאת ערבים?
"אני לא נגד ערבים. יש לי הרבה עובדים ערבים ישראליים, ובחו"ל יש לי הרבה מוסלמים שהם לקוחות וספקים והם אנשים שפויים שאני יכולה לדבר איתם. אבל יש את החולי נפש הפסיכופטיים, שאני שונאת אותם, ואם אני אצטרך לקחת רובה ולירות בהם אני אעשה את זה. אין לי בעיה. גם אם ישימו לי ילד חמאסניק עם קלצ'ניקוב קטן, אני ארה בו. אם אני אצטרך לעשות את זה בשביל להגן על הילדים שלנו אז אני אעשה את זה בכיף ובאהבה, כי הוא יגדל והוא יפוצץ אותנו ממילא".
אז מה, מלחמה?
"לא מלחמה, מלחמה קרה. שקט. הם לא יקבלו מאיתנו שום דבר ויפחדו מאיתנו".
אוקיי, ומה דעתך על חרדים?
"לא כדאי לך לדעת. דבר אחד שמפריע לי ממש זה שהמדינה מפרנסת אותם. מדינת ישראל נותנת הרבה כסף לדתיים בטלנים. על מה? על זה שהם מתפללים למען המדינה? קומו ותעבדו".
מה את חושבת על המים ששפכה אנסטסיה מיכאלי?
(ניקול מוחאת כפיים) "אני חושבת שהיא הייתה צריכה ללכת לשירותים ולהשתין לתוך הכוס ואז לבוא ולשפוך עליו. אצלי זה היה נגמר במחבת או כיסא. אבל זה טעות שהיא לא הייתה צריכה לעשות את זה מול המצלמות כי זה עושה לה נזק, יש דברים שלא עושים ליד מצלמות".
ומה דעתך על זה שיאיר לפיד עובר לפוליטיקה?
"יאיר לפיד חתיך הורס. תשמע, הכול אצלו טוב חוץ מהדעות שלו. אם הוא ייקח עכשיו צעד ימינה, אני איתו. הוא בן אדם אמין ומאוד כריזמטי. עם כל האהבה שלי לליברמן, יאיר יותר חתיך".
אז הגבר המושלם בעינייך נראה כמו יאיר לפיד וחושב כמו ליברמן?
"נכון!".
לך בעצמך יש חלומות לרוץ לפוליטיקה?
"בטח. אני אמנם יכולה לפתוח מלחמות בקלות ולא יודעת להתאפק, שזה חיסרון בשביל פוליטיקאי, אני לא דיפלומטית – אני דוגרית. אבל אני חושבת שאני יכולה להיות אחלה שרת התרבות או אחלה שרת האופנה. אני חושבת שאני יכולה להיות גם שרת החינוך".
זו אתי שאמרה שהיא רוצה להיות שרת החינוך.
"אתי יכולה להיות שרת הקמצנות".
מעצב העל דני מזרחי נכנס לחדר וניקול קופצת עליו בקריאות התלהבות, "דני זה כמו אח שלי", היא מספרת. "הוא היה הראשון שנתן לי צ'אנס להפיק לו את הקטלוג שלו, כשהייתי אפס אפסה מצו'קמקת בת 19". במשך הראיון הופיע גם בחור, לו היא קוראת "ג'ורג'ט" ופונה אליו בלשון נקבה, שהביא לה את ארוחת הצהריים שלה. כשהיא מזכירה עוד חבר, מיקי בוגנים, אני כבר מוכרח לברר את העניין.
מאיפה הקשר הזה לגייז?
"חברים הכי טובים שלי הם הומואים. הם אנשים הכי מוכשרים והכי אמיתיים. הכי כיף לי איתם. כל התכונות הכי טובות שהייתי רוצה שיהיו לי בחברה יש לגייז. קוקסינליות, דראגיסטיות וגייז זה משפחה. החיבור הזה התחיל בגיל צעיר כשהתחלתי לעבוד באופנה ואז כל הסטייליסטים והמאפרים והספרים והדוגמנים כמובן – אני הייתי הבחורה היחידה וכולם סביבי גייז".
ואם נשפוט על פי "מעושרות", נראה שעם בנות את פחות מסתדרת.
"אין לי חברות בכלל. פעם היו לי כל מיני אהבלות כאלה שהייתי יוצאת איתן ל"קפה-מה עניינים-מה קורה-איזה נעליים יפות קנית". באיזשהו שלב זה נהייה מעייף לעשות דברים שלא בא לי ולדבר על דברים שלא בא לי לדבר עליהם, כי אני מרגישה שאני נהיית סתומה ממילה למילה בשיחה איתן. אלו היו מערכות יחסים מזויפות ובסוף תקעו לי סכין בגב. חברים בכלל זה זן נכחד, במיוחד כשאתה מצליח וכבר הגעת למעמד מסוים בחיים, זה משהו שקשה להשיג ולשמר".
אני מבין שאת שואפת להשתתף באירוויזיון?
"הקלטתי אלבום בשביל הפאן שלי ומאהבה. אירוויזיון זה בגלל שאני באמת יודעת לעשות שואו מכלום, ובגלל שאני ממזרח אירופה וכל המדינות הסלאביות יצביעו לי. אני לא רואה אף אמן ישראלי שיכול לזכות באירוויזיון חוץ ממני. לזכות באירוויזיון זה השיא ואז מבחינתי אני פורשת. אני גם רוצה להפיק את האירוויזיון בישראל".
