ג'יי אדגר: מהפחות טובים של איסטווד

על מה הסרט?
על חייו ופועלו של ג'ון אדגר הובר, ראש ה-FBI במשך כ-50 שנה.

על מה באמת הסרט?
כרגיל, לא משנה כמה אתה חרא של בן אדם, אימא שלך אשמה בהכול.

הדבר הכי טוב בסרט
ארמי האמר (שגילם את התאומים המוכשרים ב“הרשת החברתית”), מגלם בקאמפיות מקסימה את קלייד טומסון- "החבר הטוב", “סגנו של", “יד ימינו"- של הובר, וגונב את ההצגה אפילו לדיקפריו המתאמץ מדי.

הדבר הכי גרוע בסרט
האיפור. ליאונרדו דיקפריו, יחד עם שאר הדמויות, מזדקן מולנו בסרט, אך עבודת האיפור היא כל כך לא טבעית ומזויפת, שלפרקים זה נראה יותר כמו פרודיה על זקנה ולא כמו הדבר האמיתי. ואולי זו בכלל אשמת התאורה?

הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת הסיום בין בני הזוג. מבלי להכביר בספויילרים, אפילו שהיא הייתה מצוינת מדובר במקרה מובהק של "מעט מדי-מאוחר מדי”.

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
מבין שלל השמועות שרדפו את הובר האניגמטי, אחת מהן הייתה חיבתו ללבישת בגדי נשים. הסרט מתמודד עם השמועה בצורה מוזרה למדי, באחת הסצנות הפחות טובות שלו.

הזווית הישראלית
המרדף של הובר אחר ארגונים ופעילים שמאלנים, תמיכתו במקארת'י, שנאת הקומוניסטים ופעילי זכויות אזרח, לא יכולה שלא להזכיר תהליכים מסוימים גם במדינה קטנה במזרח-התיכון.

סקס
מרכז הסרט הוא סיפור אהבתם של הובר ו"מספר 2” שלו. הובר הרווק, שחי עם אמו עד יום מותה כשהיה בן 43, מעולם לא באמת יצא מהארון, אך זו בחירה מוזרה מצד התסריטאי והבמאי להיכנס לארון גם כן, ולהתייחס לעובדת מיניותו ולזוגיות שלו בחידתיות ובמעין סוג של התעלמות, מה שהופך את דמותו ואת הסרט, למרות הקפו, אורכו ויומרותיו, לחלול וריק.

אלימות
ממש כמו ב"הר ברוקבק", לפני ששתי הדמויות יוכלו להפגין קצת חיבה גופנית אחד לשני, הם חייבים לעבור קודם איזה סשן אלים קצרצר לפני כן. הומופוביה זה כואב.

סטיילינג
אחד הצדדים המרשימים של הסרט, שצריך לסמל את חלוף הזמנים גם בבגדיהם ועיצוב הפנים של החלל והדמויות. הובר עצמו מפגין בסרט חיבה ארוטית של ממש לחליפות, וחלק מהדיבור ההומואי בינו ובין זוגו סובב סביב הנושא, כאילו היו שתי פאשיניסטות עכשוויות.

מה למדנו מהסרט?
מי באמת החזיק את נשיאי ארצות הברית בביצים.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
דווקא הייתי רוצה לראות סרט על דמותה של המזכירה, נראה לי שהיא יותר מעניינת שם מכולם.

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
ניכר שאיסטווד התעניין כאן יותר במהי ביוגרפיה קולנועית, מהם אמת ושקר, זיכרון ופלאשבק וכיצד כותבים דמות ריאליסטית-בדיונית, חבל שבמבחן התוצאה מדובר דווקא באחד מסרטיו הפחות טובים.

המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
לא ידעתי הרבה על הובר לפני הסרט, ואני לא יודעת עליו יותר מדי גם עכשיו.

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
ביוגרפיות קולנועיות- כדי להעתיק את הנרטיב השגרתי.
"אימפריית הפשע”- בעיקר בגלל דמותו של השוטר השמרני.
"הר ברוקבק”- בגלל "היחסים האסורים”.

שורה תחתונה
למרות שמדובר באחד הבמאים ההוליוודים הטובים ובתסריטאי מוכשר זוכה אוסקר, הביוגרפיה על חייו של הובר, אחת הדמויות האמריקאיות המסקרנות, לא מצליחה באמת לחדור את אישיותו, וחוץ מכמה תובנות מעניינות על בחירותיו ופעולותיו, התסריט והסרט נותרים קונבנציונליים, מרוחקים ומבולבלים. דיקפריו כנראה יקבל מועמדות לאוסקר על התפקיד האמין, אבל זה רק בגלל שבזכותו אפשר להזדהות קצת עם הטיפוס המורכב ומעורר הרתיעה אותו הוא מגלם.

זמן מסך
137 דקות.

• ביקורת סרט
• ליאונרדו דיקפריו