בעלי מלאכה
במאי-ג'ון פברו (“איירון מן 1-2”).
תסריטאים- רוברטו אורקו ואלכס קורצמן (“רובוטריקים 1-2”), דמון לינדלוף (“הילדים של מחר"), מרק פרגוס והוקי אוסטבי ("איירון מן"). מבוסס על הקומיקס של סקוט מיטשל רוזנברג.
שחקנים- דניאל קרייג (“ג'יימס בונד") הריסון פורד.

על מה הסרט?
בדיוק כמו שרומז בעדינות השם המקורי המבריק (ולמה לעזאזל שינו אותו?)- על חייזרים שתוקפים קאובויים.

על מה באמת הסרט?
הבהלה לזהב הורגת- גם אם אתה מכוכב אחר.

הדבר הכי טוב בסרט
השליש הראשון של הסרט.

הדבר הכי גרוע בסרט
שני השלישים האחרים. אחרי הבילד-אפ המצוין שנעשה בחלק הקודם, מגיע אקשן מאכזב ביותר.

הסצנה שתלכו איתה הביתה
ספויילר- כשמתגלה שהאישה המסתורית והיפה (אולייביה וייד מ"האוס") אינה לגמרי מי שאנחנו חושבים שהיא. רגע טראש טהור ומזוקק שהיו חסרים עוד ממנו.

אין תמונה
זה לא אינדיאנה ג'ונס

הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסצנות הדוחות עם החייזרים. למה הם תמיד חייבים להיות כל כך מלאי ריר וגועל?

סקס
לא הנקודה החזקה בסרט, המתמצה בעיקר בשרירים המוצלחים ביותר של קרייג ובגבה החשוף של וייד.

אלימות
דמותו של דניאל קרייג, שנשארת רצינית מדי לאורך כל העלילה, אולי איבדה את הזיכרון, אבל לא את היכולת להרביץ לכל העולם ללא סיבה. בכלל, נראה כי הבמאי מעדיף בהרבה ברוטליות מיותרת על חשבון רגעים קומיים נדרשים.

סטיילינג
מערב פרוע. למרות המדע הבדיוני הנכנס לעלילה, הסטיילינג נשאר קלאסי ומוכר. ואי אפשר להימנע מהתחושה שהריסון פורד עם כובע בוקרים לעד יראה כמו אינדיאנה ג'ונס.

מה למדנו מהסרט?
שאינדיאנים ואמריקאים, כמו כל העמים הנמצאים בסכסוך, צריכים אויב משותף כדי להתאחד ולעשות שלום.

המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
למה כל החייזרים נראים אותו הדבר לאחרונה, מן שילוב של שרימפס ומקק ענק, מה עם קצת יצירתיות?

המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
כשכל כך הרבה תסריטאים חתומים על הסרט זה מייד מעלה נורת אזהרה, בעיקר כששניים מהם אחראים לפיאסקו הזוועתי "רובוטריקים 1-2". כנראה שהתסריטאים הגרועים הכי מצליחים בהוליווד עשו זאת שוב.

אין תמונה
מה חשבו לעצמם התסריטאים?

המשפט הראשון שאמא שלי תגיד
איכס, אני לא מתקרבת לסרטים כאלה.

מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הבלתי נסלח"- ושאר מערבונים מודרניים יותר או פחות.
"הנוסע השמיני"- כי מאז כל החייזרים נראים כמוהו.
“FROM DUSK TILL DAWN”- כי רוברט רודריגז וטרנטינו שילבו שני ז'אנרים שלעולם לא היו אמורים להיפגש כבר קודם והרבה יותר טוב.

שורה תחתונה
הרעיון המקורי- חייזרים תוקפים את המערב הפרוע- הוא לא פחות מגאונות טראש צרופה, רק חבל שהיצירתיות של היוצרים נתקעה בשלב הכותרת ולא ממש המשיכה הלאה לשאר חלקי הסרט. כל הציפיות לטראש מודע לעצמו ולפאן פרודי, אירוני וקליל שכזה התבדו. לא ברור מדוע כל הנוגעים בדבר לקחו את הנושא המטופש כל כך ברצינות, מה שהופך את הסרט לדי זניח ומיותר בקיץ הנוכחי. 

זמן מסך
118 דקות.