שגב, אנה וענת. איזה דיכאון. אם בוקי והפלסטר החשוד על המצח שלו היו עולים, לא הייתה כאן דילמה. הוא כוכב העונה, זה שהצליח להיות גם ההפוגה הקומית וגם השחקן שעשה את הצעד המהפכני, גם זה שמפליץ וגם זה שמדיח את תורג'י. זכייה של בוקי הייתה יכולה לסגור באופן מושלם עונה מעולה. במקום זה, אנחנו תקועים עם שלושה אנשים שבא לנו לתת להם מיליון בערך כמו שבא לנו על חורף גרעיני.
ענת? היא המתמודדת הראויה, זאת שהגיעה עם סט תואם של ערכים וקוביות בטן. השילוש הקדוש - אסטרטגית, חכמה ופיזית. אין משעמם יותר מזה. ואנה? היא ואקום. כלום. חלל ריק שבטעות הגיע לגמר. הצבעה לה היא הצבעת מחאה, אבל לכו תדעו, ככה נעמה קסרי זכתה. ואיתי שגב? הוא הלוזר, הוא אמור להיות הבחירה הטבעית. אבל הוא התפתל את דרכו לגמר, במיוחד בפרק האחרון, באופן שכבר היה לא נעים לצפייה. בגניבת הפסלון של בוקי היה פי אלף יותר אינטגריטי מאשר בדרך שבה שגב מכר אותו בדקה האחרונה כדי להגיע לגמר. ובואו לא נשכח, סביר להניח שעם מיליון שקלים הוא יעזור למאיה רוטמן להוציא דיסק שני, סיבה מספיק טובה להצביע לענת.
לפני זה כמובן שאנחנו נאלצים לעבור את החלק המשעמם בכל עונה, כולל בעונות האמריקאיות, שבה כולם חולקים כבוד לכל המודחים. לא מספיק שהם חוזרים לנו באי התקווה, בגלגלי הצלה ובמושבעים (וסביר להניח שגם בגמר של שש - שש וחצי שעות יצליחו לדחוף איזה נאום של מיכל זוארץ), עכשיו אנחנו צריכים גם לסבול שוב את רגעי השיא שלהם על רקע הפסקול של יד ושם. הפעם זה נעשה על ידי זיהום חופי תאילנד בעזרת מצנחי רחיפה כעורים ודליקים, שנשאו עליהם את שמות הנספים - מייקל והתקף הלב, מויאל והפרנויות, עזאם והפוסט טראומה. ונזכור את כולם. הופ, רגע, שכחנו.
טוב, החיים חייבים להימשך, ואם אפשר אז בשברולט שחורה. יפה מאוד שהשיגו אוטו העונה, ועוד יותר יפה שהוא לא הלך לחילוט הערבויות של ערוץ 10. כצפוי מפרס כה גדול, המשימה דורשת יכולות אולימפיות, מה שאומר שבוקי ושגב יכולים מראש לבנות על עוד כמה שנים בקו 5. מסתבר גם שאנה לא יודעת לשחות, לנהוג או לעשות כל דבר שלא כולל פלייה ופירואט, כך שנראה שהמשימה בכיס של ענת.
בהתחלה הכל זורם כמתוכנן - שגב מקיא במים, בוקי טובע אחרי שמונה מטרים ואנה מפרפרת אל עבר הכיוון הלא נכון. רק ענת גומעת את המרחק במהירות פלפסית, מזל שבטוויסט של הרגע האחרון אנחנו מגלים שיש לה פחד גבהים שגורם לה לשכוח שרשראות במים. אנה מחלטת את האוטו מתחת לאפה, אבל מילא, מי שלוקח אוטו גם ככה לא לוקח מיליון. השורדים עושים סיבוב על הג'יפ וכנקמה משאירים מלא סחלה מהאי על הריפוד. בפרק הבא - אנה לומדת זינוק בעלייה.
רגע לפני מועצת השבט, שגב נזכר שהוא לא ביאס אותנו כבר איזה עשרים דקות ומחליט לבגוד בבוקי. למה? הרי רוב הסיכויים שהבנות גם ככה היו מצביעות נגד בוקי, שבטח היה נכשל במבחן אש מול אנה. שגב היה יכול להגיע לגמר בלי לצאת מעפן. במועצה בוקי ושגב מתווכחים על מי יצא הכי גבר, התשובה היא כמובן ענת הראל. תורג'י מצטרף למושבעים וממליץ לבנות להדיח את שגב וכדי להזכיר לו שהן לא סופרות אותו, הן מדיחות את בוקי. היה שלום בוקי - הזקנה במסדרון, הקשיש הנפחן מפנימית ג', הצילייגר של כולנו. תטפל בדבר הזה בגב שלך, זה מדאיג.
הציטוטים:
"אני לא מאמין אפילו לעצים" (שגב, אחרי ששיח עשה עליו בליינד סייד)
"לקחת את הקקה, אפילו לא ציפית אותה בלקה, ומרחת על הפנים" (תורג'י, תשמור משהו לגמר)
"מזל שהחיים נמשכים אחרי המשחק ונוכל להמשיך ללכת אחד ליד השני" (אנה על תורג'י. טוב, לא בדיוק ללכת, לא בדיוק ליד)
"גם אני יכולתי לגנוב את הפסלון ולא עשיתי את זה" (שגב, מסרב להיות הביגר פרסון)
"זאת לא הייתה ברית, זאת הייתה ברית של חלשים" (שגב, דקויות)
"גם עשרים מיליון לא יעשו אותך גבר" (תורג'י על שגב. אאוץ')
"סליחה מכל מי שהנפיחות שלי הפריעו לו" (בוקי, נאום סיכום)