במאי- לארי צ'ארלס (“בוראט", "ברונו").
תסריטאים- סשה ברון-כהן, אלק ברג, דוד מנדל וג'ף שפר (“תרגיע", “סיינפלד").
שחקנים- סשה ברון כהן, אנה פאריס (“מת לצעוק”), בן קינגסלי.
כוכבים אורחים- מייגן פוקס ואדוארד נורטון.
על מה הסרט?
הדיקטטור הגדול מאיזו מדינת איסלם כלשהי מגיע לארצות הברית הגדולה.
על מה באמת הסרט?
ארצות הברית היא לא פחות דיקטטורה מכל הדיקטטורות של העולם הערבי.
הדבר הכי טוב בסרט
האנטי פוליטיקלי-קורקט שלו. כולם שווים בדיחה בעיניו של הברון-כהן- ערבים, סינים, אפריקאיים, הוליווד, ישראל, פמיניסטיות, ירוקים ובעלי הון מושחתים.
הדבר הכי גרוע בסרט
המשחק. ברון כהן מזייף ברמות, והשותפה שלצידו, אנה פאריס הטראשית, לא מצליחה להעביר את הטירוף האהוב הרגיל שלה.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
הדיקטטור משתין לתוך קנקן בנאום האו"ם שלו ושופך את תכולתו על המשלחת הישראלית. נראה טוב כמעט כמו סצנה דוקומנטרית אמיתית.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל המשחק עם הראש הכרות של תאומו של סמואל ג'קסון היה קצת טו-מאצ', אפילו מול סצנת ההתאהבות הלא-תאמן של בני הזוג המתרחשת כשידיהם נמצאות בתוך הוגינה של אישה יולדת, כולל צילום מנקודת מבטו של העובר.
הזווית הישראלית-יהודית
חוץ מסצנת האו"ם, ברון כהן ממשיך בטריק ה"לדבר עברית בתור ערבית, כי מי בכלל שם לב" עם כינויי מלאווח וג'חנון לאיבר המין הנשי. בנוסף הוא גם מכור למשחק מחשב על רצח המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן, ומקיים חתונה יהודית בה הכלה היא זו ששוברת את הכוס.
סקס
כפילו הכפרי של הדיקטטור מגלה נטיות מיניות מוזרות כאשר הוא מעדיף להתנשק עם בן קינגסלי, לחלוב נשים ולבעוט להן בפנים. בתמורה מעניק ברון כהן גם את סצנת האוננות הקולנועית המעולה, ואת הזין בפריים הקבוע שלו.
אלימות
לא יותר גרועה מהמציאות , עם דגש ברור של אלימות נגד נשים.
סטיילינג
סוף סוף מישהו אומר את האמת- קרוקס הוא לאנשים שוויתרו על החיים.
פסקול
אחד הצדדים המצחיקים ביותר בסרט, בו מקבלים שירי פופ אמריקאיים אהובים גרסאות כיסוי ערביות מוצלחות.
מה למדנו מהסרט?
איפה באמת מסתתר בן לאדן.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
עדיין בוראט הוא הסרט הכי טוב שלו.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
שיתוף הפעולה השלישי בין צ'ארלס לברון-כהן, והפעם הראשונה שהם מוותרים על העשייה הכביכול-דוקומנטריסטית, הוא הייצוג ההוליוודי הראשון המוצלח של מחאת "להשתלט על וול-סטריט" המציגה את ארצות הברית כדיקטטורה קפיטליסטית הנשלטת על ידי בעלי הון, תקשורת מונוליטית, מערכת חינוך כושלת וגזענות. כן יירבו!
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
באמת שלא הבנתי למה כולם סביבי צחקו כל הזמן. סתם וולגרי ותינוקי.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
"הדיקטטור הגדול”- שהמציא הרבה קודם דיקטטור מטורף ואת הכפיל שלו.
שורה תחתונה
ברון-כהן ממשיך לחקור ולבקר את אמריקה, ומנסה שוב למתוח את גבולות הקומדיה, אך בפחות הצלחה מעבודותיו הקודמות. המבנה העלילתי שלו ודמויותיו נשארות קבועות ונוסחתיות למדי, והסרט מרגיש יותר כאוסף גגים מאשר סיפור נרטיבי קוהרנטי. אבל למי אכפת, אם הבדיחות שיש בו כל כך מצחיקות, חתרניות, מפתיעות וקיצוניות לפעמים.
זמן מסך
83 דקות.