במאי ותסריטאי- דרו גודארד (“קלוברפילד").
תסריטאי- ג'וס ווידון (“באפי", “אבודים").
שחקנים- בראדלי ויט'פורד ("הבית הלבן"), ריצרד ג'נקינס, קריסטן קונולי, כריס המסוורת'.
כוכבת אורחת- סיגורני ויבר.
על מה הסרט?
חבורת צעירים נוסעת לסופ"ש בבקתה מסתורית ביער ונופלת קורבן ל- זהירות המון ספויילרים בדרך, הקריאה על אחריותכם בלבד- מזימה עתיקת יומין.
על מה באמת הסרט?
כנראה שגם אלוהים אוהב סרטי אימה.
הדבר הכי טוב בסרט
המסתורין. הסרט מתרחש בשתי חזיתות ולוקח הרבה זמן להבין מה אתה בעצם רואה, גם אז מתפתח הסרט לכיוונים חדשניים ובלתי צפויים.
הדבר הכי גרוע בסרט
זכויות היוצרים של סרטי אימה אחרים שמנעו מדמויותיהם להופיע בתפקידי אורח בסרט.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצינת הסיום, בה כל יצורי האימה שאפשר לדמיין קמים לתחייה ויוצאים מחוריהם. הזוועה, הו הזוועה.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
סצנות הסלאשרים המפורטות יתר על המידה. הן אומנם חלק בלתי נמנע מהז'אנר, אך כנראה שבשבילי, נס כבר ליחן.
סקס
אין סרט אימה ללא סליז, סקס ונשים חשופות חזה הצורחות את נשמתן. גם כאן מספקים את הסחורה בדמות סטריאוטיפ הבתולה והזונה, סצנת סקס מבוימת היטב ביער ולקינוח נשיקה צרפתית מבחילה במיוחד עם זאב פוחלץ. וכן, זה יותר דוחה ממה שאתם חושבים.
אלימות
מכל הבא ליד וכל המרבה הרי זה משובח- זומבים, דקירות, עריפת ראשים, כריתת אברים והמון דם ניגר לכל עבר.
סטיילינג
למרות שמדובר בבי-מובי, העיצוב והצילום הוא מחלקה ראשונה לגמרי.
מה למדנו מהסרט?
את מה שמבינים הגיבורים בסופו של דבר- האנושות היא לא משהו ששווה לך להקריב את עצמך בשבילו. ואולי הגיע הזמן להפטר ממנה ולתת למישהו אחר צ'אנס.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
מזל שזה לא נגמר כמו "אבודים".
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
הסרט הוא בעצם משל רפלקסיבי וארס-פואטי על קולנוע האימה המודרני ועל ההנאה מהצפייה בז'אנר שחוקיו ידועים ואימתו סינתטית, מעין מטה- אימה דה-קונסטרוקטיבית ופוסט-קונספירטיבית לדור הריאליטי.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
יחסית לסרט אימה לא סבלתי נורא.
מה ראה הבימאי לפני הצילומים?
כל סרט אימה שנוצר אי פעם.
"המופע של טרומן”- ואפילו העניקו את השם לאחד הגיבורים.
"צעקה”, "משחקי הרעב”- כי גם הבינו מזמן שמודעות עצמית היא הכרחית.
שורה תחתונה
"בקתת הפחד" הוא סרט סופר-מודע לעצמו, אבל לא בצורה מעצבנת וצפויה. הוא יצירתי, מפתיע, מהנה, בעל קצב מהיר ודיאלוגים מוצלחים ומצחיקים, יחסית לז'אנר. הבעיה היא שעודף המודעות העצמית שלו, ההנאה הפרודית וריבוי ההומאז'ים, קצת מונע ממנו להפחיד באמת, שזו בעיה די בסיסית של סרט אימה.
זמן מסך
95 דקות.