הסלב של כולנו: בין אביבית בר זוהר לגלעד שליט
ידענו שזה יקרה מתישהו - גלעד שליט הלך למסיבה בתל אביב. האמת שלפי השמועות הוא גם היה בשני ברים, שתה בירה (תגובת פייסבוק נפוצה: "בירה בפסח? חבל שהחזרנו אותו") והצטלם בסלולרי עם כל מי שביקש, כלומר עם כל אלו שבשבוע שעבר ביקשו מקותי להצטלם איתם. אז זהו, סופית, גלעד סלב. כשהוא הוזמן למשחק של מכבי הוא עדיין היה השבוי שחזר, הוא אפילו נראה קצת אומלל. אבל עכשיו, עם עוד כמה קילו, חיוך וחיבוקי פייסבוק מטושטשים, הוא כבר נראה די בעניין. יותר בעניין מזה והוא חותם אצל יריב נתי.
אבל אל תבנו על השקות בינתיים, גם לא על קמפיין פח עם יערה וינקלר. כי זה לא גלעד שליט שמתנהג כפליט ריאליטי, אלא אנחנו שמתייחסים אליו כאל אחד. וזה בסדר, זו הדרך היחידה שאנחנו מכירים. ומה לעשות שהיא תקפה גם במקרה של אביבית, שחזרה משלושה חודשי התנדבות בנוה אילן, וגם במקרה של גלעד, שחזר מחמש שנים בכפייה בעזה. אין בנו את הנימוס המאופק והרגיש שמפריד בין המודח לפדוי, כל מי שהיה בטלוויזיה מעורבב לכדי עיסה אחת שגורמת לנו לשלוף את האייפון, להתנפל בחיבוק ולבקש תמונה. שיפרגן, מה, סימסנו לו.
סיון אברהמי וערן טרטאקובסקי? שיהיה
אז סיון אברהמי וערן מ"האח הגדול" שאף אחד לא יודע איך כותבים את שם המשפחה שלו, מתקרבים. אוקיי, וואטאבר. לא שאני באמת מצפה שמשהו יקרה ביניהם, אבל מוכרחים להודות שמדובר בתרגיל די נואש. כי העניין עם סיון אברהמי, קצת כמו עם ערן, זה שפשוט אין להם את זה. הם שניהם נראים טוב, אינטיליגנטים במידה וגם עושים רושם של אחלה אנשים, אבל מאותה סיבה שהם לא תפסו בבית "האח", זה לא קורה גם בחוץ. ייתכן ומדובר בכריזמה לא מספקת או אנמיה כרונית, אבל אין שום סיבה שאת מה שלא עבד להם לבד, הם יצליחו לגרד בשניים. ומצד שני, מי יודע. תראו את טומי ואיילה.
איתו או בלעדיו: בונו בארץ
בונו בארץ, ומסתבר שזה די מרגש אנשים. בימים כתיקונם לרובנו אכפת ממנו בערך כמו שאכפת לנו מהעימותים בתימן, אבל ברגע שהוא דורך בנתב"ג הוא זוכה לליווי נשיאותי ומטחי חזיות מנערות נרגשות, שרובן רק נולדו בשנה שבה "וואן" חרך את המצעדים. נחמד לגלות שישראל ממשיכה להיות מוקד משיכה לזמרים מקשישים מכל רחבי העולם, שמגיעים לכאן על מנת לקבל ליטופי אגו ואת כל הצומי שהעולם הפסיק לספק להם לפני עשר שנים. אפשר להתבכיין על הפרובינציאליות נטולת הפאסון שלנו, אבל עשינו את זה מספיק. במקום זה נפרגן לבונו, שעם רלוונטיות של גוגל פלוס וסקס אפיל של שממית, זכה לחוות שוב את גלי ההערצה הנשכחים והבזקי הפפראצי. הענקנו לו עוד לילה אחד שבו הוא הרגיש כמו הרוקסטאר שהוא היה בניינטיז, ולא הנודניק האירי עם השירים המנג'סים אליו הפך לפני עשור.
סטפ ביי סטפ: וואן דיירקשן
אז מה, להקות הבנים חוזרות, הא? גם בימי "טייק דאת" וגם היום אלו היו מוצרים מהונדסים של פרודוסרים ממולחים, ההבדל הוא שפעם ניסו להסוות קצת את הפלסטיק שזלג מהצדדים. במקרה של "וואן דיירקשן" מדובר בלהקה שנוצרה על ידי סיימון קאוול על מסך הטלוויזיה ב"אקס פקטור", ואף אחד לא מתבייש בזה. כך או כך, מהשיר היחיד שלהם ששמעתי, נראה לי שזה אכן הולך באותו וואן דיירקשן שפליטי הניינטיז כבר מכירים: מעריצות צורחות, סולן מתבלט על חשבון היתר, יציאה מתוקשרת מהארון, קריירת סולו, ריהאב. נתראה עוד עשרים שנה באיחוד.
ויצים: כמה קטנים
אפשר כבר להפסיק לחפור בגופה של וויטני יוסטון? ג'יזס, תנו לאישה לנוח.
כולם מדברים על ההוא שהתעקש לקנות ביסלי בסופר בפסח. אני מוכרחה להודות שהייתי חשה הרבה יותר אמפטיה כלפיו אם היה מדובר בשטוחים.
פייסבוק שילמה על אינסטגרם מיליארד דולר. דאמיט, אם הייתי יודעת הייתי מסרקת קצת את החתול לפני הצילום.
לפני שבועיים אלו היו זינגה שקנו את "דרו סאמת'ינג" ב200 מיליון דולר, והשבוע צוקרברג בלע את אינסטגרם תמורת מיליארד. אין לי מושג מה יהיה הרעיון הדבילי הבא שיגרוף מיליונים, אבל מי ייתן והוא יהיה שלי.
ושי לחג: