בעשר שנות חייו יש רק מציאות אחת שאופיר אלבז, בוגר בית הספר למוסיקה ותושב שדרות, מכיר. ממ״דים, אזעקות צבע אדום, גראדים וקסאמים. "למרות ש-10 שנים אני בתוך זה, כל פעם זה מלחיץ אותי מחדש״, מספר אלבז שבימים האחרונים פשוט לא הסכים לצאת מהממ״ד. ״היו הרבה בומים, אז העדפתי להשאר בממ״ד. לא העזתי לצאת החוצה. זה פשוט כל כך מלחיץ הצבע אדום".
"אופיר הוא ילד מאוד חרדתי", מספרת אימו קרין, ״ההשלכות של המצב נראות עליו היטב. לכולנו יש טראומה מהמציאות הזאת, אבל אצלו זה בא לידי ביטוי בצורה חריפה. הוא לא מוכן להיות בשום מקום אחר חוץ מהממ״ד. הוא פוחד אפילו לצאת להתקלח, לא ישן בלילות. התקופה הזאת ממש לא פשוטה עבורו״.
אמש חל יום הולדתו העשירי של אלבז, ואחרי שבועות על ציפיה ותכניות על חגיגה גדולה, הוא נאלץ לבטל את המסיבה, מה שלא הוסיף למצבו. "זה ממש לא כיף לחגוג יומולדת ככה", הוא אומר, "כבר ארגנתי הכל לפני שהתחיל הבלגן. רציתי להזמין את כל החברים וכמה ימים לפני היומולדת התחיל מה שקורה עכשיו. ביטלתי את היום הולדת כי ידעתי שאף אחד לא יבוא בגלל המצב הבטחוני". המסיבה הגדולה הוחלפה באירוע הרבה יותר צנוע. "קמתי בבוקר וראיתי שאימא הכינה לי שלטים ובלונים, ובאו כמה בני משפחה וחגגנו בממ״ד".
כדי שלפחות ביום ההולדת יקבל ליאור קצת שקט מהטילים החליטה קרין להענות להזמנה להתארח במלון בהרצליה. "קיבלנו טלפון עם הזמנה וזה נתן לנו את הפוש לקום ולצאת מהבית", היא אומרת, "גם אם אין חשק ומעדיפים להיות קרוב לבית. החלטנו לצאת מהממ"ד ולעשות יום כיף לאופיר. הדבר הראשון שהא ביקש זה החלקה על הקרח, ואז הלכנו למסעדה והוציאו לו קינוחים עם זיקוקים״.
״היה לי מאוד כיף", אופיר אומר, "יכולנו לטייל כי בבית אנחנו כל היום סגורים בחדר קטן ואי אפשר לצאת משם. למרות שהמצב לא נעים, אני מעדיף שצה"ל לכניסה קרקעית ונגמור עם המצב הזה אחת ולתמיד".
קרין קצת מופתעת מהקרביות שמגלה בנה: "מפתיע אותי שלמרות הפחד שלו, הוא הרי נוסע כל יום ללימודים ביד מרדכי והדרך מפחידה אותו, הוא רוצה שהמבצע יימשך. אני מסבירה לו שכניסה לעזה זה לא עסק פשוט, שיהיו לנו פצועים, אבל הוא אומר שזה התפקיד של הצבא״.
במיטת השקטה במלון בהרצליה אופיר מתפנה לחשוב על איחולים לשנה הבאה: ״שיהיה לי בריאות והצלחה, שקט ושלווה ושאוכל לחיות בלי טילים ובלי פיצוצים״.
