במאי- מרטין סקורסזה (שגם מפציע לרגע כצלם בסרט).
תסריטאי- ג'ון לוגו (“הטייס") מבוסס על הרומן הגרפי של בריאן סלזניק.
שחקנים- אסא בטרפילד (“הנער בפיג'מת הפסים"), קלואי מורץ' (“קיק-אס") בן קינגסלי, סשה ברון-כהן (“בוראט”).
מפיק אורח- ג'וני דפ.
על מה הסרט?
ילד יתום חי לבדו בקירות תחנת הרכבת בפריס, מנסה לפתור תעלומה הקשורה לאביו יחד עם בתו של חנווני מסתורי.
על מה באמת הסרט?
על הקסם שבקולנוע, הישן והחדש.
הדבר הכי טוב בסרט
התלת מימד. ממש מרגישים שסקורסזה נהנה לשחק בטכנולוגיה החדשה לראשונה, כמו איזה ילד ממש מוכשר שגילה צעצוע חדש. משוט הפתיחה עוצר הנשימה, דרך העשן והשלג התמידיים ועד לשימוש המרהיב שלו בקלוז-אפים. אפילו ג'יימס קמרון (“אוואטאר") אמר שזהו השימוש הטוב ביותר עד היום בתלת-מימד.
הדבר הכי גרוע בסרט
המבנה העלילתי והקצב שלו. לא בטוח שילדים ו/או אנשים שהם לא סטודנטים לקולנוע ייהנו כאשר הסרט מרגיש לפעמים כמו שיעור ב"תולדות הקולנוע".
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הרכבת היורדת מהפסים, כמחווה לסרט הקולנוע הראשון, אבל הפעם עם הרבה יותר אפקטים.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
מהסצנות עם סשה ברון-כהן היינו מצפים ליותר. אולי הוא לא באמת יודע לשחק?
סקס
סרט ילדים, המקסימום שתקבלו זה אחיזת ידיים.
אלימות
דיקנסית. שוטרים נגד יתומים.
סטיילינג
אנלוגי. מחווה מפוארת, צבעונית ואלגנטית לשנות ה-30 ולעולם המכונות של אז, מלא גלגלי שיניים וקפיצים. חלק מהצילומים המרהיבים נראים כמו ציור של טולוז לוטרק, כאשר חלק מהניצבים הם חיקויים אחד לאחד של דמויות מהתקופה כמו צ'רצ'יל, ג'וייס ודאלי.
מה למדנו מהסרט?
את מה שז'ורז' מלייס מלמד אותנו- קולנוע הוא המקום בו נוצרים חלומות.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
שוב גורמים לנו להתגעגע לתקופה שמעולם לא היינו בה.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
כשמאחוריו שרשרת פרסים מכובדת, ומלפניו 11 מועמדויות מובילות לאוסקר, רוכב סקורסזה על גל האובססיה ההוליוודית להיסטוריה של עצמה, רק חבל שהוא נתקע קצת במערבולות הנוסטלגיה על חשבון הסיפור, הקונפליקטים והמקצב.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
פריז, אח, פריז, אפילו כשהיא רק תפאורה היא עדיין מרגשת.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטים אילמים- מגריפית' דרך קיטון ועד ז'אן ויגו.
"הנער"- בגלל היתום, השוטר ומוכרת הפרחים.
"אמילי”- בגלל פריז הדמיונית וסיפורי המשנה.
שורה תחתונה
סרט ילדים למבוגרים כמו שרק מרטין סקורסזה יכול לעשות, ואחד הסרטים הטובים של השנה. חוץ מזה שמדובר בשיעור מזורז בתולדות הקולנוע ותעודת הוקרה מיוחדת וגדולה לקוסם הקולנועי הראשון, מלייס, שממש אפשר לדמיין כעת כיצד היה מביים את סרטיו בתלת-מימד, הסרט הוא שיר הלל לאומנות הקולנוע, לקסם שבו, לאסקפיזם שהוא מציע, לשורשיו ולעתידו.
זמן מסך
126 דקות.