לפני שבוע אף אחד לא ממש ידע מי זאת הדס ירון, והנה היא מדלגת לה לפסטיבל ונציה לקולנוע וחוזרת משם עם פרס יוקרתי, השחקנית הטובה ביותר. רק בשביל לקבל פרופורציות, את תואר השחקן הטוב ביותר לקחו יחד שני כוכבי ענק הוליוודים פיליפ סימור הופמן וחואקין פיניקס.
ירון, 22, היא כמעט נטולת ניסיון ממשי בתחום. היא למדה במגמת תיאטרון בתיכון לאומנויות בתל אביב ובצה"ל שירתה כמדריכת פנימיות. אחרי הצבא התקבלה לתפקיד בסרט "למלא את החלל" של הבמאית רמה בורשנטיין, ולאחר הצילומים התעופפה כמו רבים אחרים בגילה לטיול בהודו. מייד כשחזרה, ועוד לפני הספיקה להתאקלם בארץ, היא שוב החלה לארוז, הפעם לוונציה.
"משהו בשקט שלה עובר יותר טוב בקולנוע מאשר בתיאטרון"
בבית הספר התיכון בו למדה כבר גידלו כוכב אחד או שניים (רותם אבוהב, טלי אורן, שירי גדני ועוד), אבל המורים מספרים שקשה היה לנחש שדווקא התלמידה השקטה, היא זאת שתזהר מעל כולם. "היא הייתה שקטה וכבר אז יפה כמו היום", מספר אבי חדש, המורה שלה, "אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת על התלמידים מי יקטפו אותו ויראה כשרון החוצה. בהפקת הבגרות שלה, בכיתה יב', היא השתתפה במחזה שעוסק בנשים חרדיות. היא עשתה את התפקיד של חדווה, אישה מוכה, כך שהייתה לה הכנה מסויימת לתפקיד הנוכחי. משהו בשקט ובעוצמה של הדס עובר יותר טוב על המסך מאשר על הבמה. וזה מסביר את ההצלחה הנפלאה שלה בסרט הזה. הרבה פעמים שקט על הבמה מקבל בסרט עוצמה גדולה יותר. לקחו אותה ונתנו לה הזדמנות ועכשיו כולם רואים שהיא מוכשרת".
רכז המגמה של בית הספר, דוד שטיינברג, זוכר היטב את ירון, התלמידה המופנמת, "היא הייתה תלמידה כשרונית ויפה", הוא מספר, "אבל בשנים הראשונות היא פחות התבלטה, עד שבכיתה יא היא עשתה את בחינת הבגרות של שייקספיר ושיחקה במחזה 'כטוב בעיניכם' ושם התבלטה עם יכולות טובות במשחק. היא הייתה תלמידה איטינליגנטית ומקסימה ונהנו מאוד ללמד אותה, אבל לא הייתי מנחשת שהיא תזכה בכזה תואר יוקרתי. ראיתי את התמונה של עם הגביע, והמלאתי גאווה. אמנם היו לנו סטארים בבית הספר, אבל לדבר כזה עוד לא הגענו".
"ברחוב בוונציה כל רגע עצר אותה מישהו להחמיא לה"
חבריה לסט של הסרט "למלא את החלל" מספרים על מקצועיות גבוהה, לצד אישיות יוצאת דופן. "הכרנו באודישן וישר נוצר בינינו קשר של אחים גם במציאות", מספר לנו עידו סמואל, שמשחק את אחיה התאום של הדס, "יש לה צניעות ואמת כובשת. בוונציה יום אחרי הקרנה כל שתי דקות עצרו אותה אנשים מכל העולם והחמיאו לה והיא התרגשה כל פעם מחדש. כל אחד שמחמיא לה הפך להיות חבר והיא הזמינה אותו לשתות איתנו קפה. יום אחד היא בשמלה מדהימה על השטיח האדום ויום אחרי מסתובבת בביגוד הכי פשוט. גם שאמרו לה שהיא תזכה היא אמרה: 'מה פתאום, לא יכול להיות'. לדעתי הצניעות שלה זה מה שהכי כובש".
בסרט מגלמת ירון נערה חרדית המתגוררת בתל אביב, ומתמודדת עם אובדן קרוב לצד השידוך ההולך וקרב. "מכיוון שלא באנו מהעולם הזה, לא הדס ולא אני, הלכנו יחד לשיעורים אצל הרב של רמה בורנשטיין הבמאית", מספר סמואל, "בצילומים היא הייתה כמו אחות הקטנה של כולם והביאה סוג של אור. היו כאלה אנרגיות טובות על הסט, אז גם כשסיימתי את ימי הצילום המשכתי לבוא. היינו סוג של משפחה. זה גם סוד ההצלחה של הסרט ושל רמה ושל הליהוק. אבל הדס פשוט הביאה את עצמה והתמסרה לתפקיד לגמרי. אם למישהו מגיע לזכות, זה להדס".
"אני נורא נורא מתרגש היום", הוסיף סירקין, "ראיתי אותה בטלווזיה והתרגשתי כאילו היא ילדה שלי, היא גם גדלה להיות כזאת יפה". סירקין מעלה תהיות לגבי עתידה של ירון, וקורץ למעסיקיה הפוטנציאליים. "הפרס, המעמד הזה, זה דבר שיכול לבנות קריירה שלמה, אני מקווה שזה יפתח לה דלתות בעולם ולא רק פה. אני חושש מדבר אחד, לצערי רוב השחקנים בארץ לא יכולים לחיות מטלוויזיה וקולנוע. ואם היא תרצה להתפרנס ממשחק היא תצטרך לעבוד בתיאטרון. היא כל כך יפה ומוכשרת שהיא צריכה לשחק בסרטים, אבל בארץ לא עושים מספיק סרטים. אחרי זכיה כזאת יהיה לה קשה לחזור ללמוד משחק. והמנהלים השמרנים של התיאטראות בישראל לא יקחו אותה בלי בית ספר למשחק ברזומה".