במאי- בראד בירד (“רטטוי").
תסריטאים- ג'וש אפלבאום ואנדרה נמק (“זהות בדויה") מבוסס על סדרת הטלוויזיה שכתב ברוס גלר.
שחקנים- טום קרוז, פאולה פטון (“דז'ה וו”), סיימון פג (“מת על המתים"), ג'רמי ריינר (“מטען הכאב").
על מה הסרט?
זה באמת חשוב? ובכל זאת- כוח משימה מיוחד..יאדה יאדה..טרוריסטיים רוסיים..יאדה יאדה..ריגול..קרמלין..אין גיבוי ממשלתי..יאדה יאדה..מלחמה גרעינית כוללת.
על מה באמת הסרט?
אל פחד מהאיום הגרעיני, כל עוד האימפריה האמריקאית בשליטה.
הדבר הכי טוב בסרט
סיימון פג. השחקן והתסריטאי הבריטי המצחיקול אחראי לבדו על הצד הקומי, הקליל והמודע לעצמו של הסרט, והוא עושה את המיטב עם הרפליקות הכי מוצלחות בתסריט. היחיד שמזנב אחריו הוא ג'רמי ריינר נוטף הכריזמה שנותן את הופעת המשחק הטובה ביותר בסרט.
הדבר הכי גרוע בסרט
הוא ארוך מדי, ובמערכה אחרונה כבר כמעט נגמר הכוח.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
טום קרוז מטפס עם כפפות פלא בלבד על המגדל הכי גבוה בעולם שבדובאי (אכן מדובר בקרוז ולא בכפיל), כחלק מהספקטקל שמציע הסרט בו כל סצנה היא "הכי בעולם”.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
זו שבה שוב מוטל על האישה לפתות את הגבר העשיר. אפילו שהסרט צוחק על זה קצת אחר כך, כבר מיצינו את קו העלילה הזה.
הזווית הישראלית
אי אפשר להתעלם מהעובדה המכאיבה שהשנים לאו דווקא עושות טוב לכוכב, ואין דרך נעימה להגיד את זה, אבל טום קרוז דומה כאן מאוד לחנוך רוזן.
סקס
פאולה פטון אחראית על הצד ההורמונלי בסרט, היא זוכה לנשיקה מטום קרוז (שהיא כמובן רק חלק מהמשימה) שמשוויץ בגופו המסוקס בכל אפשרות. כאן לפחות הזמן לא פגם באיכויות הכוכב.
אלימות
מבין כל סצנות המכות המוצלחות, בהן טום קרוז הוא כמו דמות מסרט מצויר שלא משנה כמה ייפגע תמיד יישאר בחיים, מתעלה מעל כולן סצנת הצ'יק-פייט בין פוטון האמזונית לשחקנית הצרפתייה, ליאה סיידו (“פריז בחצות”), המאיימת.
סטיילינג
המילה האחרונה בטכנולוגיה. חוץ מזה שהסרט נראה כמו פרסומת אחת ארוכה לאייפון (רק עם האפליקציות הכי מגניבות שלעולם לא יהיו לנו), הוא מלא גם בהברקות טכנולוגיות עתידניות יותר או פחות שיעשו נעים בלב לחובבי הגאדג'טים.
פסקול
אינספור וריאציות על נעימת הנושא המוצלחת מהתוכנית המקורית.
מה למדנו מהסרט?
שיש עדשות מגע שיכולות להדפיס מסמכים רק ממצמוץ.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
הייתי מקצר חצי שעה בכיף.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
הבמאי בראד בירד עושה מעבר חלק ודי מושלם מסרטי האנימציה שביים עד היום- "רטטוי”, "משפחת סופר-על" ו"ענק הברזל”- לסרט ה"לייב-אקשן" למבוגרים הראשון שלו, והוא מוכיח שהוא כנראה במאי הפעולה הכי טוב בהוליווד כרגע.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
הם לא גנבו את העלילה בדובאי מהמוסד הישראלי? על-פי פרסומים זרים כמובן. מזל שכאן הם יודעים להסתתר מהמצלמות.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"ספיידרמן”- כי גם הוא יודע לטפס על מגדלים ללא פחד.
שורה תחתונה
ככה צריך להראות סרט פעולה! הסרט המוצלח ביותר בסדרה מוכיח כי יש עוד הרבה מה לעשות עם הנוסחה המשומשת, והוא אפילו גורם לטום קרוז להיראות ממש טוב גם לאלה שהפכו אלרגיים אליו בשנים האחרונות. למרות שלא מושם דגש גדול מדי על תסריט או כתיבת דיאלוגים, זה לא ממש מפריע לסרט להיות מותח בטירוף, מפתיע, עוצר נשימה, גלובלי, אקסטרווגנטי ומלא אדרנלין כמו שסרט פעולה מבדר צריך להיות.
זמן מסך
133 דקות.