במאי- סטפן דלדרי (“נער קריאה").
תסריטאי- אריק רות' (“המקרה המוזר של בנג'מין באטן") מבוסס על ספרו של ג'ונתן ספרן פוייר (“הכול מואר").
שחקנים- טום הנקס, סנדרה בולוק, תומס הורן.
על מה הסרט?
ילד יוצא למסע חיפוש בניו-יורק בעקבות מפתח של אביו שנהרג בפיגוע במגדלי התאומים.
על מה באמת הסרט?
על כמה קשה, וכמעט בלתי אפשרי, להתמודד עם אבל.
הדבר הכי טוב בסרט
תומס הורן. בסרטו הראשון, הילדון הזה, שמזכיר את אלייז'ה ווד בילדותו, מגלם דמות מורכבת של ילד "אינדיגו" מוזר ביותר, ספק אוטיסט ספק גאון, ונושא את הסרט על כתפיו, לא מפשל לרגע ונשאר אמין לכל אורכו.
הדבר הכי גרוע בסרט
טום הנקס בתפקיד האב המושלם. מתי הוא כבר יפרוש סופית מחיינו?
הסצנה שתלכו איתה הביתה
המפגש הראשון של אוסקר עם "הדייר" שגר אצל סבתו. שם הוא מספר את כל קורותיו עד כה, בקטע שמזכיר את הסצנה הבלתי נשכחת מ"125 שעות" של ספייק לי, המתעסק עם אסון התאומים גם הוא, אך בצורה הרבה יותר מעניינת.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנת הסיום בין האם האלמנה (סנדרה בולוק) לבן היתום. דביק מדי, סנטימנטלי מדי והוליוודי מדי- ברוח הסרט כולו.
הזווית הישראלית/יהודית
במסגרת מסעו האורבני נתקל הילד בכושי יהודי לבקן עם כיפה, ובמסגרת חרדותיו הרבות, מצטייד גם במסכת אב"כ מקורית מישראל. כי אם יש משהו שאנחנו מצטיינים בו זה מסכות אב"כ.
סקס
כראוי לרוח המשפחתית של הסרט, הוא לא קיים כאן.
אלימות
חוץ מבניין עולה בלהבות ואנשים קופצים, מסעו של הילד נותר נקי מאלימות וניכור עירוני מוכרים.
פסקול
מקסים. מאוד מזכיר את הפסקול מסרט אחר, טוב בהרבה יותר של הבמאי, "השעות”.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמלמד טום הנקס את בנו- שלניו-יורק היה פעם רובע שישי מסתורי.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
זה ממש לא כמו הספר.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
מדלדרי, שכבר עבד עם ילדים ב"בילי אליוט", והתמודד בכבוד עם עיבוד ספרותי ב"השעות" ו"נער קריאה", ציפיתי להרבה יותר מהאדפטציה היומרנית, משעממת וחסרת העומק הזה. אני מאשים את התסריטאי של "פורסט גאמפ" שלא הצליח להעביר את המורכבות של הספר.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
איזה ילד מתוק, והסרט שוב מוכיח את מה שאני וזהבה בן תמיד אומרות- אין בעולם אהבה כמו אהבה של אימא.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"9.11: האדם הנופל"- הסרט התיעודי החוקר את אחת התמונות הזכורות ביותר מהפיגוע, דימוי שהסרט משתמש בו בפיוטיות.
שורה תחתונה
הספר "קרוב להפליא ורועש להחריד" הוא ממש לא ספר קל לעיבוד קולנועי, והסרט מוכיח שאולי בכלל לא היה צריך להפוך אותו לכזה. העניין, ההזדהות והקתרזיס הרגשי כאן חלשים בהרבה מאלו של הספר העוצמתי כל כך. אולי זה בגלל שוויתרו כמעט לגמרי על סיפורם המעניין של הסבתא והדייר (סיפור המעמיד את אסון התאומים באור אוניברסלי ומורכב הרבה יותר), אולי זה בגלל שהדגישו כאן יותר מדי את הקיטש והשמאלץ במערכות היחסים, ואולי לסרט הזה ראויים תסריטאי ובמאי אמיצים הרבה יותר. כך או כך, מדובר באכזבה.
זמן מסך
129 דקות.