במאי- בנט מילר (“טרומן קפוטה").
תסריטאים- אהרון סורקין (“הרשת החברתית", “הבית הלבן”), סטיבן זיליאן (“רשימת שינדלר", “כנופיות ניו-יורק") מבוסס על ספרו של מייקל לואיס.
שחקנים- בראד פיט, ג'ונה היל ("סופרבאד"), פיליפ סימור הופמן (“משחקי השלטון").
על מה הסרט?
מנהל קבוצת בייסבול אמיץ מוביל קבוצה ענייה במיוחד לגדולות בעזרת חישובים סטטיסטיים.
על מה באמת הסרט?
לא קל להילחם עם רעיונות חדשים במערכות מיושנות.
הדבר הכי טוב בסרט
ג'ונה היל הוא ללא ספק הפתעת הסרט. אחרי ששיחק בקומדיות נעורים דביליות ומוצלחות, הוא מלוהק הפעם לתפקיד אנטי טייפ-קאסט מפתיע בתור כלכלן חנון בוגר ייל, ומוכיח שהוא גם שחקן דרמטי משובח.
הדבר הכי גרוע בסרט
הבת של בראד פיט. קו עלילה מיותר, לא שייך לסרט ומעוצב כקיטש אמריקאי לעוס. חוץ מזה, די ברור שלפיט ורובין רייט, המגלמת את גרושתו, הייתה יוצאת ילדה הרבה יותר יפה מזו שלוהקה לבסוף.
הסצנה שתלכו איתה הביתה
סצנת מכירת וקניית השחקנים. דיאלוג מבריק, מהיר, תזזיתי ומצחיק במיטב מסורת אהרון סורקין. מפתיע גם לגלות בה שהיחס לשחקנים בבייסבול הוא ממש כאל רכוש ולא כאל בני אדם.
הסצנה שתצטערו שאתם הולכים איתה הביתה
כל הסצנות שבהן ידיעת חוקי המשחק הייתה מקלה על הצפייה, בעיקר לקהל ישראלי שלא ממש שולט בז'רגון בייסבולי.
סקס
לא קיים. לא רק שהסרט מציג את פיט באחת מההופעות הפחות סקסיות שלו, אין בו שום סצנת סקס, מתח מיני או אפילו הומוארוטיות מתבקשת במקלחות שאחרי המשחק, בסרט גברי למהדרין, בו כמעט לא מוצגות דמויות נשים.
אלימות
כעס טסטוסטרוני רגיל של אחרי הפסדים. כזה שכולל בעיקר אנחות מוגזמות, בעיטה ברהיטים דוממים חסרי ישע, והעפת חפצים בהפגנתיות.
סטיילינג
ספורטיבי. פיט מינוס הסקס-אפיל המוכר מתהדר בעיקר בטרנינגים וכובעי מצחייה מצחיקים. ומשום מה, לא ממש מורגש שהסרט מתרחש בתחילת המילניום, יותר כמו בתחילת הניינטיז.
מה למדנו מהסרט?
שמי שצריך לנהל קבוצות ספורט הם בוגרי לימודי כלכלה, כי כנראה שסטטיסטיקה באמת יכולה לחזות את העתיד.
המשפט הראשון שתגידו כשתצאו מהסרט
מה, זה מבוסס על סיפור אמיתי? לא יאומן.
המשפט הראשון שיגיד סטודנט לקולנוע כשהוא יוצא מהסרט
"מאניבול" מכריז על עצמו כבר בשמו ובדקותיו הראשונות שהוא לא רק סרט ספורט אלא מטפורה לקפיטליזם האמריקאי החזירי, למשבר הכלכלי ובהלת הפיטורים, ומציע בעצם התבוננות מחודשת על היצע וביקוש, תחרות הוגנת ומונופולים בכלכלת התאגידים.
המשפט הראשון שאימא שלי תגיד
מה לי ולבייסבול? אם הייתי יודעת שזה על זה הייתי שולחת את אבא לבד.
מה ראה הבמאי לפני הצילומים?
סרטי ספורט- כדי לברוח מהקלישאות.
שורה תחתונה
סרט ספורט ממש לא קונבנציונלי, שבעזרת תסריט אינטליגנטי ומלא נשמה, כתיבת דיאלוגים משובחת ובחירות קולנועיות מעניינות מצליח לפנות לא רק לאוהדי המשחק ולספר סיפור מקורי ומרתק. בראד פיט בהופעה טובה וצנועה מפנה את הבמה הפעם לדור הצעיר, ג'ונה היל, בהופעה מפתיעה במיוחד.
זמן מסך
133 דקות