ומה בדיוק היה שם עם צביקה פיק? הסתכסכתם?
"אני לא אוהבת לדבר על צביקה פיק. בוא נגיד שהבעיה היחידה שלו זה שהוא פולני".
לא עבר הרבה זמן מאז פתיחת הממלכה של ניקול בכיכר המדינה - מאדאם דה פומפדור - ועד שהגיעה השערורייה הראשונה, סביב מכירת פרוות אמיתיות, אותן הגדירה כפרוות בבון. היום, לטענתה, היא לא מוכרת כאלו יותר. "הפסקתי למכור פרוות בגלל שלא רציתי לפגוע באנשים, אבל לא בגלל איך ששוחטים את החיות", היא מפרטת, "בוא נישאר אמיתיים ונגיד את האמת, בניגוד לבר רפאלי שטוענת שלא ידעה שמדובר בפרווה אמיתית, כאילו אין לה כאלה עשרים בארון. אני לא אהיה צבועה. יש לי הרבה מעילי פרווה בבית של ג'יבאנשי וטרי מוגליר ואני מאוד אוהבת אותם ואני מאוד אוהבת ללבוש אותם ואני אמשיך ללבוש אותם".
לא אכפת לך מהחיות?
"כואב לי על הכלבים ועל החתולים שנוטשים אותם, כמו אדון אייל גולן שלקח כלב והחזיר אותו. זה יותר חמור משועלים שמגדלים אותם בתנאים טובים. ככה זה העולם. זה עולם אכזר וזה חוקי הטבע. כמו שמגדלים פרות לאכילה ככה מגדלים חיות לפרווה".
גם כילדה היית ככה מתוקתקת?
"תמיד. זה כנראה משהו בחינוך הפנימי שלי ותודה רבה לאימא שלי שלימדה אותי משפט מאוד חשוב שאני כל יום הולכת עם המשפט הזה – אנחנו לא כל כך עשירים בשביל לקנות דברים זולים. זה בהכול. מה שאני עושה, אני עושה הכי טוב והכי מושקע והכי מהמם".
עכשיו אני סקרן. כמה זוגות נעליים יש בארון שלך?
"הרבה. חמש מאות, שש מאות, שבע מאות. לא יודעת".
מה לגבי המתנות שהבנות הביעו כפיות טובה כלפיהן?
"תמיד הייתי כזאת. גם כשלא היה לי כלום הייתי נותנת והייתי מפנקת, ואני לא מתפארת בזה. זה לא משחק בקניית חברים כמו שחלק מהבנות יותר קל להם להגיד. כי הן כנראה יותר נכות רגשית לתת".
אגב, שמעת שלאתי נולד נכד שני?
"טוב, תרשום בתגובה: מעניין איזה מתנה קנתה סבתא אתי לנכד שלה? האם זה היה בייבי דיור או פוקס משומש?"
מה הניחוש שלך?
"אני חושבת שכשסבתא תלך לעולמה יהיה לנכדים בייבי דיור".
ניקול מספרת על הקולות שמישל, בתה בת השנה וארבעה חודשים, עושה כשהיא מתעוררת בבוקר. היא קוראת להם: אושר של בוקר. "כל הזמן היא רוצה על הידיים של אבא שלה. בבוקר אני מאכילה אותה בקבוקי ומשכיבה אותה ליד בעלי והם נשארים לראות סרטים מצויירים. הרגעים האלה הם פרייסלס".
מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"קודם כל, מישל ובעלי. גם להצליח עושה לי טוב ולהראות לאנשים מאיפה משתין הדג עושה לי טוב".
ומה עושה לך אורגזמה?
"נעליים של שאנל זה אורגזמה, אם יש במידה שלי זה עוד יותר אורגזמה. גם אורגזמה עושה לי אורגזמה, אתה יודע".
איזה יעד מועדף עלייך לחופשה?
"אין לי חופש. אני אמנם נוסעת פעם בחודש לפריז אבל זה תמיד עבודה. בין לבין כשיש לי שעה אז ישר אני אומרת לנהג רק כתובת אחת – שאנל, דיור, שקיות. בגדים אני לא מודדת, זה תמיד 'אקסטרה סמול, מיס' טו טו טו נעליים טו טו טו. גם אם אין במידה אני גם קונה, שיהיה פסל בארון".
את מרגישה "מעושרת" גם ב-ע' וגם ב-א'? כיף לך לקום בבוקר?
"בסך הכול אני מאושרת. כיף לי לקום בבוקר גם אם הוא מתחיל בצעקות, כי אם לא יהיה לי על מי לצעוק אז איפה יהיה לי הכיף?".
מה את מאחלת לעצמך?
"מעבר לעוד חנות, הפקה, במה ופוליטיקה, אני רוצה עוד ילדים".
ומה את מאחלת לשאר ה"מעושרות"?
"אני באמת מאחלת להם את כל הטוב. לדפנה לגעת בשמיים, לענבר לגעת בפשיזם, לאתי לגעת בנקניקיות, לטלי לגעת באושר, ללאה להישאר בפאן, ולעצמי להישאר אני".