במאי- איתן פוקס (“הבועה").
תסריטאים- איתי סגל.
שחקנים- אוהד קנולר (“יוסי וג'אגר”), עוז זהבי (“עספור”), ליאור אשכנזי, אורלי זילברשץ-בנאי.
על מה הסרט?
סיפור האהבה בין יוסי, מ"יוסי וג'אגר" שהתבגר בעשור, לחייל הצעיר תום.
על מה באמת הסרט?
כנראה שהגיע הזמן לעירום מלא של עוז זהבי.
הדבר הכי טוב בסרט
עוז זהבי, ולא רק בגלל סצנת העירום. בעיקר בגלל הכריזמה, הפלרטטנות ורוח הנעורים המשובבת למול הכבדות, הרצינות והחיוך הכובש של קנולר.
הדבר הכי גרוע בסרט
הדיאלוגים. לא מתגלגלים לשחקנים על הלשון, מזויפים ונקיים מדי.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
עוז זהבי רוכב על ג'ירפת צעצוע בטיילת של אילת. חמוד זו לא מילה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסיום שלו. הדרמה רק התחילה וכבר מסתיים הסרט.
סקס
אחרי ששמו את טוסיקו המושלם של זהבי כבר בטריילר של הסרט, מפנקים אותנו גם בהצצה בישבן וב"אשכנזי" של ליאור, בכמעט שלישייה בשירותים עם בחורה חצי אילמת, בסצנת סטוץ אטרפית מעולה, ובסצנת עירום חושפנית וכמעט מרגשת בין קנולר לזהבי.
אלימות
על החלק הזה בסרט אחראית אורלי זילברשץ, המגלמת את אמו השכולה של ג'אגר, המתנהגת באגרסיביות כבושה כלפי יוסי המספר לה על סיפור אהבתו לבנו. חבל שסיפורה בסרט מסתיים בסצנה זו, היה מעניין לראות גם את התהליך שלה.
סטיילינג
כמו כל סרטיו של פוקס, הסרט מצולם מקסים, אילת פוטוגנית כאן מתמיד, כאילו הייתה לא פחות מאיזו לאס-וגאס מקומית.
מה למדנו מהסרט?
שיש בחורים שנראים כמו עוז זהבי ואוהבים דובים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
מה, כבר נגמר?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
אני מעדיף את יצירותיו המוקדמות המבריקות של פוקס, מסרט הסטודנטים שלו "אפטר", דרך "בעל בעל לב" ו"פלורנטין". חבל שהסרט לא מצליח לשחזר את הקסם של "יוסי וג'אגר" וחוטא גם בהצגה שוביניסטית משהו של נשים ואף מקורטוב גזענות.
המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
עדיין עושים סרטים על יציאה מהארון? חשבתי שזה נגמר בניינטיז.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הר ברוקבק”- בגלל הסצנה אצל הוריו של ג'אגר, שלא משתווה לשיא הרגשי בסרט המקורי.
"מוות בוונציה”- המצוטט בסרט, ומהדהד גם בפסקול.
שורה תחתונה
התחושה העיקרית בסיום הסרט "הסיפור של יוסי" היא שהוא בעצם מציג רק חצי סיפור, חצי התפתחות דרמתית, חצי פיתוח דמויות, וביציאה אנו נותרים עם חצי תאוותנו בידנו. הבימוי של פוקס כרגיל עדין ואסתטי, עוז זהבי ואוהד קנולר יותר ממצוינים, אך חבל שבסופו של דבר יש תחושה כאילו צופים בעבודה בתהליך, ולא במוצר מוגמר.
זמן מסך
83 דקות.