איזה באסה ליוליה, היא פרקטיקלי הדיחה את עצמה. ועוד אחרי כל הג'וקים האלה שהיא אכלה. יוליה נקרעה בין המחויבויות שלה במשחק - כלומר, בוקי ונטלי - ובין הרצון שלה לחזור לתל אביב ועדיין לקבל דרינקים חינם בבר של אושרי ותורג'י. אבל אי אפשר להסתדר עם כולם, בטח שלא בהישרדות, ויוליה העדיפה להפוך למושבעת מאשר לקחת צד. יכול להיות שבטווח הארוך היא צודקת, ויכול להיות שהיא תגלה שלא משנה כמה היא מתוקה ושווה, כל עוד היא פחדנית - היא תמיד תהיה יוליה פלוטקין, אלמונית.
אבל רגע, מההתחלה. תורג'י מבואס על ההפסד בחסינות הגועל. לא מספיק שהדיחו לו את אושרי, הוא גם לא אכל תולעים מספיק מהר. "כולי לב!", הוא זועק, שזה כמעט טוב כמו ה"אני מתבייש לעמוד איתך באותו טו שוט" שירה בפרק הקודם לעבר בוקי. אנה (כולי אגן) מציעה למשוך את יוליה (כולי תלתלים) לברית שלהם, יוליה מתלבטת כי היא כבר בברית עם בוקי (כולי טפיל מעיים).
בזמן שיוליה מתלבטת, אושרי ופרסטר נתלים הפוך באי התקווה. המשימה - לדעת כמה שיותר על חברי השבטים שלהם. ברור שפרסטר לוקח, אושרי מרוכז מדי בעצמו מכדי להתעניין בזולת. אושרי ממשיך להעליב שלל אוכלוסיות, כולל מוזיקאים שקראו לאלבומם הראשון על שמם (כאילו, לא קנו לך דיסקים בין הצגת "מוגלי" אחת לשנייה?), אוכלוסיית בת ים (או כמו שהוא מכנה אותה, "הפארק הלאומי בת ים"), ואת כל יוצרי ומשתתפי "רבין, המחזמר" אבל זה בסדר, הם העליבו אותנו קודם. ואת רבין. ולמייקל לואיס יש שם אמצעי של בת. מתברר לנו שלא רק שאושרי כהן לא יודע הרבה על חברי השבט שלו, הוא גם כמעט ולא יודע כלום על העולם. מסכן.
החשש לגורל המשימה מובן מכיוון שאושרי חזר למשחק כבר יותר פעמים משקופית החסות של ספרינג חופים, אבל אפשר לנשום לרווחה - הפעם הוא הולך לתמיד. נקווה שאת הזמן הפנוי בווילת המושבעים הוא ינצל לעלעול בספרו של עזאם עזאם "האם אתה סוכן מוסד". התשובה, אגב, היא "לא, אבל אני יודע לרקוד דבקה". פרסטר חוזר לאי ובלי להלחיץ או משהו, אבל או שהוא איבד את שפיותו או שהוא מצלם את הספין אוף "עלילות משה באי התקווה". תחושה עמומה שזה ייגמר בהקמת חוליית גרילה תאילנדית ומשהו על ריח הנפלם בבוקר.
בסאנאי, בוקי בונה נרות שבת וכולם מקבלים סלסלה עם פתק שעליו כתוב "סברי מרנן". למרבה ההפתעה לא קופץ מתוכה יהורם גאון בפיאה ג'ינג'ית, והשורדים מסתפקים בבקבוק יין. יוליה ממשיכה לזגזג בין שתי הבריתות והמצב בשבט הופך לדליק יותר ממפגין באבן גבירול. "אין לך שום דעה, שום אני מאמין, שום אוסול", מאשים תורג'י, שבעיתות לחץ מתגלה כטיפוס מנג'ס יותר מהזמנות פייסבוק לגלאסדור.
בוקי בטוח שכולם הולכים להדיח אותו אז הוא ממציא פסלון חסינות. כמובן שלאף אחד לא אכפת ממנו והם בכלל מתלבטים האם לנצל את המומנטום נטול החסינות ולהדיח את תורג'י, או לזרום עם ענת ואנה ולהיפטר מיוליה. כרגע שתי הבריתות החזקות הן של אנה וענת ושל נטלי דדון ואיתי שגב. תורג'י הידרדר לכדי סטטיסט, שורד בודד שמנהלים עליו משא ומתן. מהילד המקובל בשכבה הוא הפך לבוקי, אפילו השיער שלו כבר נראה פחות מדהים.
חברים, חסינות על הפרק. והפעם במועצת השבט - כולם יוצאים על יוליה, יוליה בוכה, כולם מנחמים את יוליה, יוליה מודחת. למרבה הצער, בוקי אפילו לא מציע לה את פסלון החסינות הדמיוני שלו. גם כן חבר. בפרק הבא: יוליה מוחלפת בעז. סתם, לא, יותר גרוע - היא מתגלה כבת של וייצמן מ"עניין של זמן" החדש. כאילו, לא משנה כמה שיעורי משחק תקחי, בסוף ילהקו אותך על בסיס בדיחת שיער.
הציטוטים:
"איזה מלוחים היו הג'וקים" (נטלי, נזכרת בערגה)
"אני כולי לב, אין פה אחד יותר רגיש ממני" (תורג'י, מודעות עצמית זה לחלשים)
"זה מצחיק לקרוא לאלבום שלך על שמך" (אושרי, קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ)
"לא באתי כדי להיות סטטיסט בסרט הגמר של אושרי ותורג'י" (בוקי. ברור שלא, באת כדי להיות הזקנה במסדרון)
"בואו לא נהיה תמימי דעים" (יוליה. העיקר שפניה נושבות)