משימת הקיבוץ הכניסה לחיינו שוויון, שיתופיות ורהיטי וינטג', אבל בעיקר שפמים. קרל מרקס מתאבד בקברו, וזה עוד לפני שהוא חזה בסער עם קסקט ממחיז את המניפסט הקומוניסטי. גם הפעם הרעיון הקיבוצי נכשל חרוצות, אבל לפחות הגברים היו נאים וגאים, ובעיקר נראו כאילו נמלטו מהופעה של הויליג' פיפל. צבי אפילו הזכיר קצת את פרדי מרקיורי אחרי הפרטה, כלומר את סטאלין.
וזה לא הכל, מאז שוולטר הפסיק להנשיר על הספות כנראה שהבית לא מצחין מספיק, לכן נתנו לדיירים לקלף תפוזים לאורך כל המשימה, שזו הפעולה המסריחה ביותר שניתן לבצע בחלל סגור. בזמן שצבי וקותי מחללים פרה מסכנה ותמיר מחריד את נווה אילן עם ספק ביצוע ל"שלווה" ספק צפירה, סופי נפרדת מדיירי הגראן הרמנו. מוכרחים להודות שלאחר שבוע במחיצתה הם נראים מעט כחושים, יש מצב שהיא לקחה להם צ'וריסוס לדרך? ומה הדבר הכי חשוב שלמדנו? ובכן, בארגנטינה יש צמד אחים הומואים וחתיכים. ואנחנו קיבלנו את שירן ורינת גיטר. תודה באמת.
מסתבר שמנהגי הקיבוץ לא כוללים רק השכמות לקטיף ואונס מתנדבות, אלא גם שיוויון בחלוקת הריסים. ומכיוון שכולנו השתמשנו בפורים כתירוץ לדגום ריסים מלאכותיים (אין מה להתבייש), אפשר כבר להודות שהחיים נראים אחרת מבעד למניפת הפלסטיק הזאת. קותי נוזף ביאנה? ערן עצבני? אז מה, יש חולד פצפון שרוקד להם סטפס על העפעף בכל פעם שהם ממצמצים! שינוי מוחלט בתפיסת העולם. יום אחד, אביבית, נגלה שצדקת. ההיסטוריה תוכיח.
אחרי שהתגברנו על הריסים, הקוראן כבר לא היה סיפור גדול. צבי חשש שסער יתחיל להשוות בינו ובין התנ"ך ואז אולי יגלה שלמוחמד היה יותר גדול מלשמואל ב', אבל גם ככה כל העסק היה לא יותר מתירוץ להציף את המוסלמיות של יאנה, שהודחקה בהצלחה כבר עונה שלמה. הדיירים מצביעים נגד אבל אין לזה משמעות, כי קיבוץ, כמו שלמדנו מצפון קוריאה, הוא צורת משטר דיקטטורית. הקוראן נכנס הביתה ופרידה לוקחת אותו לשירותים.
התרגיל המלוכלך הצליח, כי קותי נזכר שהוא רוצה להתחתן עם יאנה אבל לא יכול בגלל שהיא מוסלמית. זה בסדר כי יאנה מתכננת להתגייר ורק אז לספר לקותי שגם ככה זה לא ילך ביניהם בחוץ. גם וישונסקי מגלה שהרבה זמן הוא לא הציק לאיש, ובמקום לגהץ כיסים הולך לנזוף ביאנה במטבח. כמה מעיק, משולש הברמודה הזה לא הסתיים כבר לפני חודש? זה נראה כמו שידור חוזר בויוה פלוס - דברים שכבר ראינו פעם, אבל עם שפם.
הרגע המוצלח של הפרק: אביבית חולבת תוך כדי צווחות נוגות של השיר "אבא". רגע לפני ששלומי שבת תולה את עצמו, היא נזכרת שהיא לא בכתה כבר 20 דקות ומתחילה להתייפח. צבי מחליט לעודד אותה בעזרת מזמור, ורגיש מספיק על מנת לבחור בשיר על אמא שגורם לה לפרוץ שוב בבכי. תגובתו המעודנת: "תרגעי ותתחילי לעבוד". יותר טוב אפילו מהגרעפס בפן של עינב.
לפחות ההדחה הגלויה עשתה את העבודה, בהנחה שהעבודה הייתה לסכסך. כצפוי, תמיר לקח אותה הכי קשה אבל אין מה לעשות, אי אפשר לרכב לגמר על זיופים של כריסטינה אגילרה ואפיל אספרגרי, חייבים קצת אומץ בחיים. אחרי דקות ארוכות ומתישות של בכי וייסורים, מוקי חתולי שפנפני שוב מעמיד להדחה את יאנה ושרי, אף אחת מהן כבר לא תהיה האחת. לפחות הן לא לוקחות את זה אישי כמו צבי, ילד החוץ המקופח של הקיבוץ - מי שמעמיד אותו להדחה כי הוא חדש הוא צבוע, אבל מי שמעמיד אותו להדחה כי הוא לא סובל אותו סתם חרא של בן אדם. ושרי? היא אכלה לו את הראש במשך ארבעים דקות, לכן אסור לה להעמיד אותו להדחה לעולם. אף אחד לא יכול לצאת טוב מהתקף הזעם המשופם של צבי, שמשפד את דיירי הבית אחד אחד.
אז בהנחה שהסיכוי שקותי יודח זהה לסיכויינו לפגוש את סער שיינפיין בעונת הסלבס, זה בין שרי לצבי. אני מוכרחה להודות שלא אכפת לי מי מהם ילך. שרי אמנם נזכרה סוף סוף לצעוק, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. וצבי? הוא כל היום צורח, אבל הוא לא מצליח באמת לעניין. מה שבטוח זה שאם הוא יודח אביבית תקבל תירוץ לחודש שלם של דרמות, ולזה באמת שלאף אחד אין כח.
הציטוטים הגדולים:
"הפטמה לא עובדת" (קותי. אין פטמה רעה, יש פטמה שרע לה)
"הוא אכל לנו את כל האוכל והלך" (שרי על איתם. למה? הוא גם סיפק לא מעט בדיחות עיוורים)
"אביבית אנחנו לא בקולנוע" (צבי לאביבית. היא דווקא חיה בסרט)
"שלושה ימים אני עם הפרה" (צבי. לא יפה לדבר ככה על אביבית)
תמונת השבוע:
