במאי ותסריטאי- מישל הזנוויציוס.
שחקנים- ז'אן דורז'דן (“שקרים לבנים קטנים”), ברניס ביז'ו (“סיפורו של אביר").
על מה הסרט?
סרט אילם על המעבר מהראינוע לקולנוע דרך סיפורם של כוכב בנפילה וכוכבת בנסיקה.
על מה באמת הסרט?
על החלום האמריקאי-הוליוודי, ועל הקולנוע שכל כך אוהב לחלום אותו.
הדבר הכי טוב בסרט
הסטיילינג. מדובר בסרט וירטואוזי המצטיין בצילום, עיצוב אומנותי, תפאורה, תאורה ועיצוב הבגדים, כך שמכל פריים בולטת ההערצה של היוצרים הצרפתיים לתור הזהב ההוליוודי.
הדבר הכי גרוע בסרט
חוץ מהבחירה החתרנית לעשות סרט אילם ב-2011, ולמרות החומרים הנפיצים בהם הוא מתעסק (משבר כלכלי/מגדרי/אומנותי), אין בו באמת דבר חתרני.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת החלום של הכוכב, הפעם הראשונה בה נשמע סאונד אמיתי בסרט. זה כמובן אם מתעלמים מכל סצנה בה מופיע הכוכב האמיתי, כלב הג'ק טרייר המוכשר.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
לא נמצאה אחת כזו.
סקס
סרט צרפתי ואפילו נשיקה צרפתית אין? הכצעקתה?
אלימות
האלימות היחידה היא אלימות שמפגין הכוכב כלפי עצמו בתקופת המשבר, אך זו רק ירידה לצורך עלייה. שינוי הוא אף פעם לא דבר קל.
סטיילינג
מופתי. כמעט שיעור בהיסטוריה של הקולנוע, האופנה והעיצוב.
פסקול
בדיוק כמו של הסרטים האילמים המקוריים. בלי משחקי סאונד או אפקטים, רק של תזמורת קלאסית בהרכב מלא, המלווה את הסרט לכל אורכו.
מה למדנו מהסרט?
שהצרפתים יכולים לנצח את הוליווד במגרש שלה.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
אני רוצה ללמוד לרקוד סטפס.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
קראוד פליזר מובהק שיותר מהומאז' קולנועי הוא מעין מסע נוסטלגי בזמן, רק חבל שהוא עסוק מדי בללקק להוליווד ולהיות כמה שיותר מתקתק, מה שמרחיק אותו מהאפשרות להפוך ליצירת אומנות אמיתית.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
אני לא מאמינה שלא השתעממתי אפילו לרגע ב-100 דקות של סרט אילם.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטים אילמים- ממורנאו ועד צ'פלין.
"שדרות סנסט”- כי זה מהסרטים שהפכו לקטנים.
"הכול אודות חווה”- כי תמיד צריך להיזהר משחקנים מתחילים עם שאיפות גדולות.
"ממזרים חסרי כבוד”- רק בגלל סצנת שריפת הפילם.
שורה תחתונה
עונג של סרט. הפייבוריט הגדול (והמוצדק) של עונת הפרסים הוא הרבה מעבר לרק גימיק, למרות שהצד הויזואלי שלו מושקע הרבה יותר מאשר הצד התוכני והסיפורי. ליהוק מבריק של שחקנים מצוינים, במאי מלא דמיון והברקות קולנועיות בכל פינה, הופכים את "הארטיסט" לסרט שיגרום הנאה לא רק למי שמתגעגע לקולנוע הקלאסי. המירוץ לאוסקר מסתיים כאן.
זמן מסך
100 דקות.