במאי ותסריטאי- שמי זרחין (“אביבה אהובתי").
שחקנים- דני שטג, אסי לוי, אלי פיניש ועוד רבים אחרים.
על מה הסרט?
כמו שמגדיר מנחה סדנת הכתיבה שבסרט- אגדה טבריינית על אנשים עם סודות, שקרים מחלות ופצעים. עם סוף או בלי סוף, זה לא משנה.
על מה באמת הסרט?
על סיפורים, על מציאות ומה שביניהם.
הדבר הכי טוב בסרט
הדור הצעיר של השחקנים בישראל. בין אנסמבל השחקנים המיומן המעטר את הסרט, בולטים במיוחד השחקנים הצעירים שבו- נעמה שטרית בתפקיד בכורה קולנועי, אור בן מלך (“עספור”), רותם זיסמן-כהן (“הכוכבים של שלומי”) ובמיוחד משה אשכנזי, שיחד עם הופעתו הכובשת בסדרת החובה "אננדה", מוכיח שזו כנראה השנה שלו.
הדבר הכי גרוע בסרט
באמת שקשה למצוא, אם מתעקשים אולי אפשר לבקר את הבחירה הלא ממש מוצלחת בשיר הסיום או את העיבוד שנעשה לו, אבל זה רק אם מתעקשים.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
בפאזל הקולנועי כאן, כל סצינה היא תענוג וממש קשה לבחור, בין אם מדובר בסיפורי ה"שחור-לבן" של קבוצת הכתיבה, או בחיים הצבעוניים והאמיתיים של אלה שמספרים אותם.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
הסצנה החסרה שתשמור על זהות האב כמסתורין שאין לו תשובה.
סקס
זרחין ממש לא מתחמק מהנושא ולא מתבייש להתעסק בו, ויעידו על כך טוסיקים גבריים חשופים, צעירים חרמנים, בחור בתרדמת עם חיבה לאוננות, גבריות מסורסת וקצת פורנו אינטרנטי לקינוח.
אלימות
משפחתית. וכמו שלמדנו מהטרגדיות, זו האלימות הכי דרמתית, מסקרנת, מסתורית ומזככת שיש.
סטיילינג
טברייני. כשעל תקן מגדל האייפל של הסרטים הצרפתיים, מתפקדת כאן הכינרת המציצה לפרקים.
מה למדנו מהסרט?
להשלים.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
יש לך טישו?
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
סרטו החמישי של שמי זרחין (אחרי "לילסדה", "מסוכנת", "הכוכבים של שלומי" ו"אביבה אהובתי") הוא סרטו השלם והמורכב ביותר, המהווה גם נדבך נוסף במחקרו את הישראלינה (הפריפריאלית?), חלומותיה, הסיפורים שהיא מספרת לעצמה על עצמה והמציאות המודחקת שלה.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
שוב חזר לי האמון בקולנוע הישראלי, וגם נזכרתי כמה אני מתגעגעת ל"גשש החיוור".
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"תמונות קצרות”, "מגנוליה”- ושאר סרטי אנסמבל.
"אגדות וסיפורים”- בגלל סדנת הכתיבה.
שורה תחתונה
"העולם מצחיק" מצליח להתעלות מעל הציפיות הגבוהות של אנסמבל "הסופר-גרופ", ומפגן הכוח הזה של השחקנים, המגובה בתסריט מבריק לא פחות, הוא ללא ספק סרטו הטוב ביותר של שמי זרחין עד היום. מדובר ביצירה מקורית, מורכבת ורבת רבדים של בימאי וכותב מיומן המצליח לרגש ולהצחיק ללא קיטש, קלישאות וגלישה לסנטימנטליות, ובתוך כל זה, גם להגיד משהו על החיים הבלתי יאמנו כאן.
זמן מסך
128 דקות.